תרומות
שניאטין SNIATYN
עיר בפולין
מחוז: סטאניסלאבוב
נפה: שניאטין
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ- 10,597
· יהודים בשנת 1941: כ- 3,284
· יהודים לאחר השואה: כ- 15
תולדות הקהילה:
הישוב היהודי מראשיתו
שניאטין שימשה כעיר-ספר עוד בתקופת נסיכות רייסן. ב- 1340 היא סופחה לפולין ומאז הפכה למרכז מסחרי חשוב, בייחוד בירידים שהתקיימו בה. האיזכור הראשון של שניאטין כעיר הוא מ- 1411. ב- 1531 עלה רובה של העיר באש, וב- 1570 פגעה בה מגיפה. עקבותיהם של אסונות אלה ניכרו בה עוד ב- 1571, כאשר היו בה 46 בתים בלבד. כדי לעזור לשיקומה נקט מלך פולין אמצעים כגון הפניית סוחרים אליה ושיחרורים ממיסים, ובתחילת המחצית השנייה של המאה ה- 16 היתה כבר שניאטין מפורסמת בסחרה המפותח ובירידים הגדולים שהתקיימו בה ואשר משכו אליה סוחרים אף מהונגריה, מיוון ומוואלאכיה. תהליך זה של שיגשוג נעצר עקב פלישת התורכים ב- 1589, אשר שרפו את מרביתה של העיר והובילו רבים מאזרחיה בשבי. הסיים הפולני החליט ב- 1620 לצייד במיוחד את שניאטין בנשק ובתחמושת כדי שתוכל לעמוד במצור. ב- 1628 הוענקו לארמנים ו"לבעלי דת אחרת", בנוסף לשיחרור ממיסים, זכויות שונות ורחבות, שהחשובות בהן היו הזכות להתיישב בשניאטין החדשה, לעסוק בלא הגבלה במסחר ובמלאכה, וליהנות מזכויות שיפוט עצמי. זכות חשובה נוספת היתה האפשרות לרכוש קרקעות, ולהקים עליהן משקים חקלאיים ובתי-מבשל לדבש. יהודים כתושבי שניאטין מוזכרים לראשונה ב- 1563, אלא שכבר קודם-לכן באו לשם סוחרים יהודים מפולין והמזרח לירידים. על קהילה מאורגנת בשניאטין ידוע לנו רק מאמצע המאה ה- 16, ולפי מיפקד ב- 1564- 1565 נמצאו שם 10 משפחות יהודיות אשר מנו כ- 60 נפשות. בשנים 1564- 1570 חכרו יהודים 3 טחנות-קמח סמוך לעיר, טחנת- גריסים ובית-מלאכה לשעווה. ב- 1578 הוענק ליהודי שניאטין כתב-זכויות רחב, אשר השווה את מעמדם לזה של תושבי העיר האחרים. הותר להם להתיישב ללא הגבלות בכל חלקי העיר, לרכוש בתים ולעסוק במסחר בלא הפרעה. ב- 1628 נוסדה ליד העיר הישנה שניאטין החדשה, ויהודי העיר (יחד עם היוונים) קיבלו רשות להתיישב שם. בהיותה עיר-ספר שימשה שניאטין לסוחרים יהודים נקודת-מעבר להעברת סחורות מגרמניה לאימפריה העותומנית, ותחנת המכס של שניאטין היתה חכורה בידי יהודים. בשנים 1627- 1634 חכר יהודי בשם מרקוביץ את מכס העיר, וב- 1634 היה זה יהודי אחר יצחק נחמנוביץ'. חשיבותם הכלכלית של יהודי שניאטין היתה בקו עלייה. ב- 1650 התייצבו יהודים אחדים בפני שלטונות העיר, דרשו להעניק להם זכויות עירוניות כמו לכל התושבים האחרים, ובתמורה לכך התחייבו לשלם את כל המיסים המקובלים. התושבים הנוצרים הסכימו לדרישה וכך הורשה ליהודים לסחור, לגור