ה' ניסן ה'תשפ"ב

ראדז'ילוב RADZILOW

עיר בפולין
מחוז: ביאליסטוק
נפה: שצ'וצ'ין
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-1,983

·  יהודים בשנת 1941: כ-671

תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II

 

רדז'ילוב נכבשה בידי הצבא הגרמני בתחילת ספטמבר 1939, אבל לקראת סוף החודש היא הועברה לידי הסובייטים לפי ההסכם שבין גרמניה לברית המועצות מ-23 באוגוסט 1939. יהודים רבים קיבלו את כניסתם של הסובייטים בהתלהבות, אולם כעבור זמן לא רב באה האכזבה. השלטונות הסובייטיים הלאימו את מקורות פרנסתם של היהודים, חנויות, מאפיות, טחנות קמח ואסרו על היהודים לעסוק בחנוונות, בתיווך ועוד. בעלי מלאכה התפרנסו בקושי מעבודתם בקואופרטיבים של חייטים, סנדלרים ורתכים. גם כאן, כמו בשאר המקומות שתחת השלטון הסובייטי, נתגלו קשיים בהשגת מזון. ליהודים היה גם קשה להסתגל לצורך לצאת לעבודה בימי שבת וחג. לעומת זאת נמשכו הילדים ובני הנוער להווי שיצר וטיפח השלטון החדש. משכו אותם הסיסמאות, החגיגות הרבות, האפשרות ללמוד בלא הגבלות. במארס 1941 גויסו גברים רבים לעבודות ביצורים לאורך הגבול הגרמני-סובייטי. בעיירה גבר החשש שעומדת לפרוץ מלחמה בין ברית המועצות לגרמניה. בימים 19- 20 ביוני 1941 גורשו לסיביר משפחות רבות של פולנים ושל יהודים מתושבי הסביבה. בין אלה נכללו אנשים שהוגדרו בידי השלטונות כ"בעלי הון" ו"אויבי ברית המועצות". לאמיתו של דבר נכללו בין אלה יהודים שהיו בעלי חנויות, שהיו לעתים אף חנויות קטנות בלבד, וגם בעלי בתים גדולים. לפעמים הוגדר בעליה של דירה "בורגני" אך ורק משום שהיה צורך לפנותה בשביל פקיד או איש צבא סובייטי. בהשפעת התעמולה של שלטונות פולין ושל הימין הפולני לפני ספטמבר 1939, שזיהתה את הסובייטים עם היהודים, האשימו הפולנים המקומיים את היהודים בכל הפגעים שהיו מנת חלקם בעת הכיבוש הסובייטי. ב-23 ביוני 1941 כבש הצבא הגרמני שנית את רדז'ילוב. התושבים הפולניים ברדז'ילוב הקימו לכבודם שער ניצחון בכניסה לעיירה. ב-25 ביוני ריכזו החיילים הגרמניים את הגברים היהודיים, רובם זקנים, ליד בית הכנסת ואילצו אותם להוציא את ספרי התורה וספרי קודש אחרים ולהביאם לאחו שליד הנהר רדז'ילובקה. שם העלו החיילים את הספרים באש והכריחו את היהודים במכות לרקוד ולשיר סביב המדורה. לאחר מכן הריצו את היהודים אל הביצות ואילצו אותם להתפלש בהן. לבסוף רתמו החיילים את האנשים לעגלות במקום סוסים ופקדו עליהם להסיעם בחזרה אל העיירה. למחרת היום עזבה יחידת הצבא הגרמני את רדז'ילוב. התושבים הפולניים הקימו ועד זמני משלהם, שהשתתף בו, בין היתר, גם הכומר של רדז'ילוב. בתקופה זאת החלו בריונים פולניים להתפרץ לבתיהם של יהודים; הם היכו באכזריות את בעלי הבתים ואת דייריהם, ללא הבדל מין וגיל, שדדו והרסו מכל הבא ליד. שכנים פולניים החלו להטריד את היהודים ב"ביקורים" ודרשו למסור להם את רכושם. בעיר שררה אווירה של פרעות. היהודים פנו בבקשת עזרה לנכבדי העיר הפולנים: אל הכומר, אל המרפא, אל מזכיר העירייה ואף אל אנשי המפלגה הלאומנית, אולם כולם סירבו לעזור. לבסוף החליטו היהודים לבוא במגע עם אנשי העולם התחתון ואלה הסכימו לעזור תמורת כסף. היהודים החלו לרכז בביתו של העסקן הציוני וולף שלפאק דברי ערך שונים וכן בגדים, נעליים, כלי מיטה ועוד. ב-6 ביולי 1941 פשטה שמועה שאל רדז'ילוב מתקרבים בריונים מוונסוש, שיום קודם