תרומות
שרשוב SZERESZOW
עיר בפולין
נפה: בריסק
אזור: ווהלין ופוליסיה
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ-3,310
· יהודים בשנת 1941: כ-1,341
תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I
שרשוב היתה עיר מלכותית בעלת זכויות מגדבורגיות. היא שכנה על דרך מסחר עתיקת יומין והצטיינה בפעילות מסחרית. שרשוב נכללה בנפת ובמחוז בריסק. החל מן המאה ה- 18 היתה רכוש משפחת פלמינג ואחר-כך רכוש משפחת צ'רטוריסקי. יהודים נזכרים לראשונה בשרשוב בשנת 1583. ב- 6 באוגוסט 1921 התלונן קשישטוף סלבנסקי בפני פקיד המבצר בבריסק, שבזמן נסיעתו מפרוז'נה לשרשוב התנפלו עליו כמה מיהודי שרשוב, וביניהם זלמן ויצחק בן אברהם, היכו אותו קשות וגזלו ממנו את חרבו ששוויה 7 זהובים. המתלונן הודה שהיה שיכור בעת מעשה ועל כן יש להניח שנטפל ליהודים ואלה החזירו לו מנה אחת אפים. בשנת 1623 היתה קהילת שרשוב כפופה לקהילה הראשית בריסק. באותה שנה נרשם בפנקס מדינת ליטא, שוועד המדינה התחייב לשלם לקהל שרשוב 20 שוק גרושים (1,200) ליטאיים בגין עלילה שהיתה קשורה לבית-הכנסת המקומי. בשנת 1628 נרשם בפנקס חוב של 3 שוק גרושים ליטאיים לש"ץ של שרשוב כנדוניה לבתו. את ההבדל בין המספר שנמצאו במיפקדים שנערכו בשנים 1764 ו- 1784 יש להסביר בכך, שהם נעשו למטרות קביעת גובה מס הגולגולת, שרבים ביקשו להשתמט מתשלומו; אנשים אחרים שוחררו מן המס. בתחילת המאה ה- 19 היתה שרשוב עיירת-גבול בין הקיסרות הרוסית ובין נסיכות וארשה (1807- 1815) ואחר-כך בין רוסיה למלכות פולין הקונגרסאית. באותה תקופה עסקו רבים מתושביה בהברחות; ביניהם היו גם יהודים רבים. בשנת 1851 ביטלו השלטונות את הגבול ועקב זאת נפגעה פרנסת התושבים. סוחרים יהודיים רבים עברו לבריסק, לפינסק וליישובים אחרים. בשרשוב היו כמה מפעלים קטנים: לייצור בדים גסים משנת( 1818) ומטוויה (משנת 1828). שניהם העסיקו רק 60 עובדים. פרט לבניין לבנים אחד, שבו היו רוב החנויות, נבנו כל שאר בתי העיירה מעץ. הרחובות לא היו סלולים ולאחר הגשמים הפכו להיות ביצה טובענית. במאה ה- 19 כיהן ברבנות בשרשוב ר' אשר הכהן, מחבר הספר "ברכת ראש". בשנת 1853 הוא עבר לטיקטין ובמקומו בא תלמידו, ר' פנחס מיכאל גרוסלייט, בן המקום, שחיבר את הספר "דברי פנחס". הוא שימש ברבנות עד 1864, ואז עבר לאנטופול. אחריו בא ר' שבתאי אייזנשטט, שכיהן בשרשוב עשרות שנים. עד שנת 1915 היה הרב בשרשוב ר' יצחק מאיר מאירוביץ', אחריו כיהן ר' אברהם אהרון. בתחילת המאה ה- 20 היו בשרשוב כמה סוחרים בעורות, בפרוות ובתבואה, אך הרוב התפרנסו ממסחר זעיר, מרוכלות וממלאכה. רוב בעלי המלאכה עסקו בייצור רעפים, בנגרות ובחייטות. בשנת 1908 פרצה בשרשוב שריפה גדולה, שכילתה את רוב בתי העיירה ואת בית-הכנסת הישן. בקיץ 1915, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, התקרבה החזית הגרמנית-רוסית לשרשוב. השלטונות הרוסיים הורו לתושבים לפנות את העיירה. חלק מן היהודים יצאו מזרחה לתוך רוסיה, אך הרוב התחבאו ביערות הקרובים ולאחר שנכנסו הגרמנים שבו לעיירה. הם מצאוה שרופה למחצה. הגרמנים הטילו הגבלות תנועה חמורות ועקב זאת נוצר מחסור חמור במצרכי מזון. הממשל הצבאי הגרמני גילה כלפי היהודים יחס נוקשה; חיילים גרמנים התעללו ביהודים, גזזו זקנים, הוציאו אותם לעבודות כפייה, בעיקר בכריתת עצים ביערות ביאלווייז'ה. בשנת 1919, לאחר שעזבו הגרמנים, ערכו חיילים פולנים שוד בעיירה. קבוצת צעירים יהודים רדפו אחריהם והחזירה את הרכוש השדוד. כעונש חזר הצבא הפולני לעיירה והוציא להורג אחד מקבוצת הצעירים.
