תרומות
שייראדז SIERADZ
עיר בפולין
מחוז: לודז'
נפה: שייראדז
אזור: לודז' והגליל
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ-9,284
· יהודים בשנת 1941: כ-2,835
· יהודים לאחר השואה: כ-80
תולדות הקהילה:
ביום שפרצה מלחמת העולם השניה יצאו כל אוכלוסי ש' את העיר, והיהודים ביניהם. כשכבשו הגרמנים את העיר (3.9.1939), חזרו לאטאם רוב היהודים. הצבא והשלטונות הנאציים התחילו את רדיפת היהודים בשוד רכושם בדירות ובחנויות, אך עד מהרה נעשו הרדיפות חמורות יותר. מספר מסויים של יהודים נעצרו כבני ערובה. מקצתם שולחו, כנראה לגמניה למחנות ריכוז, ומקצתם נכלאו בבית הסוהר המקומי. ב-15.9 (יום ב' של ראש השנה) הרגו הנאצים בש' 5 יהודים ו-2 פולנים. למחרת נורה עוד יהודי, שלפי דו"ח ההמשטרה הגרמנית הסתער, כשגרזן בידו, על טשוטר גרמני. בשבת שובה עשו הגרמנים טבח בהיהודים בתואנה כי הללו ירו בחיילים גרמנים: כל היהודים הגברים שנצודו הוטענו על תוך כדי התעללות במשאיות והוסעו לקסרקטינים של הגרמנים. תוצאת מבצע זה: 33 יהודים הרוגים. שלושה שמוןת בלבד של הרוגים ידועים לנו: פרנס הקהילה חיים יוסף ארליך, ירחמיאל זוננברג ויודל נאטל. גם ב- 11.11.39 עשו הגרמנים מרחץ דמים, ובמהלכו נורו ד"ר אליאסברג (רופא עיניים) וטכנאי שיניים ישראל רוזנקראץ.
בשנות הכיבוש פחתה האוכלוסיה היהודית בעיר, כיוון שהשלטונות במקום ערכו כמה גירושים.
בדצמבר 1939 הגיעו לסאנדומייז' כ-1,200 יהודים שגורשו מש' ומקאליש. ב-1940 או 1941 גורשו מש' כ-1,000 יהודים לז'דונסקה-וולה. רובם של היהודים הצעירים מש'- שולחו למחנות העבודה בחבל פוזנאן; שילוח ראשון מסוג זה היה, כנראה בסוף ינוי 1941. לכן מס' היהודים בשנה האחרונה לקיום ישוב יהודי בש' (1942) עמד על 1,400-1,100. הם התגוררו בגיטו הפתוח, שהוקם ב-1.3.1940. הרדיפות גברו ב- 1942, בששת החודשים האחרונים לפני החיסול. בתקופה זו נצטוו היהודים להתייצב למפקד פעמיים ביום, והפקידים הגרמניים דקדקו בספירתם, כדי להיווכח כי איש מהיהודים לא ברח מהגיטו. בשעת מיפקדים אלה נצטוו היהודים להשאיר את דירותיהם פתוחות, והדבר הקל על שוד שארית רכושם.
גירושם הסופי של שרידי היהודים בש' בא בימים 24-27.8.1942 . כל היהודים כונסו לכנסיה המקומית. לאחר הסלקציה הוסעו 190-184 יהודים- גברים צעירים חזקים ומספר מסויים של בעלי מלאכה - לגיטו לודז'. שאר היהודים שולחו למחנה ההשמדה בחלמנו. בשעת חיסול הגיטו נהרגו במקום יהודים רבים.
ראוי להזכיר מקום-עבודה ליהודים בבית-הסוהר הנודע לשימצה בש', בשנים 1941-1940 (1942). בבית-סוהר זה נכלאו יהודים מהסביבה , בין השאר מפאביאנציה ומזדונסקה וולה. הוקמה כאן סדנת אריגה מפסולת, והועסקו בו יהודים (גם לא אסירים). היהודי איידליץ, מומחה, שניהל ייצור זה , היה נוסע לזדונסקה-וולה (במשמר גרמני) לשם בחירת חומר-הגלם המתאים. יהודי זה זכה בבית-הסוהר לתנאים משופרים: ניתן לו תא נפרד, והוא הורשה לבחור עובדים מבין היהודים המכרים, לפי ראות עיניו.
