תרומות
ראדז'ייחוב RADZIECHOW
עיירה בפולין
מחוז: טארנופול
נפה: ראדז'ייחוב
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ- 4,384
· יהודים בשנת 1941: כ- 2,008
· יהודים לאחר השואה: בודדים ניצלו
תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II
שבוע ימים אחרי פרוץ המלחמה, בספטמבר 1939, הגיעו לראדז'ייחוב פליטים יהודים ממערב-פולין. הקהילה המקומית סייעה בידיהם במזון, בבגדים ואף שיכנה אותם במיבנים ציבוריים ובבתים פרטיים. מוסדות הקהילה ומפלגות פוליטיות חדלו להתקיים עם כניסת הצבא האדום ב- 20.9.1939, אך ציבור המתפללים ביקר בבתי-כנסת בלא שום הפרעה. הסוחרים לשעבר חלק ניכר מהם עבדו בשירותים עירוניים, ובעלי-מלאכה אורגנו בקואופרטיבים. במסגרת הריפורמה האגרארית חולקו על-ידי הסובייטים גם אדמותיהם של בעלי אחוזות יהודים שבסביבה. פליטים יהודים אשר נמנעו מלקבל אזרחות סובייטית, הוגלו ב- 29.6.1940 מראדז'ייחוב לאזורים מרוחקים בברית-המועצות. במהלך הקרבות על העיר בין הגרמנים והסובייטים ב- 24.6.1941 נהרגו מספר יהודים. ביום הראשון לכיבוש העיר נאסרו 4 יהודים, שהיו פעילים במוסדות סובייטיים, ואחרי עינויים נרצחו בבניין הגימנסיה המקומית. המיליציה האוקראינית הוציאה מדי יום גברים יהודים לעבודת כפייה בעיירה ובסביבותיה. בחודשי קיץ 1941. הוכנסו לראדז'ייחוב כ- 500 יהודים מחולויוב, לאחר ששריפה גדולה כילתה שם את בתיהם. כן גורשו לראדז'ייחוב יהודים מכפרי הסביבה. בתחילת אוגוסט הוקם בראדז'ייחוב יודנראט. בראשו הועמד אדולף קראנץ' ועם חבריו נמנו אדולף אקר, פראגר, יוסף ואסר, לייבוש גולדבר ובודנר. על היודנראט הוטל לערוך מיפקד של כל האוכלוסיה היהודית ולהתקין כרטסת של כל הגברים והנשים מגיל 15 עד 60. בעלי-מלאכה הועסקו במפעלים חיוניים למשק הגרמני במקום ובסביבה, ובעיקר במחנות צבא. בסתיו וחורף 1941- 1942 הוצאו קבוצות גברים למחנות-העבודה. קבוצה אחת של כ- 100 איש נשלחה למחנה-העבודה בפלוחוב. בחודשי אביב וקיץ 1942 המשיכו יהודי ראדז'ייחוב להיאבק ברעב ובמחלות. המצוקה גברה כאשר הכניסו לראדז'ייחוב הגרמנים, ביוני ובתחילת ספטמבר 1942 יהודים נוספים מיישובי הסביבה. ב- 15.9.1942 היתה אקציה המונית ראשונה ובמהלכה רוכזו כ- 1,500 איש. אחרי סלקציה, שבעקבותיה שוחררו כמה עשרות בעלי-מלאכה, נשלחו כ- 1,400 יהודים להשמדה במחנה בלז'ץ. כעבור שבוע, ב- 21.9.1942, רוכזו בכיכר השוק כ- 500 גברים. הם הובלו למחנה בקאמיונקה-סטרומילובה וכעבור מספר חודשים מצאו שם את מותם. בשתי האקציות האחרונות נמלטו רבים לשדות וליערות הסמוכים, אך רובם נתפסו ונרצחו על-ידי האוכלוסיה המקומית. בראדז'ייחוב נשארו בסוף ספטמבר רק קבוצת בעלי-מלאכה, אולם הגרמנים הביאו שוב לעיירה יהודים מהסביבה. הם שוכנו בבתים של יהודי ראדז'ייחוב שגורשו להשמדה. בתחילת אוקטובר הוקם הגיטו, וכבר ב- 7.10.1942 הוצאו מתוכו רוב יושביו יותר מ- 1,000 איש, ושולחו להשמדה בבלז'ץ. בשבועות שלאחר-מכן הובאו לראדז'ייחוב קבוצות יהודים מוויטקוב-נובי. שרידי הקהילה ניסו למצוא מסתור ביערות, אך הדבר לא עלה בידיהם. הגרמנים ויחידות המשטרה האוקראינית ערכו מצוד שיטתי אחרי המתחבאים. ב- 1.12.1942 הועברו אחרוני היהודים לגיטו בסוקאל, ובמקום נותרו רק כ- 100 איש שטיפלו בסידור הרכוש היהודי. ב- 15.3.1943 הוצאה קבוצה זו להורג ביער פוצקוב. העיר שוחררה על-ידי הצבא הסובייטי ב- 18.7.1944. הבודדים נטשוה
