תרומות
שצ'וצ'ין SZCZUCZYN
עיר בפולין
מחוז: ביאליסטוק
נפה: שצ'וצ'ין
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ-4,502
· יהודים בשנת 1941: כ-2,506
תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I
הידיעות הראשונות על שצ'וצ'ין הן משנת 1466. שצ'וצ'ין מוזכרת בתעודות מן העת ההיא ככפר המצוי בבעלות פרטית של האצילים לבית סציפין. בשנת 1692 הוענק לה מעמד של עיר ובשנת 1699 היא גם קיבלה מידי מלך פולין אוגוסט השני את הזכות לקיים חמישה ירידים בשנה ויום שוק בשבוע. בשנת 1721 נוסד בשצ'וצ'ין בית-ספר ("קולגיום") לנזירים ובו מחלקות לשפות לועזיות, להיסטוריה, למדעי הטבע ולמטאפיזיקה. בשנת 1742 הוקם בשצ'וצ'ין בית-חולים שהיה לימים אחד הטובים במדינה כולה. העיר התפתחה בתקופת השלטון הפרוסי (1795- 1806) ומלכות פולין במאה ה- 19. האוכלוסייה גדלה במאה זו כמעט פי שלושה. כלכלת העיר היתה מבוססת על המסחר והמלאכה. לקראת סופה של אותה מאה הוקמו בה מפעלי תעשייה זעירים וביניהם משרפות יי"ש, טחנות קמח ובית חרושת לייצור שטיחים. בשנת 1852 פרצה בשצ'וצ'ין שריפה גדולה שכילתה 186 בתים; במקום נשארו עומדים 59 בתים בלבד. בעת מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1915, נכבשה שצ'וצ'ין בידי הגרמנים. לאחר שנסתיימה המלחמה סופחה העיר תחילה לנפת גראייבו ובשנת 1936 נקבעה היא עצמה כעיר נפה. משפחות יהודיות אחדות נמצאו בשצ'וצ'ין כבר במאה ה- 18. במאה ה- 19, במקביל להתפתחותה של העיר, החל לגדול גם מספר היהודים היושבים בה. בעיקר זרמו אליה יהודים מכפרי הסביבה, מאחר שניטלו שם מידיהם מקורות הפרנסה המסורתיים (חכירה וייצור משקאות חריפים ומכירתם). בשנת 1877 היו היהודים כ-%75 מכלל האוכלוסייה של העיר. מקור פרנסתם העיקרי היה המסחר הזעיר. אחדים מהם עסקו בסחר סוסים בימי היריד. היהודים עסקו גם במלאכה, בעיקר בחייטות בסנדלרות. אחדים הקימו מפעלי תעשייה זעירה. בשלהי המאה ה- 19 ובראשית המאה ה- 20 התפרסמה שצ'וצ'ין באיזור כמקום קיט, ונופשים באו אליה גם מווארשה ומערים גדולות ומרוחקות יותר. רוב הקייטנים היו יהודים. בשנות ה- 20 של המאה ה- 19 החל לפעול בשצ'וצ'ין ועד קהילה עצמאי. אז הוקם בית הכנסת וגם בית מדרש בנוי עץ. בשנת 1858 שופצו שני הבניינים ונחנך בית מדרש נוסף. הקהילה החזיקה רבנים משלה ובין אלה ששימשו במקום ידועים לנו שמותיהם של ר' יהושע השל ואחריו ר' נח חיים אייזנשטאט. בשנות ה- 90 של המאה ה- 19 כיהן במקום ר' מנחם מנדל אסטרינסקי, שנתפרסם הודות לחיבורו "צמח מנחם". לאחר פטירתו בשנת 1904 פרצה מחלוקת כין התומכים בבנו יהודה ובין אלה שחמכו בחתנו, גרשון. לאחר שנתיים בחרה הקהילה