לאחר המלחמה שרדו מיהודי ש' שגרו שם בפרוץ המלחמה 80 איש בקירוב; 27 מהם שבו לעיר לתקופה קצרה.
שייראדז זכתה במעמד-עיר במחצית המאה ה- 13. ב- 1331 נחרבה העיר כליל במלחמה, וכעבור שנים מעטות שבה ונבנתה. עם שיקום זה מתחילה התקופה החדשה בהתפתחות העיר, ובה השתקעו שם יהודים. ב- 1436 היה בשייראדז רחוב- יהודים, ואחר כך התפזרו היהודים בכל חלקי העיר. מעידה על כך אחת הידיעות המעטות ששרדו מתקופה זו: היהודי יעקב קנה ב- 1581 מעירוני-של-שייראדז בית-עץ ברחוב בלוטנה, וקודם לכן כבר קנה יהודי אחר את הבית הסמוך. במאה ה- 16 עסקו יהודי שייראדז בהלוואה בריבית ובמסחר. היהודי יעקב, שנזכר לעיל, סחר באריגים שיוצרו בשייראדז ובערי הסביבה, וכן בכסף, בפנינים ובכפות אבץ. הישוב היהודי הראשון בשייראדז התקיים קרוב ל- 150 שנה. ב- 1569 העניק המלך לשייראדז את הפריווילגיה לפיה אסור ליהודים להשתקע בעיר. בשל מצב כלכלי ירוד וירידה ניכרת במספר האוכלוסים בעיר במאה ה- 17 ובראשית ה- 18 לא טרחו היהודים להשיג היתר להשתקע בה. הנסיונות הראשונים להשתקע מחדש בעיר ולסחור בה נעשו בשנות ה- 20 למאה ה- 18. אולם העירונים בשייראדז שבו להתנגד למגורי יהודים בעירם ותבעו אותם לדין. בית-הדין הכיר בתוקפו של אסור מגורי-יהודים מ- 1569. הישוב היהודי החדש בשייראדז התחיל להיווצר במחצית המאה ה- 18. תחילה התגוררו בעיר משפחות יהודים בודדות, וביניהן חייט, פרוון ושוחט. ב- 1793/94 היו 16 בעלי- מלאכה שהם %22.9 של אוכלוסים יהודים במקום (ובתוכם: 9 חייטים, 3 קצבים ו- 2 פרוונים). בכלל האוכלוסים הנוצרים, שהם חקלאים ברובם, היו בעלי-המלאכה %1.8 בלבד. מלבד בעלי מלאכה היו בין המפרנסים היהודים: 2 חנוונים, פונדקאי, גלב ומיילדת. ב- 1817 בין היהודים היו: 18 חייטים, 5 פרוונים, 2 זגגים. ב- 1833 היו בין 187 מפרנסים יהודים 6 חייטים, 2 פרוונים, 2 אורגי-גדילים, 2 טוחני- גריסים, נגר, תופר-כפפות, סבן, קצב, פחח, סורק צמר-גפן וצורף. בין המפרנסים הנ"ל היו גם 9 חנוונים, ו- 4 סוחרים. הם סחרו בעיקר באריגים מתוצרתו של אזור התעשייה לודז', וכן ביין מיובא. ב- 1833 פתח שלמה רוטשילד את בית-מסחר-הספרים הראשון בעיר, ומכר בו ספרים פולניים. בסוף שנות ה- 20 הקים יהודי מאנשי המקום תעשיית סבון ונרות, ויהודי אחר בנה בית-מיבשל בירה.