ולהחזיק בבתי-מזיגה ובחנויות. הזכויות הנ"ל אושרו מחדש על-ידי המלך ב- 1660, ובאותה שנה קיבלו יהודי שניאטין את זכות-החכירה של משקאות חריפים. ב- 1661 הוסכם מחדש בין עירית שניאטין לבין היהודים על שוויון זכויותיהם בענפי המסחר, המוזגות וייצור משקאות חריפים. ב- 1717 שילם ישראל, פרנס יהודי בשניאטין, 137 זהובים כמס. ב- 1765 היו בעיר 229 בתים בבעלות יהודים. היישוב היהודי המשיך להתפתח גם במאה ה- 19, ואולם ירידתו כבר נסתמנה בתחילת המאה ה- 20. ב- 1906 פרצה דליקה אשר העלתה באש כ- 200 בתי יהודים, ומאות משפחות יהודיות נשארו בלא קורת-גג. גם המצב הכלכלי החל להידרדר, וב- 1911 הוקמו בעיר קואופרטיבים וחנויות של אוקראינים, אשר התחרו ביהודים ופגעו בעסקיהם. סבל רב נגרם ליהודים בעת הכיבוש הרוסי ב- 1914- 1915: במאי 1915 גירשו שלטונות הצבא הרוסי את יהודי העיר לכיוון צ'ורטקוב, ונאסר עליהם לקחת דבר מרכושם. בקהילת שניאטין כיהנו רבנים ידועי-שם. אחד הראשונים שבהם היה ר' משה הלוי ב"ר מאיר הלר (ידוע שישב בשניאטין ב- 1780). אחריו כיהן ר' יוסף גינזבורג (ב- 1792 בערך). ב- 1820 כיהן כאב"ד העיר ר' אהרן-משה טויבש (נפטר ב- 1852). מחיבוריו: "קרני ראם" ו"תועפות ראם". במקומו נתקבל ב- 1842 ר' משה ב"ר יוסף באב"ד (נפטר ב- 1868, ולפי גירסה אחרת ב- 1870) ומשם עבר להורודנא. בזמנו כיהן כראב"ד גם ר' דוד מאיר ב"ר יוסף באב"ד (קודם רבה של פרובוז'נה). הוא ייסד בשניאטין חברת ביקור חולים, ומהכנסותיה סייע לחברה קדישא המקומית. ר' דוד-מאיר עלה לפני 1888 לצפת, וכיהן שם כרב עד פטירתו ב- 1894. בש, כיהן כרב ר' אברהם מנחם-מנדל הלוי שטיינברג, אשר עבר ב- 1907 לברודי ונפטר שם ב- 1928. בין השנים 1869- 1875 לערך כיהן כרבה של שניאטין גם ר' יונה ב"ר שלמה אשכנזי מפשבורסק, מחבר "חושן ואפוד" (נפטר ב- 1885). ב- 1905 התיישב בשניאטין ר' נפתלי-משולם פייביש הלוי גוטסמאן, האדמו"ר מלאשקוביץ, שניהל בה את "חצר לאשקוביץ" עד פטירתו ב- 1913. את מקומו של ר' נפתלי- משולם מילא בנו ר' שמשון-אפרים, אשר נספה בשואה עם כל משפחתו. בעשור הראשון למאה ה- 20 היה רב בשניאטין ר' מנחם-מנדל ברנר ולידו כיהן גם כרב ר' אברהם- מנחם הלוי שטיינברג. ראשיתה של פעילות ציונית בשניאטין נעוצה עוד ב- 1894, בה הוקם חוג ציוני בני ציון ובו 80 חברים. ב- 1897 נוסד איגוד אהבת ציון, וב- 1906 - אגודת עזרה אשר עיקר מטרתה היתה הפצת השפה העברית וספרותה. ב- 1908 נפתח סניף המזרחי, וב- 1909 פעל במקום "איגוד סוציא- ליסטי יהודי". ב- 1912 התארגנה אגודת נשים לאומית "רחל", שפעלה בעיקר בתחום התרבות. ב- 1913 התקיים בשניאטין איגוד "דגל יהודה", שארגן בשורותיו ציונים אקדמאים (בוגרי תיכון וסטודנטים). בית-ספר עברי מיסודו של הבארון הירש נפתח ב- 1900, ובו כיתה אחת בלבד, אולם ב- 1910 הגיע מספר תלמידיו ל- 186. ב- 1904 נוסד סניף "ישורון" שלמדו בו מקרא, גמרא, דברי ימי ישראל ועברית. ב- 1912 נתקיים בשניאטין בית-ספר עברי שכלל 225 תלמידים