בר' יהודה לייב חאסמאן, שכיהן מקודם בקהילות אחרות. הרב חאסמאן שימש כרב בשצ'וצ'ין במשך עשרים שנה בערך. הוא יסד בשצ'וצ'ין ישיבה, שהיתה סעיף של ישיבת סלבודקה המפורסמת. בעת מלחמת העולם הראשונה התפזרו רוב התלמידים ור' יהודה לייב עבר לפנים רוסיה. בשנת 1921 שב ר' יהודה לייב לשצ'וצ'ין אך לא חידש את הישיבה. בשנת 1928 עזב ר' יהודה לייב את שצ'וצ'ין ועלה לחברון ושם כיהן כאחד מראשי הישיבה. בשנת 1929 עבר עם הישיבה לירושלים. ר' יהודה לייב נפטר בשנת 1936. הארגונים הפוליטיים הראשונים של היהודים הופיעו בשצ'וצ'ין בשלהי המאה ה- 19. הקבוצה הציונית הראשונה נוסדה בשנת 1898. סניפים של ה"בונד" ו"פועלי ציון" הוקמו בשנים הראשונות של המאה ה- 20. מבין מוסדות הציבור שהוקמו בעת ההיא נזכיר את קופת גמילות חסדים, את הספרייה הציבורית ואת חוג חובבי הדרמה. עד סוף המאה ה- 19 למדו ילדי ישראל בשצ'וצ'ין בחדרים. בראשית המאה ה- 20 הוקם "חדר עברי". אז נוסד גם בית-ספר ממלכתי לילדי ישראל בן 2 כיתות, אבל למדו בו בעיקר הבנות. בשנות מלחמת העולם הראשונה היתה גם בשצ'וצ'ין, כמו שאירע בערים אחרות בעת הכיבוש הגרמני, התעוררות בחיים הפוליטיים והחברתיים של היהודים. בשנת 1916 נוסדה ההסתדרות הציונית במקום, שריכזה בתוכה בתקופה מאוחרת יותר כמה מאות חברים. נוסד בית-עם ולידו אולם קריאה שבו נערכו הרצאות ומופעים אחרים. הקהילה פתחה מטבח ציבורי ובו ניתנו ארוחות ומזון לנזקקים. קרוב לסיומה של המלחמה התפלגה הספרייה ובמקומה קמו שתיים, האחת של ה"בונד" והשנייה של הציונים. בשלהי מלחמת העולם הראשונה נפגעו היהודים מהתנכלויות חיילי הגנראל האלר, שערכו חיפושים בבתי יהודים ותוך-כדי כך החרימו סחורות וחפצי ערך והיכו אנשים.
גם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם עסקו רוב יהודי שצ'וצ'ין במלאכה ובמסחר הזעיר. למפעלי התעשייה שהיו ברשות יהודים מכבר נוספו בית חרושת לשמן, שהעסיק 10- 15 פועלים, ומגרסה שהופעלה בידיים. בתחום המסחר פיתחו היהודים ענף חדש; הם קנו דגים מבעלי הבריכות שבסביבה והובילו אותם לערים הגדולות. בין מקצועות המלאכה, שהתפרנסו מהם למעלה ממחצית התושבים היהודיים, בלטו החייטות והסנדלרות. משפחות אחדות התפרנסו מאריגת בית של מוצרי פשתן. גם בענפי מלאכה אחרים היו היהודים הרוב. רק אחת מן המאפיות שפעלו בעיר היתה בידי לא-יהודים. הנפח היחיד בעיר וכל הפחחים והספרים היו יהודים. מצבם הכלכלי של רוב היהודים היה קשה. במרוצת השנים עוד הורע המצב עקב ההתרוששות הכללית שחלה בפולין בקרב האוכלוסייה החקלאית. בעקבות זאת הצטמקו מקורות הקיום של הסוחרים, החנוונים ובעלי המלאכה היהודיים שלקוחותיהם היו בעיקר איכרי