ה' ניסן ה'תשפ"ב

שרם SREM

 

עיר בפולין
מחוז: פוזנן
נפה: שרם
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-8,500

·  יהודים בשנת 1941: כ-26

תולדות הקהילה:
 

ש' נזכרת לראשונה בבולה של האפיפיור אינוצנטיוס השני משנת 1136, שבה הוא מאשר כי היישוב שייך לבישופים של גנייזנו (ע"ע). מאוחר יותר עברה לידיהם של מלכי פולין, ונוהלה בידי קשטלנים (פקידי המלך). ב-1253 העניתו לש' הנסיכים בולסלאב המאמין ופשמיסלב השני זכויות עיר על-פי החוקה המגדבורגית, וב-1393 חידש המלך ולדיסלאב יאגלו את הפריווילגיה הזאת והעתיק את העיר לאי גדול בנהר וארטה. דרך ש' החדשה עבר נתיב מסחר עתיק שחיבר את פוזנן עם ורוצלאב. ש' נחשבה עיר עשירה שקיימה קשרי מסחר עם ערי פולין הרחוקות וגם עם ערים בגרמניה. התקיימו בה 4 ירידים שנתיים שבהם התנהל מסחר בבקר. בש' היו בתי-מלאכה מסוגים שונים וכבר ב-1425 פעלו בה 5 "צכים" (אגודות מקצועיות) - של קצבים, טווים, סנדלרים, אופים ונפחים. בסביבותיה של ש' נתגלו מרבצי פחם חום, שתרמו בתקופה מאוחרת יותר לתיעושה. עיריית ש' היתה ידועה בסדריה היעילים ; ראש-העיר הכניס סדר בגביית המיסים העירוניים ובשמירה על העיר. ש' היתה מוקפת חומה ובה שערים אחדים, ובלילות הוצב בהם משמר של שני שומרים - מסורת עתיקה שנמאכה עד המאה ה-20.
בשנת 1605 פקדה את ש' מגפת דבר קשה שרבים נספו בה. כעבור שנים מעטות השתקמה העיר, אך בשנת 1656 נפלה בידי הפולשים השוודים שגרמו בה הרס רב. גם צבאותיה של סכסוניה, בעלת בריתם של השוודים והרוסים, עברו דרך ש', אך הם מיהרו לעזבה ולא הספיקו לגרום נזק של ממש. בתום המלחמות האלה השתקמה העיר וחזרה לנהל את חייה כבעבר.
בשנת 1793, עם חלוקתה השנייה של פולין, סופחה ש' לפרוסיה. ב-1835 העניקה לה ממשלת פרוסיה מעמד עירוני על-פי החוקה הפרוסית. בשנת 1848, עם פרוץ מהפכת "אביב העמים", דרשו תושבי ש' הגרמנים להסתפח באופן מלא לפרוסיה מכוח היותם רוב בעיר. ואולם דרישתם לא התקבלה וש' נשארה גם להבא עיר בנסיכות פוזנן.
במחצית השנייה של המאה ה-19 החל בש' תהליך של תיעוש. בין השאר הוקמו בה אז בית-חרושת גדול לאספלט, מפעל להפקת גז וכמה מפעלי ייצור אחרים. ענפי המסחר העיקריים של סוחרי ש' היו סחר התבואה ומסחר באלכוהול, בבקר ובעורות. בתקופה זו נפתחו בעיר כמה בתי-ספר חדשים, לרבות גימנסיה ובית-ספר לבנות.
ש' נשארה תחת ריבונות פרוסיה עד סוף מלחמת העולם הראשונה, ולאחריה הוחזרה לפולין העצמאית שקמה על-פי הסכמי השלום של ורסאי. גם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם היה מצבה הכלכלי של העיר איתן.
כבד בימים הראשונים של ספטמבר 1939 נכבשה ש' בידי הגרמנים, שניסו להפכה לעיר גרמנית באופיה ובאוכלוסייתה. כדי להשיג את מטרתם רדפו את תושבי העיר הפולנים באכזריות. באוקטובר 1939 הובילו 19 פולנים מקומיים לאתר מרכזי בעיר והוציאו אותם להורג בירי, וכעבור ימים אחדים נרצחו בדרך זו 2ו פולנים נוספים. רוב תושבי ש' הפולנים גורשו אחר-כך לגרמניה וגויסו לעבודת כפייה.