קשיים חמורים לאוכלוסיה היהודית בשייראדז גרם הצו מ- 1822 על קביעת רובע מגורים נפרד ליהודי העיר. הרובע עמד להקיף רק ארבעה רחובות והעקירה לרובע עמדה להימשך 5 שנים, כלומר עד 1827. ביצוע הצו הנ"ל נתקל בקשיים בשל כל מיני תחבולות שנקטו vיהודים על מנת לבטל את הגזרה וכן בגלל התנאים האובייקטיוויים השוררים במקום (מחסור בדירות ברובע המיועד). גם חלק מהעירונים, אשר השכירו ליהודים דירות, השתדלו למנוע ביצוע הצו, כי היו מעוניינים ברווחים מהשכרת הדירות. הצו קבע, בין היתר, שמותר ליהודי לגור מחוץ לרובע, בתנאי שיבנה בית חומה במקום בית עץ ועל כן היו השלטונות המקומיים גם כן מעוניינים בכך שחלק מהיהודים יישארו לגור מחוץ לרובע ויפתחו את כל חלקי העיר בבניית בתי חומה. עד 1833 נכנסו לרובע, מבין 692 היהודים שגרו אז בשייראדז, 505 ובשאר חלקי העיר נותרו 187. היהודים שברובע גרו ב- 111 חדרים, הווי אומר 4- 5 נפשות בממוצע בחדר, דבר שהיה מנוגד אף לתקנות הסניטריות המחייבות במלכות פולין. המאבק על המגורים מחוץ לרובע נמשך בשייראדז עד 1862, כשבוטלו ההגבלות על מגורי היהודים בערי מלכות פולין.
בין 1810 ו- 1820 הוקמה בשייראדז קהילה עצמאית. ב- 1812 קודש בית העלמין (עד כה קברו תושבי שייראדז את מתיהם בבוז'נין הסמוכה). בראשית המאה ה- 19 כיהן ברבנות בשייראדז ר' ראובן ישראל פרנקל. ב- 1830 שימש ברבנות ר' אברהם, הנודע בלמדנותו ובחריפותו. לאחר מותו עלה על כס הרבנות (1846) אחיו הצעיר, ר' שלמה. הוא החליף שאלות- ותשובות עם רבנים נודעים, וביניהם עם ר' דוד דב מייזלס, רבה של לאסק. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם כיהן ברבנות בשייראדז ר' בנימין הלוי לוי.
במחצית השנייה למאה ה- 19 בלטו בין יהודי שייראדז כמה אנשים שגילו פעילות בתחום החיים הפוליטיים והחברתיים. ב- 1862 נבחר למועצת הנפה של שייראדז בעל בית-מיבשל השכר ישראל קמפינסקי, וכממלא מקומו שמעון וולאס. ב- 1864 הוגלה לסיביר על השתתפות במרד הפולני יהודי בן 27 משייראדז. בעוון זה עצמו נתלה בעיר מרקוס פרקל. גורל מר פקד גם את היהודים שנדונו בראשית המאה ה- 20 לגלות סיביר על פעילות מהפכנית. ב- 1908 הוגלה לסיביר רוכל יהודי, זיסמן צלניק בן 53. בבית-הסוהר הנודע של שייראדז ריצו עונשי- מאסר כמה מהפכנים יהודים. שלושה מהם יעקב סומיירסקי, חיים יהודה פוקס ולווק פוקס, הוגלו בינואר 1908 לשנתיים לצפון רוסיה.
בשנות מלחמת העולם ה-I פיתחו יהודי שייראדז פעולות-צדקה, וסייעו לאוכלוסי המקום ולפליטים הבאים העירה. ב- 1915 הוקם בית-מחסה לפליטים, ונפתח מטבח הנותן ארוחות חינם. נוסד מועדון נוער, שערך פעולות תרבות וגם חילק חינם ארוחות. כן נוסד איגוד ספורט יהודי. בשנים אלה גברה השפעתם של הציונים בשייראדז. אגודת ישראל נתארגנה גם היא בזמן הזה.