בתקופת הרפובליקה האוקראינית המערבית, בין השנים 1918- 1919, נפגעו יהודי שניאטין ובייחוד הסוחרים היהודים. גם עם חידוש השלטון הפולני לא שופר מצבם. המסחר היהודי נפגע מחרם כלכלי שהיה מלווה תעמולה אנטי- שמית גוברת והולכת, בייחוד בשנות ה- 30. ב- 1923 הטיל מפקד חיל-המצב במקום על הרבה מיהודי שניאטין לאכסן בבתיהם חיילים, והללו לא נמנעו מלהתעלל במארחיהם, כפי שנהגו כלפי האוכלוסיה היהודית בכלל. המצב הקשה הזה אילץ את היהודים לפנות למוסדות-עזר יהודיים בפולין ומחוצה לה. ב- 1923 הוקמה בשניאטין קופת גמ"ח. ב- 1929 הלוותה קופה זו לנזקקים 21 הלוואות בסך כולל של 2,100 זלוטי. ב- 1935- 1936 עלה מספר ההלוואות ל- 153 בסך כולל של 13,290 זלוטי. ב- 1928 פעל בשניאטין גם איגוד שיתופי לאשראי שקיבל מענקים מאת הג'וינט. מ- 1926 נתקיים בשניאטין בית-יתומים, שטיפל ב- 30 יתומים שלמדו בו גם מלאכה. בשנים שלאחר-מכן היה המוסד נתון בקשיים תמידיים בגלל חוסר כספים. באותן השנים הוקמו ארגוני עזרה שונים, וביניהם איגוד נשים יהודיות "לב טוב", שטיפל בעיקר בילדי עניים. האיגוד קיבל עזרה גם מארגון נשים יוצאות שניאטין בארצות-הברית, וסיפק מדי יום ל- 120 ילדים ארוחות-צהרים וכן תרופות לנזקקים. הפעילות הציונית חודשה בשניאטין סמוך לסיומה של מלחמת- העולם הראשונה. קן השומר הצעיר היה קיים כבר מ- 1918, ופעילותו נתמשכה עד כמעט למלחמת-העולם השנייה. ליד הקן פעלה ספריה. ב- 1924 פעלו במקום סניפי עזרה, החלוץ ופועלי ציון. ב- 1925 התנהל מאבק על ההשפעה בקרב הפועלים היהודים בשניאטין בין פועלי-ציון והבונד. פועלי המחט עזבו את האיגוד המקצועי של הבונד ועברו לפועלי ציון. התאחדות פועלי-ציון פעלה ב- 1927. באותה שנה נוסד קן בית"ר, שמנה קרוב ל- 50 חברים. ב- 1933 הוקם סניף אחוה ולו 30 חברים. הסניף ארגן קורסים לעברית. בשנות ה- 30 הוקמו קיני הנוער הציוני גורדוניה ועקיבא. בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1931 קיבלו הציונים הכלל- יים 242 קולות, המזרחי - 168, התאחדות - 282, רביזיוניסטים - 47 והראדיקאלים - קול אחד. בית-הספר העברי בשניאטין היה קיים. כאמור, כבר מלפני מלחמת-העולם הראשונה ולימדו בו 2 מורים. פעולתו חודשה ב- 1918 והוא הכיל 8 כיתות. מספר תלמידיו הגיע ל- 195. בוועד הקהילה המשיכו לשלוט בין שתי מלחמות העולם בעלי ה"חזקה", שדחקו את רגלי הציונים וששללו מהם זכות בחירה. ב- 1931, כאשר נבחרו בכל זאת 5 ציונים מתוך 8 