ראשוני היהודים באו לש' במאה ה-16 והתיישבו ברובע חדש שהוקם אז למענם, הרובע היהודי. במאות ה-16 וה-17 התפרנסו יהודי ש' ממסחר זעיר ורוכלות ומתיווך. מגפת הדבר הקשה בשנת 1605 לא פסחה על הרובע היהודי, וגם בימי פלישת השוודים באמצע המאה ה-17 סבלו היהודים סבל רב.
בשנת 1765 הוטל על הקהילה מס גולגולת של 654 זהובים, סכום שיש בו להעיד על גידול הקהילה. ב-1816 ערכו הפרוסים מפקד אוכלוסין ותעסוקה של תושבי ש'. מתוך 473 מפרנסים יהודים שנפקדו עסקו 223 ברוכלות, 89 התפרנסו ממסחר ומתיווך, 142 היו עובדי אדמה - פרנסה יהודית חדשה שהונהגה במקומות אחדים בפרוסיה על-פי תכניתו של השר הפרוסי וס - ו-19 יהודים שימשו "כלי קודש" או מורים במוסדות הקהילה ובחברה קדישא.
מבין רבני הקהילה במאה ה-19 ידועים לנו בשמותיהם ר' נפתלי קארו; ר' אלעזר הכהן; וד"ר מ' יעקבסון, שעלה על כס הרבנות ב-1887 והיה הרב הליברלי הראשון בש' שתמך ברפורמה דתית. השפעתו בקהילה היתה רבה, ובעידודו נהרו צעירים יהודים רבים למוסדות לימוד והשכלה גבוהה; והרב ד"ר ברומברג, שכיהן בש' משנת 1896.
רוב בני הנוער היהודים המשיכו בלימודיהם בגימנסיה, ומהם שיצאו לרכוש דעת באוניברסיטאות מרוחקות. רובם לא שבו לש' עם תום לימודיהם. בקהילה ניכרה מגמה גוברת של יציאה לערים גדולות והגירה. ב-1871 עדיין מנתה 1,124 נפשות (%16.8 מכלל האוכלוסייה), אבל לקראת סוף המאה ה-19 נותרו רק כמחצית המספר הזה ומגמת הירידה הדמוגרפית נמשכה בקצב מהיר. רוב היוצאים עברו לברלין, לברסלאו ולכמה ערים גדולות אחרות בגרמניה.
רבני הקהילה ייסדו לצד החברה קדישא כמה חברות ואגודות חדשות - "ביקור חולים", חברה שתמכה בתלמידים מצטיינים ממשפחות עניות ותלמוד-תורה. בשנת 1851 הקימו יהודי ש' בית-כנסת חדש, מרווח ומפואר, ששמעו יצא בכל האזור. מלבד בית-הכנסת היו לקהילה גם מקווה טהרה חייש ובית-ספר יסודי, שזכה להכרה ממשלתית ונודע ברמתו הגבוהה. מורי בית-הספר הזה היו מראשי הפעילים להקמת ארגון מורים יהודים בנסיכות פוזנן. לקראת סוף המאה ה-19 עסקו יהודי ש' גם באיסוף תרומות למען חברת כי"ח (אליאנס). הרב ברומברג ייסד סניף מקומי של "האגודה לתולדות עם ישראל וספרותו", ולידו ספרייה, שמשך אליו רבים מבני הקהילה. מפעם לפעם האמנו מרצים ידועי שם מגרמניה להרצות בפני חברי האגודה.
גם בראשית המאה- 20, כשהקהילה כבר התמעטה מאוד,עדיין נמשכה הפעילות התרבותית והחברתית בקרב היהודים. בתקופה זו הפך בית- הכנסת למרכז חיי התרבות של הקהילה.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התגייסו רוב הגברים היהודים בגיל הגיוס לצבאה של גרמניה, ומקצתם נפךו בקרב. אחדים מהם זכו העיטורי גבורה.
בתום המלחמה, כשש' הוחזרה לפולין, גברה מגמת היציאה של יהודים מן העיר. ב-1921 ישבו בש' 103 יהודים, אבל ערב מלחמת העולם השנייה, בראשית ספטמבר 1939, נותרו בה רק 26 יהודים.
מיד עם כיבוש העיר החלו בה רדיפות קשות של היהודים. ב- 7 בנובמבר 1939 גורשו אחרוני היהודים בעיר למחנה בפוזנן (ע"ע), ומשם שולחו לגנרל- גוברנמן.