לכן רצחו את יהודי העיירה שלהם. יהודי רדז'ילוב ברחו בבהלה מבתיהם לשדות והסתתרו שם כל הלילה. למחרת נודע שהבריונים מוונסוש הסתלקו והיהודים שבו לבתיהם. אז נודע להם שבלילה רצחו הבריונים הפולניים את היהודי פרקאל וקברו אותו ואת בתו בת 16^ה. סיפרו, שהנערה היתה אמנם בהלם אך עדיין בחיים. באותו יום, 7 ביולי 1941, הגיעו לרדז'ילוב ארבע כלי רכב ובהם אנשי גסטפו. חוליות של פולנים בהנהגת איש גסטפו פשטו על העיירה וגירשו את רוב היהודים מבתיהם. לפי הוראות הגרמנים היו הפולנים צריכים לרכז בכיכר השוק רק יהודים מגיל 14 עד 60, אך הפולנים בלהיטותם להצטיין קיבצו את כל היהודים כמעט. את הכיכר הקיפו כמה שורות של שוטרים פולניים ומאחוריהם נאספו כל תושבי רדז'ילוב הפולניים שבאו לצפות ב"מחזה". כשעלה בידו של יהודי לפרוץ את המעגל ולעבור את שורות השוטרים אילצו אותו הנשים ואף הילדים הפולניים לחזור למרכז השוק. הגרמנים ועוזריהם השתעשעו על חשבון היהודים המעונים: ליהודים אחדים גזזו חלק מן הזקן והפיאות; לצווארו של יהודי שהיה בזמן השלטון הסובייטי שוטר, קשרו אבן ענקית וכשנפל האיש, דרכו עליו והיכוהו; מלבד זאת ביימו הוצאה להורג של קבוצת יהודים. בין היהודים סובבו פולנים חמושים במקלות ובפרגולים והנחיתו מהלומות לכל עבר. הגרמנים אף טרחו לצלם את המתרחש. לבסוף חילקו אנשי הגסטפו נשק לבריונים פולניים ונתנו להם יד חופשית "להיפטר מן היהודים" תוך שלושה ימים ועזבו את המקום. לפני שעזבו הגרמנים עוד אילצו הבריונים הפולניים את היהודים לשיר את השיר הרוסי "מוסקבה שלי". לאחר מכן הריץ האספסוף הפולני את כל היהודים, שמנו בין 500 800^ל איש, מן השוק לאסם גדול של האיכר שיטקובסקי שהיה בקצה העיירה. הפולנים דחפו את כולם לתוך האסם, נעלו את שעריו והידקו אותם במסמרים, שפכו על המבנה בנזין והעלוהו באש. שני בחורים צעירים, שמו של אחד מהם היה דוד סמולנסקי, הצליחו להימלט מן המבנה הבוער, אך הפולנים תפסו אותם ורצחו אותם בעזרת מקלות. בעיר ובחוצותיה התרוצצו נערים פולניים וחיפשו יהודים מסתתרים וילדים שננטשו. כל מי שנמצא הובא למקום ההריגה ושם אילצו אותם לטפס בסולם על גג האסם ולקפוץ אל תוך האש. מי שהתמהמה או ניסה להתנגד נדחף אל האש בעזרת כידונים. בין הנלכדים היתה רחל ואסרשטיין, שהיתה בת 19, ובזרועותיה היה תינוק בן 8 ימים. כשעמדה על הסולם התחננה האם בפני השכנים להציל את ילדה. אחד הפולנים תפס את התינוק והשליך אותו לתוך הדליקה. המצוד אחר היהודים נמשך יומיים. כל הנתפסים - רובם ילדים קטנים - הובאו לרחבת האסם ושם נרצחו באכזריות; אחדים נשרפו חיים, אחרים הוכו עד מוות באתים ובגרזנים; ראשיהם של תינוקות רוסקו באבנים. 10^ב ביולי שבו אנשי הגסטפו לרדז'ילוב כמתוכנן מראש ושמו קץ לרצח הפראי. בחיים נותרו אז 20^כ יהודים. הם הוכנסו לבית שברחוב קושצ'יילנה והועסקו בעבודות כפייה. לאחר כמה חודשים הואשמו אחדים מהם בפעילות מחתרתית כביכול ועקבותיהם נעלמו. הנותרים הועברו 2^ב בנובמבר 1942 למחנה המעבר בבוגושה. מכל יהודי רדז'ילוב ומן הפליטים שנמצאו שם בעת הכיבוש הנאצי - בין 800 1,000^ל איש - ניצלה רק משפחה אחת, בת 6 נפשות, היא משפחתו של בעל טחנת הקמח ברדז'ילוב, ישראל פינקלשטיין. הם הסתתרו אצל איכרים בכפרי הסביבה. משה פסח דורוגוי ובנו עקיבא, שהסתתרו באחד הכפרים, אמנם נותרו בחיים עד השחרור, אולם ימים ספורים אחר כך רצחו אותם הפולנים המקומיים.