כלל חברי הוועד, פוזרה הנהלת הקהילה על-ידי השלטונות, שמינו ועדה קרואה. בשנות ה- 30 כיהן ר' אהרן הופן כרבה של העיר. לקראת הבחירות למועצת העיריה ב- 1933 הוסכם בין נציגי שלושת הלאומים, שכל אחד מהם יקבל 8 מאנדאטים. מבין היהודים נבחרו 5 ציונים , "יהודי לאומי" אחד, אחד מחוגי החרדים ואחד בעל-מלאכה. ב- 1939 לא התקיימו בחירות כתוצאה מפשרה, שהוסכם עליה מראש, ושוב נבחרו 8 פולנים, 8 אוקראינים ו- 8 יהודים. יהודי נבחר להנהלת העיריה. מבין מוסדות התרבות והספורט בשניאטין יש לציין את "בית העם" אשר נחנך ב- 1931. ב- 1934 נתקיים מועדון ספורט "הפועל"
בספטמבר 1939 הגיעו לשניאטין מאות פליטים יהודים ממערב-פולין, שנסו לעבר הגבול הרומני, ורבים מהם נותרו במקום לאחר שנכנסו יחידות סובייטיות לעיר ונחסם הגבול הרומני. חלק ניכר מהם הוגלו בסוף יוני 1940. לאזורים נידחים בברית-המועצות, לאחר שלא רצו לקבל אזרחות סובייטית. בשניאטין היו מאסרים על רקע כלכלי ורוב העצורים הואשמו ב"ספסרות". כן נאסר על מספר יהודים מקומיים "בעלי עבר בורגני" להתגורר בעיר, בשל קירבתה אל הגבול. משפרצה מלחמת גרמניה-ברית- המועצות הצליחה, בסוף יוני 1941, קבוצה קטנה של צעירים יהודים לברוח מזרחה. בתחילת יולי 1942 נתפסה שניאטין על-ידי יחידות הצבא הרומני - בעלי-בריתם של הגרמנים. החיילים הרומנים שדדו רכוש יהודי וסימנו את בתי היהודים, כדי שיוכלו להוסיף ולגזול את הרכוש ולחטוף אנשים לעבודת-כפייה. כעבור שבוע לאחר שנכבשה העיר פרעו הרומנים, תוך השתתפות פעילה של האוכלוסיה האוקראינית המקומית, פרעות ובמהלכן נרצחו יותר מ- 20 יהודים. כן מצאו את מותם מידי החיילים הרומנים פליטים יהודים מבוקובינה ומבסאראביה שביקשו מחסה בשניאטין. הרומנים משלו בעיר כשבועיים ימים ואחר-כך עברה זו לשליטתם של ההונגרים. החיילים ההונגרים המשיכו בחטיפות היהודים לעבודות-כפייה, אך המושל הצבאי ההונגרי ריסן במידה מסוימת את האוקראינים, שהמשיכו בנסיונותיהם לפגוע בבני הקהילה. עובדי-כפייה יהודים משניאטין הועסקו בקציר תבואה ובתיקון כבישים וגשרים. בספטמבר 1941 עברה שניאטין לשליטתם הישירה של הגרמנים. מיד הורו הללו על עריכת מיפקד של כל האוכלוסיה היהודית, תוך הדגשה על גילאי 15- 60, החייבים בעבודת- כפייה. כן הוחרמו כל הפרות, הסוסים והעגלות שבידי היהודים. באותם הימים הוקם היודנראט; בראשו הועמד רופא-השיניים כהן. בחלקו של היודנראט נפל לספק אנשים לעבודת-כפייה ולדאוג למאות היהודים שגורשו בספטמבר-אוקטובר מכפרי הסביבה והועברו לשניאטין. בסוף ספטמבר 1941 אסרו הגרמנים כ- 30 יהודים ודרשו דמי. כופר גבוהים תמורת שחרורם. אף-על-פי שהכסף שולם במועד לא שוחררו הכלואים, וכפי שהתברר תוך זמן קצר הם הוצאו להורג ביער