בסקירת המיבנה המקצועי של הציבור היהודי בין שתי מלחמות העולם יש לציין, כי ב- 1921 היו בידי יהודים בשייראדז 111 בתי-מלאכה: 4 - מתכת, 5 - עץ, 1 - עור, 2 - אריגה, 75 - הלבשה, 18 - מזון, 3- כימיה, 3- בניין. בכל בתי-מלאכה אלה הועסקו בסך-הכול 255 עובדים, מהם 157 בעלים ו- 98 שכירים, כולם יהודים, להוציא 6. יתר המפרנסים המשיכו לעסוק במסחר, בהובלה וכו' .
בשייראדז נתקיימו סניפים של המפלגות הציונות: ציונים כלליים, המזרחי, פועלי ציון ימין וכן פועלי ציון שמאל, התאחדות. כן נוסדו אירגוני נוער: השומר הצעיר, הנוער הציוני, צעירי מזרחי והחלוץ. על השפעת הזרמים האלה בקרב ציוני שייראדז מעידות תוצאות הבחירות לקונגרסים ציוניים: ב- 1937 קיבלו הציונים הכלליים (על המשמר) 85 קולות, המזרחי- 75, הליגה למען א"י העובדת - 65, ואילו ב- 1939 קיבלו הציונים הכלליים - 94, הליגה למען א"י העובדת- 68, ופועלי ציון שמאל - 36 קולות. בתקופה הנדונה המשיכה בפעולתה אגודת ישראל, בעיקר בתחום הקהילה והחינוך היהודי הדתי. כן הוקם סניף של פועלי אגודת ישראל בשייראדז.
בשנות ה- 20 גברה ידם של אנשי אגודת ישראל בוועד הקהילה. בבחירות של 1924 היו לאגודת-ישראל 149 קולות, לרשימה המשותפת של בעלי-המלאכה והציונים - 100, להמזרחי - 98, לחסידי אלכסנדר - 51. בשנות ה- 20 היה ליהודים נציג אחד בלבד במועצת העירייה, אך בבחירות לעירייה ב- 1930 זכו היהודים ב- 6 מנדאטים: 5 מטעם הבלוק היהודי המאוחד, ו- 1 מטעם פועלי-ציון. כחבר ראשות העירייה נבחר מטעם כל הסיעות היהודיות איש הציונים.
בראשית שנות ה- 20 קודשו מאמצים לפיתוח בתי-ספר יהודיים בשייראדז. נוסד חדר יסודי-התורה. כעבור שנים אחדות פתחה חברת "שול-קולט" בית-ספר יסודי קטן, "יהודה", במעון בן שני חדרים. הסניף המקומי של ט.א.ז. פיקח על בריאות הילדים בגיל שלפני בית-הספר, הכין להם קייטנה- חלקית בתקופת הקיץ, וחילק חלב לילדים בני משפחות עניות. בשנות ה- 20 פעלו בעיר שתי ספריות יהודיות, שהתאחדו ב- 1929. פעלו גם שני איגודי ספורט: איגוד הספורט היהודי ומכבי.
בשנות ה- 30 גברו גילויי אנטישמיות בשייראדז. הפעולה האנטישמית התרכזה ב- 1935 בהאשמת שני זקנים יהודים, כי מסרו שלושה פולנים לידי הגרמנים בימי מלחמת העולם ה-I. האשמה זו לא הוכחה, אך נוצלה לליבוי התעמולה האנטישמית. האנטישמים דרשו כי שני היהודים ישלמו פיצויים לנפגעים. עלילה זו הלכה בד בבד עם הגברת החרם הכלכלי על היהודים, שגרם נזק רב. ב- 1937 אולצו 28 יהודים לחסל את חנויותיהם, ובמקומן נפתחו 42 חנויות מתחרות השייכות לפולנים. באותה שנה חוסלו גם 55 דוכנים יהודיים בשוק ובמקומם קמו 48 של פולנים. כן חוסלו 11 בתי-מלאכה של יהודים, ובמקומם נפתחו 10 בתי- מלאכה של פולנים. כתוצאה מכך נותרו ב- 1937 ללא אמצעי-מחייה 84 משפחות יהודים. 73 מהן, שלא מצאו פרנסה אחרת במקום, עקרו לערים אחרות.