הסביבה. מצבם של היהודים הורע גם בגלל החרם על הסחר היהודי ועל שירותיהם של בעלי מלאכה יהודים שגבר בתקופה זו בשצ'וצ'ין, כמו בשאר ערי פולין. הדליקה שפרצה בעיר בשנת 1929 כילתה בתים רבים של יהודים והשאירה משפחות רבות ללא קורת גג. בתקופה זו הגבירה את פעולתה קופת "גמילות חסדים", שהיתה קיימת בשצ'וצ'ין מכבר ושבכספים שחילקה נעזרו מדי שנה יותר מ-300 איש. בשנת 1925 נוסד בסיוע הג'וינט בנק קואופרטיבי וקרוב למחצית המשפחות היהודיות בשצ'וצ'ין נהנו מהלוואות שהעניק הבנק בתנאים נוחים. ועד הקהילה המשיך לעסוק בפעולות הסעד והושיט עזרה לדלים ביותר. במקרים דחופים היה הציבור היהודי במקום יוזם פעולות סיוע מיוחדות. כך עשו גם לאחר הדליקה שהיתה בשנת 1929. אז הוקם ועד עזרה; לפעולותיו הצטרף גם הכומר המקומי והשתתפו בהן יהודי שצ'וצ'ין שבארצות הברית. בשנת 1925 הוקם איגוד הסוחרים היהודיים שפעל בעיקר כדי להגן על עסקיהם ולשם עזרה הדדית. באותו זמן הוקם גם איגוד של בעלי מלאכה, שעסק בעיקר בהשגת רישיונות עבודה לחבריו. ליד שני הארגונים פעלו קופות גמילות חסדים שעזרו לחבריהן בהלוואות ללא ריבית. חברת "לינת הצדק" הוסיפה על פעולותיה המסורתיות גם מתן עזרה רפואית. גם החברות "ביקור חולים" ו"הכנסת אורחים" הגבירו את פעילותן. אבל לא היה בכל הפעולות הללו כדי לעצור את יציאת היהודים משצ'וצ'ין. בעיקר עזבו בני הנוער, שיצאו לערים הגדולות יותר. כתוצאה מכך הלכה האוכלוסייה היהודית של שצ'וצ'ין בתקופה שבין שתי המלחמות ופחתה. אולם ההרעה במצב הכלכלי לא בלמה את התפתחות חיי התרבות והחברה בציבור היהודי בשצ'וצ'ין. כבר בשנים הראשונות לאחר מלחמת העולם הראשונה נפתחו מוסדות חינוך חדשים. בשנת 1921 הוקם בית-ספר עברי "תרבות" ובו למדו 350 תלמידים בערך. בשנת 1923 נוסד בית-ספר עממי על שם י"ל פרץ, שבו היתה היידיש שפת ההוראה. בראשו עמד א' עליאוויטש, חניך הישיבה שהתקיימה במקום כמה שנים. בשל חוסר אמצעים כספיים נסגר בית-ספר זה בשנת 1928, כשמייסדו עזב את העיר והיגר לדרום אמריקה. בשנת 1925 נוסד בית-ספר לבנות "בית יעקב" מיסודה של "אגודת ישראל". בשצ'וצ'ין פעל גם בית-ספר ממשלתי יסודי לילדי יהודים ("שאבאסובקה") שבו למדו בעיקר הבנות. בשצ'וצ'ין פעלו בין שתי מלחמות העולם שתי ספריות יהודיות. כמו-כן פעלה בשצ'וצ'ין ה"קולטור ליגע" מיסודו של ה"בונד" והפעילה ספרייה וחוג חובבים לדרמה. אגודת "מכבי" (נוסדה בראשית שנות ה-20) ריכזה את פעולת הספורט במקום. אבל לאחר שיצאו רוב חבריה מן העיר (1927) היא נסגרה. "מכבי" חידשה את פעילותה בשנת 1930. בשצ'וצ'ין פעלו סניפים של כמעט כל המפלגות היהודיות שהיו קיימות אז בפולין. בין הציונים היה הזרם