תרומות
שמוטולי SZAMOTULY
עיר בפולין
מחוז: פוזנן
נפה: שמוטולי
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ-9,197
· יהודים בשנת 1941: כ-88
תולדות הקהילה:
ש' נזכרת לראשונה בתעודות מראשית המאה ה-13. ב-1280 קיבלו בעליה פריווילגיה שכללה היתר לבנות כנסייה, וב-1383 הוענקו לש' זכויות עיר על-פי החוקה המגדבורגית, שאושרו מחדש בשנת 1450. רוב תושבי ש' התפרנסו ממסחר ומלאכה. בשנת 1450 התקיימו בש' 12 ירידים. במאה ה-15 עברה ש' לידיה של משפחת אצילים פולנית אחרת. בעלי העיר החדשים ביקשו לפתח אותה ולמשוך אליה מתיישבים ללא הבדל דת. במאה ה-16 התיישבו בעיר בעלי מלאכה מיומנים, פרוטסטנטים מגרמניה ובני מסדר "האחים הצ'כים", שנרדפו במולדתם בגלל אמונתם, ואילו בש' הובטח להם חופש הדת. עם בואם נוסדו בעיר בתי-מלאכה חדשים ויצאו לה מוניטין כמרכז של מלאכה. ב-1558 נוסד בש' בית-דפוס. בתקופה זו ישבו בש' כמה אנשי מדע ואנשי רוח ידועי שם, ביניהם האסטרונום מגיסטר יאן מטאוש וההיסטוריון יאן ינסון. בשנת 1563 פרצה בש' מגפת דבר, ובשנים 1581ו-1634 פקדו אותה דלקות גדולות. השרפה של 1634כילתה 123 בתים וגרמה גם לאבדות בנפש. נזקיה הכספיים נאמדו ב-200,000 זהובים. ואולם האציל בעל העיר השקיע מאמצים רבים בשיקומה, ופעולות השיקום נמשכו אף בעת שהעיר נכבשה בידי השוודים.
בשנת 1793, בעקבות חלוקתה השנייה של פולין, צורפה ש' לפרוסיה. בשנת 1835 הוכרה כעיר על-פי החוקה הפרוסית וב-1837 מכרו אותה בעליה הפולנים ליורש העצר הפרוסי פרידריך וילהלם. תחת שלטון פרוסיה פקד את ש' תהליך מהיר של פיתוח ושגשוג. נבנו בה בניינים חדשים לרוב ונפתחו בתי-מלאכה חדשים. בשנות ה-30 של המאה ה-19 עבדו בעיר 300 אורגים ובעלי מלאכה אחרים, שנהנו ממוניטין ותוצרתם נודעה בטיבה. בשלהי המאה ה-19 התפתחה גם תעשייה מקומית. גם תחת שלטון פרוסיה התקיימו בש' 12 ירידים שנתיים.
בתקופת "אביב העמים" (1848) דרשו תושבי ש' הגרמנים להסתפח לגרמניה, ואילו הפולנים, לעומתם, נאבקו כדי שש' תוחזר לפולין. ואולם העיר נשארה תחת ריבונות פרוסית עד סוף מלחמת העולם הראשונה. לאחריה הוחזרה למדינת פולין העצמאית שהוקמה בחסות הסכמי ורסאי.
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם גדלה האוכלוסייה הפולנית של ש', ונעשו מאמצים לפתח את התעשייה כדי ליצור מקומות עבודה חדשים.
ש' נכבשה בידי הגרמנים כבר בימים הראשונים של ספטמבר 1939. באוקטובר רצחו הגרמנים 15 פולנים תושבי ש'. רבים אחרים גויסו לעבודת כפייה ושולחו למחנות עבודה בגנרל-גוברנמן ובגרמניה.
