תרומות
שצ'אקובה Szczakowa
עיר בפולין
מחוז: קראקוב
נפה: חשאנוב
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ-3,723
· יהודים בשנת 1941: כ-405
· יהודים לאחר השואה: 15
תולדות הקהילה:
בסוף המאה ה- 18 היתה שצ'אקובה כפר, אחוזת המלך. באותו זמן הוחל בה בכריית פחם והוקם מכרה, שהיה מן הראשונים בסביבה. במאה ה- 19 היתה שצ'אקובה בעלת מעמד של עיר לשנים אחדות, אך מעמד זה נשלל ממנה והוחזר לה שוב רק ב- 1933. לקראת סוף המאה ה- 19 היתה שצ'אקובה לצומת חשוב של קווי מסילת-הברזל. בין שתי מלחמות-העולם פעלו בשצ'אקובה בתי חרושת למלט, לזכוכית, ואף.כרו חול לצורכי מכרות הפחם שבסביבה. ב- 1956 סופחה שצ'אקובה לעיר יאבוז'נו והיתה לאחד מפרבריה. ראשוני היהודים התיישבו בשצ'אקובה בעשורים האחרונים למאה ה- 18. ב- 1787 היו בה 31 יהודים מכלל 353 תושביה. נראה ש- 2- 3 משפחות יהודיות עזבו את שצ'אקובה כעבור שנה או שנתיים, שכן ב- 1790 נמסר על ישיבת קבע של 4 משפחות יהודיות בלבד, (13 נפשות ומלמד שישב במקום ב"זמני" הלימודים). המפרנסים עסקו בחכירה, בעיקר בחכירת טחנת-הקמח ומיבשלת-הבירה. חוכר מיבשלת-הבירה שילם לבעליה 500 זהובים דמי חכירה לשנה. המשפחות היהודיות גרו בבתים משלהן ב(- 1781 צויין, שלא סילקו את החוב של םיתבה-סמ). מאותה תקופה מוזכר ר' גבריאל משצ'אקובה, כאחד מתלמידיו של ר' אלימלך מליז'נסק. יהודי שצ'אקובה היו כפופים לקהילת בנדז'ין. לאחר שנת 1815, כשבנדז'ין נכללה בתחום פולין הקונגרסאית, ואילו שצ'אקובה היתה בשלטון האוסטרים, במחצית השנייה למאה ה- 19, הלך וגדל היישוב היהודי בשצ'אקובה והגיע למלוא גידולו בשנים הראשונות למאה ה- 20. רוב המפרנסים שלחו אז את ידם במסחר זעיר, אך מספר ניכר של יהודים היו עסוקים כפקידים או כמחזיקי מזנונים קבועים ונעים בתחנת-הרכבת. לקהילה עצמאית זכה היישוב בעשורים האחרונים למאה ה- 19. רבה של שצ'אקובה מלפני מלחמת-העולם ה- 1 היה ר' בריש זלדוביץ'. ב- 1905 היה במקום חוג ציוני, ואף איש-אמונים מטעם ועד ההסתדרות הציונית שבגאליציה המערבית בקראקוב. ב- 6 בנובמבר 1918 באו אל שצ'אקובה מיאבוז'נו הסמוכה איכרים, כורים, ופועלים מבית-החרושת למלט, והחלו לפרוע ביהודי שצ'אקובה. נשדדו חנויותיהם של יהודים רבים, אף הועלה באש בית יהודי אחד. הרכוש הנשדד, שנאמד במאות- אלפי מארקים, הוטען על העגלות שהוכנו מראש, והוסע משצ'אקובה. במקום היתה קבוצה קטנה של מיליציה יהודית, ואנשיה ניסו לעמוד בפרץ, אולם נשקם נלקח על-ידי המיליציה הפולנית. במאי 1919 חזרו ונשנו השוד והגזל של רכוש יהודי בשצ'אקובה. בין שתי מלחמות-העולם