פוטוצ'ק הסמוך לעיר. לפני מותם נצטוו לחפור לעצמם בורות ובהם נקברו. בחודשים אוקטובר-דצמבר 1941 נמשכו ההוצאות- להורג של יהודי שניאטין ביער פוטוצ'ק. קציר הדמים הסתכם ביותר מ- 500 קרבנות. בתחילת 1942 הוחל בריכוז היהודים ברובע מיוחד. ברובע זה נכללו 8 סימטאות. לתוך הרובע הוכנסו גם מאות מגורשים מיישובי הסביבה. הצפיפות ברובע היתה גדולה' תנאי התברואה קשים ביותר, הרעב והמחלות הפילו חללים רבים. ביום ראשון של פסח תש"ב נדרשו כל היהודים להתייצב במקום האיסוף, אך רבים העדיפו להסתתר. יחידות הצבא הגרמני המשטרה ומשטרת העזר האוקראינית ריכזו את הנאספים ב"בית הספורט" העירוני ושם הם הוחזקו שבוע ימים. גם במהלך אקציה זו המשיכו הגרמנים ועוזריהם להעביר ל"בית הספורט" יהודים נוספים מהסביבה. בסופו של דבר נמצאו בו כ- 5,000 איש. התנאים במקום הריכוז היו איומים: רבים הוציאו את נשמתם בצמא, היו שנדרסו למוות, המשמרות הגרמנים והאוקראינים ירו לתוך ההמון ורצחו במקום עשרות אנשים. מתוך "בית הספורט" הוצאה רק קבוצה של בעלי-מקצוע חיוניים, שהועברו לידי מפקדי הוורמאכט במקום. כל הנותרים הובלו לתחנת-הרכבת. הועלו על קרונות-משא והוסעו להשמדה במחנה בלז'ץ. בין שרידי הקהילה גברו המאמצים להצלה. קבוצות צעירים ואף מספר משפחות ניסו להימלט לרומניה, אך רק מעטים הצליחו בכך. בחודשי הקיץ 1942 החזירו משמרות הגבול הרומניים חלק מן הנמלטים והסגירום לידי המשטרה הגרמנית. אחרי חקירה ועינויים הם הוצאו להורג. גם בגיטו עצמו נחפרו בונקרים, כדי למצוא בהם מיקלט בעת האקציות הבאות. ביולי 1942 הועברו לגיטו שניאטין מגורשים נוספים מהסביבה, ביניהם יהודים מזאבלוטוב. אקציית החיסול החלה ב- 7.9.1941. הגרמנים ועוזריהם העלו באש חלקים מן הגיטו, כדי לגלות בדרך זו את המסתתרים. גם הפעם רוכזו יהודי שניאטין ב"בית הספורט". המצוד נמשך 4 ימים. חלק מן היהודים נרצחו ברחובות העיר או ב"בית הספורט" עצמו. בתום האקציה הובלו הקרבנות בשיירה אל תחנת-הרכבת. אורכה של הדרך אל התחנה הוא כ- 4 ק"מ, ורבים עשו אותה בידיים כבולות. בעוברם על גשר ירו הגרמנים האוקראינים במספר נשים יהודיות וגופותיהן הושלכו לנהר. כ- 1,500 אחרוני יהודי שניאטין נשלחו אז להשמדה במחנה בלז'ץ. רק מעטים הצליחו להינצל על-ידי קפיצה מן הרכבת. חלק גדול מהקופצים נהרגו מיריות השומרים הגרמנים, ואחרים הוסגרו לידי המשטרה על-ידי האוכלוסיה המקומית ונרצחו מיד. שניאטין הוכרזה "יודנריין". במקום נמצאה עדיין קבוצה קטנה של בעלי-מקצוע שעבדו במחנה צבאי. ואולם כעבור מספר שבועות חוסלו גם שרידים אלה. כ- 15 איש בלבד הצליחו להימלט ברגע האחרון לצ'רנוביץ, ומשם המשיכו בחשאי לפנים רומניה. בסוף 1944 ובראשית 1945 עלו הניצולים הללו לארץ-ישראל