ראדז'ייחוב נוסדה והתפתחה כעיירה פרטית של האצולה במאה ה- 18. במאה ה- 19 ואף ב- 20 היתה בה השפעה מכרעת למשפחת הגראף באדני, שהיו לה אחוזות בסביבתה של העיירה וכן טירה בתוכה. באפריל 1920 פרצה בראדז'ייחוב דליקה גדולה, כמחצית בתיה עלו באש ורבים מתושביה נותרו ללא קורת-גג. היהודים התיישבו בראדז'ייחוב כמעט עם היווסדה. בית-הכנסת. שנבנה בסוף המאה ה- 18 ושעמד על תילו במאה ה- 20, בא להעיד על ההתארגנות הקהילתית של יהודי ראדז'ייחוב בעת ההיא. היישוב היהודי בראדז'ייחוב התפתח בסוף המאה ה- 19, ומאז לא נשתנה בהרבה מספר אוכלוסיו עד 1939. ראשוני היהודים בראדז'ייחוב עסקו בחכירה, בפונדקאות ובמסחר (יצוא מוצרי החקלאות של האחוזות שבסביבה יבוא תבלינים, יינות, מוצרי תעשייה ומלאכה). במחצית השניה של המאה ה- 19 נתרבו גם בעלי-מלאכה יהודים בעיר, בעיקר חייטים, פרוונים, כובענים, אולם רוב-רובם המשיכו לעסוק במסחר זעיר וברוכלות בכפרים הסמוכים. לא הרחק מארמונו של הגראף באדני, השוכן בטבורה של העיר, הוקמה מבשלת-בירה שבבעלותו והיא הוחכרה על-פי-רוב ליהודי המקום. בסוף המאה ה- 19 הוקמה מנסרה בבעלות יהודים, שהעסיקה אף פועלים יהודים. שכרם של פועלים אלה היה נמוך (כ- 2 כתרים בשביל יום-עבודה מצאת השמש ועד בואה), וכשעברה המנסרה ב- 1912 לבעלות חדשה, פיטר בעליה החדש את כל הפועלים היהודים. לאמידים בין יהודי ראדז'ייחוב נחשבו כתריסר בעלי אחוזות שבכפרי הסביבה. בחקלאות עסקו גם יהודים, סוכנים ומוכסנים של הגראף. בין שתי המלחמות היו בראדז'ייחוב רופא אחד ו- 3 עורכי דין יהודים. בשנות ה- 30 של המאה ה- 20 הקימו הפולנים והאוקראינים תושבי המקום קואופרטיבים של צרכנים, והללו פגעו קשה בסוחרים ובבעלי-המלאכה היהודים. בנוסף ל"בנק עממי", שהוקם בתום מלחמת-העולם הראשונה ואשר תמך בסוחרים יהודים בהלוואות, נוסדה ב- 1928 קופת גמ"ח, שהקיפה בהלוואותיה חוגים רחבים יותר של אוכלוסי היהודים בראדז'ייחוב. ב- 1933- 1934 נתנה הקופה 59 הלוואות על סך כולל של 5,106 זלוטי. ב- 1936- 1937 לוו אצלה 12 בעלי-מלאכה, 17 סוחרים ו- 13 שונים. קהילת ראדז'ייחוב היתה כנראה כפופה תחילה לקהילת קאמיונקה-סטרומילובה, ובסוף המאה ה- 18 או בתחילת ה- 19 היתה לעצמאית. באותה תקופה נבנו בית-הכנסת ובית- המדרש. בשלהי המאה ה- 19 או בתחילת ה- 20 הוקמו שני קלויזים; האחד של חסידי בלז והאחר של חסידי הוסיאטין-ריזין. הקלויז הבלזאי נחנך על-ידי האדמו"ר ר' יששכר-בר רוקח ברוב פאר, אולם עלה באש בדליקה הגדולה שפרצה ב- 1920. במקומו אולתר בית-תפילה ארעי לחסידי בלז. הנודעים ברבני ראדז'ייחוב הם. ר' דוד יהודה-לייב לוין, בעל "יד יהודה", שכיהן בקודש באמצע המאה ה- 19; ר' צבי- מאיר מאזור (בעשור האחרון של המאה ה- 19); ר' יחיאל- מיכל (אן מאיר ?) שפירא (כיהן בראשית המאה ה- 20), ור' אשר-ישעיהו רובין (כיהן בין שתי מלחמות העולם ונספה בשואה). במחצית השנייה של המאה ה- 19 נתפרסם בקהילות גאליציה המזרחית ר' שלמה-אלימלך בדנר, סופר סת"ם שישב בראדז'ייחוב. עטירת תפילין