הוטל על קהילת שצ'אקובה, מלבד הדאגה למוסדותיה ולענייה, עול הטיפול בחיילים יהודים, ששירתו בחיל-המצב שחנה במקום. ב- 1939 כילכל ועד הקהילה, שבראשו עמד אז יואל וייס, 80 חיילים יהודים במשך 8 ימי חג הפסח. יצויין, שלצורכי מזון כשר ושאר צרכיהם של החיילים היהודים דאג במיוחד כל משך זמן כהונתו כרבה של שצ'אקובה, ר' יעקב ב"ר סיני הלברשטאם, שנתמנה לאב"ד בשצ'אקובה ב- 1923, וב- 1933 לערך עלה לארץ- ישראל. במקומו נתמנה בשצ'אקובה ר' שמואל אברהם ב"ר אנשל יצחק זלטנרייך. ר' שמואל אברהם היה מחסידי ראדומסק, והוא גם עמד בראש עדת חסידים קטנה בשצ'אקובה. בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם נתקיימו בשצ'אקובה סניפים של הארגונים הציוניים הבאים: "הציונים הכלליים", "המזרחי" ו"התאחדות". מארגוני-הנוער הציוני פעלו: קן הנוער העברי "עקיבא"; ב- 1931 מנה הקן 40 חברים וחברות, נאספו או נרכשו ספרים לספרייתו ולידה אורגנו קורסים לעברית. בשנות השלושים פעל קן "גורדוניה- בוסליה" ולו קיבוץ הכשרה (ב- 1933 היו בקיבוץ הכשרה זה 15 חברים ו- 4 חברות). אגודת "עזרה" לחלוצים הוקמה בשצ'אקובה עוד ב- 1925. הפעולה התרבותית ביישוב היהודי בשצ'אקובה התרכזה סביב הספרייה "התקווה" שנפתחה עם גמר מלחמת-העולם ה- 1. ב- 1927 נפתחה לידה "אוניברסיטה עממית" שאירגנה הרצאות פופולאריות ושיחות מענייני-דיומא. בבחירות לקונגרס הציוני של 1935 נתנו 120 השוקלים את קולותיהם כלהלן: 49 ל"ציונים כלליים", 37 ל"המזרחי" ו- 34 ל"רשימת ארץ-ישראל העובדת". בסתיו 1939 סופחה שצ'אקובה לרייך, ועל היהודים חלו כל הגזירות שהוטלו בשטח זה. רכושם הוחרם והועבר לידי ה"נאמנים הארים". בסוף 1939 הוקם היודנראט והיה עליו לספק אנשים לעבודות כפייה. כן נדרש לערוך מיפקד של האוכלוסייה היהודית. באפריל 1941 נחטפו כ- 60 צעירים יהודים, שהועברו למחנה מעבר "דולאג" שבסוסנובייץ ומשם למחנות-העבודה. בנובמבר 1941 גורשו כ- 200 קשישים וילדים לאושוויץ. בדצמבר של אותה שנה שולחו יהודים נוספים משצ'אקובה, אף הם לאושוויץ, ונספו שם. ב- 14.1.1942 הוצאו להורג כמה עובדי רכבת פולנים באשמת חבלה, וביניהם היה גם יהודי אחד. אחרוני היהודים משצ'אקובה גורשו לאושוויץ בקיץ 1942. בשצ'אקובה היו קיימות שלוחות של מחנות-עבודה רבים באזור, וכן מחנות-מעבר בהם נכלאו בעיקר פולנים. גם במסגרת בית-הכלא במקום הוקם ב- 1942 אגף מיוחד, כעין מחנה לעבודות-כפייה, שהוחזקו בו גם יהודים. אסירי מחנה זה הועסקו בתיקון כבישים ובעבודות ציבוריות אחרות. לפי מקור אחד ניצלו כ- 15 יהודי שצ'אקובה; 12 במחנות ו- 3 בברית-המועצות.