לאחר שהתייצב השלטון הפולני החלה להגיע לעיירה עזרה מארצות-הברית. כדי לחלקה הוקם ועד ציבורי מקומי וזה פתח מטבח לנצרכים. עיסוקיהם של יהודי שרשוב לא השתנו ורובם המשיכו להתפרנס ממסחר זעיר וממלאכה. בראשית שנות העשרים החלה לפעול במקום קופת גמ"ח, אך היא סבלה ממחסור בהון והתקשתה לתפקד. בשנת 1935 אורגנה הקופה מחדש, הונה הוגדל בעזרת תרומות שנאספו במקום; אחד מבני העיירה שהתיישב בארץ- ישראל שלח לה 550 דולר. בתקופה זו היו בה 76 חברים. בשנה הנזכרת חילקה הקופה הלוואות בגובה של 50 זהובים ובסכום כולל של 1,276 זהובים. בשנים הראשונות של השלטון הפולני היה לשרשוב ראש עיר יהודי ולנציגים היהודיים היה רוב במועצת העיר. בסוף שנות העשרים צורפו לשרשוב כפרים סמוכים והשלטונות הפכו את המקום למועצה קהילייתית (גמינה). עקב זאת איבדו הנציגים היהודיים את הרוב שלהם במועצה. בשנות השלושים הצרו הנוצרים את רגלי היהודים ואסרו עליהם את השימוש במרעה וביער שהיו שייכים לעיירה. שרשוב השתייכה לקהילה המקובצת בפרוז'נה ושלחה להנהלתה 2 נציגים. תקציב ההוצאות של הקהילה לשנים 1933- 1935 היה כדלקמן: הכנסות עיקריות (בזהובים): הסעיף שנת 1933 שנת 1934 שנת 1935 סך-הכל 4,800 5,812 2,900 שחיטה 1,500 3,800 1,500 מסים 2,600 1,312 1,000 הוצאות עיקריות (בזהובים) : הסעיף שנת 1933 שנת 1934 שנת 1935 סך-הכל 4,800 5,812 2,900 ת"ת וביה"ס "תדבות" 1,500 1,200 610 בית-יתומים 700 - - שוחט - 1,800 - בית-מרחץ ובית-עלמין 500 500 300 begin_of_the_skype_highlighting 500 500 300 end_of_the_skype_highlighting המספרים המובאים לעיל מצביעים על ירידה חריפה בהכנסות וכמובן גם בהוצאות. הירידה הבולטת היא בהקצבות לתלמוד-תורה ולבית-הספר העברי "תרבות". לבית-הספר העברי היתה התפתחות מוקדמת, שראשיתה בשנת 1910. בן העיירה שהוגלה לסיביר והתעשר שם רכש בשרשוב מגרש והשאיר סכום כסף בידי "חברת מפיצי השכלה" כדי שהחברה תקים בעיירתו בית-ספר ציבורי יהודי רוסי. בגלל מלחמת העולם הראשונה אי אפשר היה להוציא את התוכנית אל הפועל. רק ביוני 1924 הונחה אבן-הפינה לבית-הספר העברי "יבנה" של רשת "תרבות" ונפתחו שתי כיתות. בשנת 1926 נחנך הבניין והיו בו אז 6 כיתות ו- 99 תלמידים. בשנת הלימודים 1935/36 למדו בו 132 ילדים. ליד בית-הספר היו ספרייה לילדים וספרייה פדגוגית למורים. בשנות העשרים יסדה קבוצת נוער ציונית ספרייה בשם "התחיה" והיו בה בערך 800 כרכים