מעשה-ידיו נחשבה בעיני חסידים ואנשי-מעשה לזכות גדולה. בקהילת ראדז'ייחוב התקיימו החברות המסורתיות (חברה קדישא, חברות צדקה, חברת ש"ס, תיקון ספרים ועוד). הפעילות ביניהן בתקופה שבין שתי המלחמות היו ביקור חולים וגמילות חסדים. על-אף ההשפעה המכרעת שהיתה לחסידים (בעיקר לבלזאים) ביישוב, קמו בו בזמן מוקדם יחסית חוגים ציוניים. ב- 1898 נמסר על הקמת איגוד ציון, שריכז כ- 40 חברים - רובם בחורי בית המדרש. ב- 1914 נוסד סניף המזרחי. בבחירות לפארלאמנט האוסטרי ב- 1907 הצביעו רוב בני המקום בעד המועמד הציוני א. שטנד. ב- 1918 נוסדה בראדז'ייחוב אגודה ציונית קדימה, ועיקר מטרתה פעולה תרבותית. ליד קדימה הוקמו ספריה וחוג דראמאטי. נוכח האפשרות, שאנשי הכפרים שבסביבה ינסו לפרוע פרעות ביהודים, ארגנו אנשי קדימה קבוצת הגנה וציידו את חבריה בנשק. במרוצת הזמן רבו בראדז'ייחוב הארגונים הציוניים; הוקמו סניפים של אחוה, של התאחדות (אחר כך-התאחדות פועלי ציון), והמשיך להתקיים סניף של המזרחי. כמו-כן היו מיוצגים בראדז'ייחוב כל ארגוני הנוער הציונים, שהתקיימו בין שתי מלחמות-העולם בגאליציה: השומר הצעיר, גורדוניה, בני עקיבא ותנועת הנוער הגדולה שהיתה בראדז'ייחוב, היא של הנוער העברי (אחר כך-הנוער הציוני). ארגון אחוה קיים ב- 1934 בראדז'ייחוב קיבוץ- הכשרה. בית-ספר עברי משלים מיסודה של "תרבות" הוקם בראשית שנות ה- 20. בשנות ה- 30 הגיע מספר התלמידים בו ל- 120- 140. בית-ספר זה קיבל אף מענק כספי מטעם העיריה - 500 זלוטי לשנה. ב- 1933 התקיימו בראדז'ייחוב קורסים להשתלמות מקצועית במלאכה; בחסותה של התאחדות- פועלי-ציון הוקם ב- 1934 מועדון-ספורט "הפועל". מלבד הארגונים הציוניים התקיימו בראדז'ייחוב גם אגודת ישראל, ולידה צעירי אגודת ישראל (רובם חסידי הוסיאטין-ריז'ין). תוצאות הבחירות לקונגרס הציוני של 1931 משקפות את יחסי הכוחות בין הסיעות הציוניות בראדז'ייחוב: בעד הציונים הכלליים הצביעו 226 שוקלים, בעד המזרחי - 60, בעד התאחדות - 136 ובעד הרביזיוניסטים - 6. עד 1928 שלטו בוועד הקהילה החרדים, אולם בבחירות שנתקיימו ב- 1929. נבחרו גם נציגי הציונים. בבחירות שהתקיימו ב- 1934 נבחרו 4 ציונים; חרף העובדה שאנשי הוועד הקודם (בעיקר חסידי בלז) פסלו כ- 80 בוחרים, (רובם ציונים), ואילו חסידי בלז זכו רק ב- 2 מאנדאטים ואגודת ישראל - במאנדאט אחד. בבחירות למועצת העיריה נבחרו ב- 1927 16 יהודים (ביניהם 9 ציונים, 4 "לאומיים" 1 - נציג בעלי-מלאכה "יד חרוצים" - 1 ורק 2 חרדים "אורתודוכסים"). כסגן- ראש העיר נבחר הציוני ד"ר מילגרום. בבחירות לעיריה, שהתקיימו ב- 1933 לפי התקנון החדש, נבחרו 4 יהודים (מתוך 16 מאנדאטים). ומהם 3 ציונים ובלתי מפלגתי אחד. ערב פרוץ מלחמת-העולם השנייה, ב- 1939, הצטיינו יהודי ראדז'ייחוב בתרומותיהם הגדולות יחסית למען הקרנות הלאומיות הפולניות. במאי של אותה שנה תרמו יהודי המקום 49,000 זלוטי ל"קרן ההגנה האוירית", וכעבור חודש שוב תרמו 96000 זלוטי ל"קרן ההגנה הלאומית". ודאי, הסכומים המכריעים (גם של 10,000 זלוטי) תרמו האמידים שביישוב היהודי (בעלי האחוזות וכיו"ב), אולם שאר התרומות נקבצו מידיהם של כ- 500 משפחות יהודי ראדז'ייחוב, אשר כשליש מהן לערך היו נזקקי סעד