יהודים יחידים התיישבו בש' ב-1403, כפי שעולה מן המסמכים המעטים שנשתמרו בכתובים. בתחילת המאה ה-17 היה במקום בית-כנסת ונראה שכבר התהוותה שם קהילה. ואולם רוב היהודים עזבו את העיר אחרי השרפה הגדולה של 1631, שבה עלה באש רחוב היהודים. ב-1714העניק בעלי העיר ליהודים פריווילגיה שכללה הקלות רבות, במטרה לעודד את חידוש היישוב היהודי במקום. בכתב הזכויות הזה התיר להם האציל המקומי לשוב לבתיהם ולשקם את בית-הכנסת, והבטיח להם חופש הפולחן וסיוע מבעלי העיר ופקידיו במקרה הצורך. כמו- כן התיר להם לסחור ללא הגבלה, למעט סחר במשקאות חריפים; מכירת בירה היתה מותרת להם רק בחביות סגורות. לעומת זאת נאסר על יהודים לעסוק בתיווך ובסחר בתבואות ובנכסי מקרקעין שבבעלות נוצרים, אלא על-פי היתר מיוחד מבעלי העיר. גם בניית בתים בקרבת הכנסייה היתה אסורה. יהודי שביקש למכור את ביתו נזקק להסכמת הקהילה ולאישור של בעלי העיר. ליהודים הוענקה אוטונומיה פנימית, והרב הוסמך לשפוט לא רק בסכסוכים שבין יהודים לבין עצמם אלא גם בסכסוכים שבין יהודי לנוצרי. רק אם הנוצרי ביקש לערער על פסק-דינו של הרב, או כשיהודי נאשם בעברה פלילית או בפגיעה בדת הנוצרית, נערך המשפט בפני מוסדות העיר.
בפריווילגיה פורטו המסים וההיטלים שהיהודים היו חייבים בהם, ונכללו בה כמה סעיפים שהבטיחו ליהודים הגנה. בעלי העיר התחייב לשמור על ביטחונם בתחומי העיר ובדרכים המובילות אליה, הבטיח לדאוג לשמירת הרכוש היהודי (לרבות סוסים ועגלות שהנוצרים נהגו ליטול מן היהודים ללא רשותם) ואסר על העסקת יהודים בעבודות כפייה.
נראה שבמחצית השנייה של המאה ה-18 כבר היתה במקום קהילה גדולה למדי, שכן בשנת 1765 נדרשו היהודים לשלם מס גולגולת בסך 988 זהובים. לקראת סוף המאה, בשנת 1795, מנתה הקהילה 326 נפשות, כשליש מכלל תושבי המקום. במרוצת המאה ה-19 גדל מספר היהודים במקום ורובם הגדול התבססו. בראשית המאה עדיין התפרנסו רוב היהודים ממסחר זעיר וממלאכה, אבל לקראת סופה הפכו חלק מבתי-המלאכה למפעלי ייצור, ואילו חלקם נסגרו ובעליהם מצאו תעסוקה בבתי- החרושת. נוסדו גם כמה בתי-חרושת ובתי-עסק גדולים בבעלות יהודים. האחים קארפל הקימו בית-חרושת גדול לרהיטים ושלוש טחנות קמח ממוכנות, שהתקיימו גם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם.
במאה ה-19 גדלה קהילת ש' והתבססה, ונוסדו בה מוסדות ציבור חדשים וחברות צדקה ועזרה כמקובל בקהילות ישראל באזור. מבין רבני הקהילה ידועים לנו בשמותיהם ר' אליהו גץ ב"ר מאיר, ר' בנימין קצנלבויגן, רי שמעון סגל פייבלמן ור' פייבל.
הפעילות בקהילה נמשכה גם אחרי מלחמת העולם הראשונה, אף-על-פי שאז כבר פחת מאוד מספר חבריה. תהליך ההגירה היהודית מש' גבר ביתר שאת בשנות ה-20 וה-30, כשבעיר פשטה אווירה אנטישמית והפגיעות ביהודים נתרבו והלכו, ערב מלחמת העולם השנייה נותרו בש' 88 יהודים.
ש' היא עיר הולדתו של החוקר והביבליוגרף הרב ד"ר עקיבא ברוך פוזנר (1962-1890), רבה של קהילת קיל ומרצה בכמה אוניברסיטאות בגרמניה, לפני השואה עלה לארץ-ישראל.
מיד עם כיבוש העיר בידי הגרמנים, בראשית ספטמבר 1939, נפלו היהודים קרבן לרדיפות קשות, ב-7 בנובמבר 1939 גורשו כולם למחנה מעבר בבוק (ע"ע), וב-9 בדצמבר שולחו משם לגנרל-גוברנמן, יחד עם יהודי אובורניקי (ע"ע) וקהילות אחרות באזור.