הצבא הגרמני נכנס לשרשוב ביום ג', 24 ביוני 1941. למחרת פשטו חיילים על בתי היהודים, שדדו והיכו את תושביהם. הגרמנים אספו 20 גברים, ביניהם 14 יהודים, והוציאו אותם להורג בפומבי בכיכר השוק. יהודים גורשו מבתיהם וגרמנים השתכנו בהם. בשבת, 28 ביוני, הובלו כמה יהודים אל מפקד העיר ונדרשו למסור שמות וכתובות של עסקנים מקומיים. מבין אלה ששמותיהם נמסרו נקראו 5 לבוא אל המפקד ונתמנו להיות יודנראט. הפקודה הראשונה שקיבלו היתה לספק תוך יומיים כמה קילוגרם זהב. כדי להבטיח שאמנם תתמלא הדרישה נלקחו כמה יהודים כבני-ערובה. הזהב סופק ובני-הערובה שוחררו לאחר שהתעללו בהם. כעבור זמן מה נדרש היודנראט לספק כמות גדולה של עורות ולאחר שהדרישה הזאת לא מולאה, נורו כמה יהודים למוות. הגרמנים תבעו פעם נוספת כופר בזהב והיודנראט נאלץ לפנות ליודנראט של פרוז'נה כדי לקבל ממנו את הדרוש תמורת תבואה. לפי דרישת הגרמנים נאלץ היודנראט לערוך מיפקד מקצועות. בעלי המלאכה הועסקו במקצועותיהם ועבדו בעיקר למען הגרמנים. שאר היהודים הוצאו לעבודות כפייה בתיקון ובסלילת כבישים ובכריתת עצים ביערות. בין 40 ל- 50 יהודים מתו ממכות או נרצחו. ב- 25 בספטמבר 1941 נצטוו כל הגברים מגיל 15 עד 60 להתייצב בכיכר השוק כשבידיהם כלי חפירה. נאספו 350 איש. נאמר להם, שעומדים להעבירם למחנה עבודה. הם נצטוו לחזור לבתיהם ולשוב תוך שעתיים יחד עם בני משפחותיהם ולהביא עמם מזון ובגדים ליומיים. כשבאו כולם הפרידו את הגברים והובילו אותם בשלשות אל מחוץ לעיר. הצעידה היתה מהירה, כל מי שנחשל בדרך נורה. קבוצת צעירים מצוידים באתי חפירה קברה אותם במקום הירצחם. לפנות ערב עברה על-פני הצועדים שיירת מכוניות ובהן הנשים, הילדים והחבילות. את הלילה בילו הגברים בגורן של אחד הכפרים, ולמחרת בבוקר המשיכו בצעידה. כתגמול על בריחת אחד היהודים ירו הגרמנים והרגו 25 איש. עשרות רבות נספו בעת הצעדה. לפנות ערב של היום השני הגיעו הגברים לקרבת העיירה אנטופול. שם עזבו אותם השומרים הגרמנים. היהודים נכנסו לעיירה ומצאו שם את נשיהם וילדיהם. יהודי המקום טיפלו בהם, אך כעבור שלושה ימים ציוותה עליהם המשטרה המקומית לעזוב את המקום. ב- 30 בספטמבר 1941 יצאו היהודים לדרוהיצ'ין ושם ניתן להם לשהות עד אחרי החגים (אמצע אוקטובר). בני שרשוב התפזרו, רובם לחומסק שהיתה כבר ריקה מיהודיה וקבוצות קטנות הגיעו לפרוז'נה ולברזה קרטוסקה. אלה שהשתכנו בחומסק נרצחו לאחר חג הפסח תש"ב (אפריל 1942), ואלה שהגיעו לפרוז'נה גורשו בינואר 1943 לאושוויץ. כמעט כולם נספו.