החזק ביותר של "המזרחי". ליד "המזרחי" הוקמו תנועות "תורה ועבודה" וה"שומר הדתי". התנועה יסדה קיבוץ הכשרה בעיר וקיבוץ הכשרה נוסף מחוץ לעיר לחלוצים דתיים מערים אחרות, במשק סמוך לעיר שנחכר מידי איכר. בשצ'וצ'ין היו סניפים של הציונים הכלליים, "פועלי ציון" והצה"ר. מבין תנועות הנוער היה בשצ'וצ'ין סניף של "החלוץ" וגם הוא יסד בעיר קיבוץ הכשרה. בשנות ה-30 נוסדו קנים של "הנוער הציוני" ובית"ר. גם "אגודת ישראל" התארגנה בשצ'וצ'ין בראשית שנות ה-20. בשנת 1922 התארגנה תנועת "צעירי אגודת ישראל", שמנתה בראשיתה 100 חברים. בשצ'וצ'ין פעלה קבוצה נכבדה של ה"בונד" ועיקר פעולותיה היו בתחומי התרבות וההשכלה. כרבה של שצ'וצ'ין שימש עד שנת 1932 ר' יחיאל מיכל רבינוביץ, שירש את מקומו של ר' יהודה לייב חאסמאן. אחריו בא ר' אליהו צבי אפרון, שכיהן עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. מלבד בית הכנסת ובית המדרש היו בשצ'וצ'ין מספר "שטיבלאך". הגדול שבהם היה זה של חסידי גור.
שצ'וצ'ין שכנה כ-3 ק"מ מגבולה של פולין עם גרמניה. ביום הראשון למלחמת העולם השנייה ברחו בבהלה מן העיר כמה וכמה יהודים, אך כעבור ימים ספורים חזרו מקצתם לבתיהם. מןה-8 עד ה-23 בספטמבר היתה שצ'וצ'ין בידי הצבא הגרמני. בתקופה זו שלחו הגרמנים כ-350 גברים, רובם יהודים, לעבודות כפייה בתחומי גרמניה. כעבור חמישה חודשים שרדו מקבוצה זו וחזרו לעירם רק 30 איש בערך. הגרמנים העלו באש את בית הכנסת ואת שני בתי המדרש שהיו בשצ'וצ'ין. הם היכו את היהודים וגזלו מהם מכל הבא ליד. על סמך הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מיום 23 באוגוסט 1939 סופחה שצ'וצ'ין לתחום הכיבוש הסובייטי ויחידות הצבא האדום נכנסו אליה ערב סוכות ת"ש (27 בספטמבר 1939). קבוצת קומוניסטים מקומיים, שבלטו בהם יהודים, קיבלו את פניהם בהתלהבות. השלטון החדש פתח במעצרים של בעלי אחוזות בסביבה; יחד עמם נעצרו איכרים אמידים, סוחרים, בעלי טחנות קמח, בעלי חנויות וביניהם יהודים רבים. המאסרים בוצעו גם לפי "המלצות" של הקומוניסטים המקומיים. כ-20 משפחות יהודיות, שהשלטונות לא בטחו בהן, גורשו משצ'וצ'ין כמה קילומטרים לתוך שטחה של ברית המועצות והשתכנו בוונסוש וברדז'ילוב. ב-21 ביוני 1941 הן שולחו לסיביר. עם פרוץ המלחמה בין גרמניה לברית המועצות ב-22 ביוני 1941 ניסו מקצת מיהודי שצ'וצ'ין להימלט מן המקום. רק יחידים הצליחו לבצע את משימתם. רוב היהודים, כנראה 2,000 בערך, נשארו במקום. ב-22 ביוני 1941 דילגו יחידות הצבא הגרמני על שצ'וצ'ין בדרכם מזרחה. כשבועיים לא היה בעיר שלטון של ממש. אור ליום 28 ביוני 1941 התפרעו קבוצות פולנים בארבעה מוקדים בעיר: