תרומות
שצורוביצה SZCZUROWICE
עיירה בפולין
מחוז: טארנופול
נפה: ראדז'ייחוב
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ- 1,202
· יהודים בשנת 1941: כ- 100
תולדות הקהילה:
שצ'ורוביצה התקיימה כעיירה מלכותית עוד באמצע המאה ה- 16. במאה ה- 17 עברה לבעלות פרטית של האצולה (בין היתר של משפחת סובייסקי). העיירה נהרסה בזמן מלחמות הקוזאקים והשוודים במאה ה- 17, ובמיפקד שנעשה ב- 1665 צויין, שמ- 200 הבתים לערך שנמצאו בה לפני המלחמות נותרו אך 9. העיירה שוקמה במאה ה- 18 והתפתחה במאה ה- 19. ביולי 1884 נפלה בה דליקה שכילתה את כל בתיה, להוציא 26 בתים. באש עלו גם הכנסיות ובית הכנסת. מאז פחתו והלכו אוכלוסי העיירה, ובין שתי המלחמות הפכה לכפר ממש, אך נשמר לה מעמד עירוני. על היהודים הראשונים בשצ'ורוביצה נמסר לנו בתעודות משנת 1570. ב- 1573 שילמו יהודי המקום מס-גולגולת בעד 4 נפשות. היהודים לא הוגבלו במקום מגוריהם, ברכישת בתים וגנים או במשלח-יד. בשנים 1632- 1643 נמצאו בידיהם 15 בתים במרכז העיירה. ב- 1643 נמסר על רכישת גינה מתושב המקום בידי לייב בן מרדכי. שנה לאחר-מכן קנה משה בן לייב מידי יהודי יצחק בן יחיאל, תושב שצ'ורוביצה חלקת-שדה וכן רשות לקצור בחלק הרביעי של שדה- מרעה. ב- 1661 נגבה אדום אחד לשנה מכל ראש-משפחה יהודי מס-המיסה לכומר המקומי. סכום זהה נגבה אז בשביל הכומר מתושבי המקום הלא-יהודים. המיפקד שהתקיים בשצ'ורוביצה ב- 1765 הצביע על קיום 13 בתי אכסניה של יהודים בכיכר-השוק, וכן על 7 בתים קטנים יותר, 6 חנויות וכן 11 בקתות. יהודי שצ'ורוביצה עסקו במאה ה- 19 בפונדקאות, מוזגות וחכירה. במאה ה- 19 רבו העוסקים במסחר זעיר וברוכלות. מספר ניכר של משפחות התפרנסו על החקלאות. העיירה היתה מוקפת יערות, ששימשו מקור פרנסה ליהודים שחכרו חלקות. אחדים מהם רכשו אף חלקות-יער ניכרות וסחרו בעצים. קודם מלחמת-העולם הראשונה היה גם לוועד הקהילה יער משלו כמקור להכנסה נוספת. את הדייג בנהר, שהקיף את העיירה, חכרו יהודי המקום. יהודים מועטים עסקו במלאכה (סנדלרות, חייטות, פחחות) ובעגלונות. בשצ'ורוביצה היתה קהילה מאורגנת מסוף המאה ה- 18. לפי המסורת שנתקיימה ביישוב היהודי. כיהן באותו זמן מספר שנים כרבה של שצ'ורוביצה ר' אליעזר חיות, שנמנה עם חכמי הקלויז בברודי. במחצית הראשונה של המאה ה- 19 ועד לפטירתו ב- 1865 ישב על כס הרבנות ר' עקיבא המרלינג. ממנו קיבל בנו ר' יוסף, שכיהן ברבנות יותר מארבעים שנה. אחרי מלחמת-העולם הראשונה קיבל את כס הרבנות בשצ'ורוביצה מיורשיו של הרב המרלינג, ר' יהודה זונדל. קהילת שצ'ורוביצה חלשה על יהודי הכפרים שבסביבה, בין השאר על העיירה שצ'מילצ'ה (סטרעמילישט). בעיירה זו ישבו לפני מלחמת-העולם הראשונה קרוב ל- 40 משפחות יהודים. בשצ'מילצ'ה נמצא בית-כנסת עתיק, ורווחה מסורת, שהבעש"ט התפלל שם באחד מנדודיו. בעת ההיא ישב גם רב במקום, הוא ר' זוסיה מזל. עם כיבושה של העיירה בידי הרוסים ב- 1914 נטשוה כל היהודים, ובגמר המלחמה חזרו אליה בתחילה אך 7 משפחות וכעבור מספר שנים 3- 4 משפחות נוספות (בס"ה נמצאו בשצ'ורוביצה 35 נפשות). רוב יהודי שצ'מילצ'ה עסקו בחקלאות, בדייג; כן ישבו בה נגר וחייט יהודי. אחרי הדליקה ב- 1884, שבה הועלה באש גם בית-הכנסת, חזר ונבנה בית-הכנסת ביוזמתו של יו"ר ועד הקהילה דאז, משה לייב דוידק, שכיהן גם כוויוט (יו"ר המועצה המקומית לשצ'ורוביצה והסביבה). בין שתי מלחמות-העולם נקראה קהילת שצ'ורוביצה רשמית קהילת שצ'ורוביצה-שצ'מילצ'ה. רוב יהודי המקום היו חסידים; חסידי בלז, אולסק והוסיאטין-ריז'ין. הציונים שם התארגנו אך בגמר מלחמת- העולם. הראשונה. ב- 1922 נוסד סניף אחוה ולאחר מכן קן של גורדוניה. הוקמה אז ספריה והובא לעיירה מורה לעברית. ב- 1934 נמסר על קיומו של סניף התאחדות- פועלי-ציון, קרוב לוודאי קיבוץ-הכשרה. בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1931 ניתנו כל קולות השוקלים (17 במספר) לרשימת הציונים הכלליים, ואילו ב- 1933 ניתנו כל הקולות הפעם( 27 במספר) לרשימת ארץ-ישראל העובדת. על גורלו של היישוב היהודי הקטן הזה במלחמת- העולם השנייה אין בידנו ידיעות מבוססות. חיסולו על-ידי הגרמנים בא בסתיו 1942. סבורים, שיהודי שצ'ורוביצה הועברו באוקטובר לסוקאל, או בנובמבר-דצמבר של אותה שנה לברודי