בסביבת השוק, ברחוב לומז'ינסקה, בנובה מיאסטו ובפרבר פאוולקי. המתפרעים, חמושים בגרזנים, סכינים, חרמשים ואתים פרצו לבתי היהודים ורצחו באכזריות משפחות שלמות, בעיקר של בעלי בתים מכובדים ושל האינטליגנציה היהודית. לקראת בוקר הובילו הרוצחים בעגלות יותר מ-300 גוויות של גברים, נשים וטף לתעלות נגד טנקים, שהיו ליד שצ'וצ'ין והשליכו את ההרוגים לתוכן. המרצחים הכריזו, שבכוונתם לחסל את כל יהודי העיר. בשבת, 28 ביוני 1941, ניסו משלחות של נשים יהודיות (לגברים היה מסוכן להופיע ברחובות) לבקש את עזרת הכומר והמשכילים הפולניים. כולם סירבו לבוא לעזרתן. "למזלם" של היהודים, הגיעה באותו יום לשצ'וצ'ין קבוצת חיילים גרמניים. הנשים פנו אל הקצינים הגרמניים וביקשו מהם להגן על היהודים. הן גם הגישו לקצינים מתנות. ואמנם, בעיר החלו לסייר משמרות של חיילים גרמניים והרצח הפרוע של היהודים הופסק לזמן מה. כנראה שב-24 ביולי 1941 ריכזו כנופיות של נערים פולניים את יהודי העיר בבית העלמין היהודי. אנשי המשטרה הפולנית שהתארגנה במקום בחרה מתוך הנאספים 100 יהודים; כל השאר שולחו לבתיהם. את הנשארים רצחו השוטרים הפולניים באכזריות בבית הקברות וטמנו את גוויותיהם בקבר אחים. ב-8 באוגוסט 1941 הגיעו לשצ'וצ'ין אנשי הגסטפו. לפי פקודתם ריכזה המשטרה הפולנית את כל יהודי העיר בכיכר השוק, שם חילקו את כולם ל-4 קבוצות: זקנים, גברים צעירים, נשים צעירות (ובכללן נערות בנות 13- 14) ונשים עם ילדים. את שלוש הקבוצות הראשונות הכניסו הפולנים לשלושה מבנים שהיו בחצר בית ביבלובסקי. הנשים עם הילדים הושארו לעמוד יום שלם בחום השמש בלי מים ובלי אוכל. באותו זמן גידרו אנשי המקום הפולניים את רחוב קשיבה בתיל; שם עמד לקום הגטו. לגטו הוכנסו נשים עם ילדים וכמה עשרות גברים צעירים: בעלי מלאכה, 15 חברי היודנראט שנתמנה באותו יום בידי הגרמנים וכן 4 שוטרים יהודיים. ביום הקמת הגטו (8.8.1941) הוצאו חולים יהודיים מבית החולים העירוני, הובלו לבית הקברות ונרצחו שם. במשך חמישה ימים לאחר מכן הוצאו היהודים הכלואים בחצרו של ביבלובסקי קבוצות קבוצות והובלו להריגה. רובם, 600 איש בערך, נרצחו בבית העלמין היהודי. משערים, שהרוצחים היו גרמנים וגם כמה מן הפולנים השתתפו עמם. בין ההרוגים היה רב המקום, הרב אפרון. בגטו ברחוב קשיבה גרו האנשים בצפיפות - 15- 25 בני אדם בחדר. במקום גבר המחסור במזון, בביגוד, בכלי בית ובחורף - בעצים להסקה. רבים חלו ולא קמו מחוליים. ב-2 בנובמבר 1942 חוסל הגטו בשצ'וצ'ין. כמה מאות יהודים הובלו למחנה המעבר בבוגושה ומשם שולחו בדצמבר 1942 ובתחילת יאנואר 1943 למחנות המוות בטרבלינקה ובאושוויץ. בשצ'וצ'ין לא נשאר כל זכר ליהודים.