תרומות
קוזין KOZIN
עיירה בפולין
נפה: דובנא
אזור: ווהלין ופוליסיה
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ - 1,021
· יהודים בשנת 1941: כ - 525
· יהודים לאחר השואה: כ- 30
תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I
במאה ה- 15 היתה קוזין רכוש המרשלק של ווהלין - אוליזר שילוביץ', ובמאה שאחריה היתה רכוש האצילים קוזינסקי. בשנת 1538 העניק המלך זיגמונט הראשון ליישוב זכויות עיר מגדבורגיות ואת הזכות לקיים ירידים ולפתוח פונדקים. בשנת 1583 נמנו ברשימת המס ששילמה בעלת המקום ברברה קוזינסקה 59 בתים ועוד נאמר שם, שנגבה מס משני משרתים יהודיים. המשרתים האלה מוזכרים גם ברשימת מס משנת 1589. הימצאותם של משרתים יהודיים מעידה על קיומו של יישוב יהודי, שראשיתו היתה כנראה בעת שהעיירה היתה לעיר, כלומר אמצע המאה ה- 16. בשנת 1652, בתקופת גזירות ת"ח ות"ט, תקפו הטטרים את קוזין, הרגו את היהודים שמצאו והחריבו את העיירה. על תלם נותרו רק שני בתים של יהודים. אבל היישוב היהודי בקוזין התאושש והוא נזכר ברשימת מס הגולגולת מינואר 1700, שאושרה בהתוועדות גליל ווהלין שנערכה בהורוכוב. קהילת קוזין היתה כפופה אז לקהילה הראשית קרמניץ. בכ"ו בטבת ת"פ (ינואר 1720) התקיים בקוזין כינוס של ועד גליל ווהלין. בין שאר העניינים נדונה תלונתו של רב על הקהל ביישובו שלטענתו רודף אותו ומתנכל לו. לדברי הרב, הלשינו עליו לשלטונות ובשל כך הוא נאסר ואיבד את רכושו. על פסק-הדין שהתקבל בעניין זה חתמו רבני אוסטראה, דובנא, לוצק, קובל וקרמניץ - כולם מן הקהילות הראשיות של ווהלין. בסוף המאה ה- 19 גדל מספר היהודים בקוזין וידוע שהיה בה בית-כנסת אחד. בראשית המאה ה- 20 (בשנת 1912) כיהן בה כרב ר' מרדכי, גיסו של ר' חיים רוטנברג מרדזיווילוב.
יהודי קוזין התפרנסו מסחר בתוצרת חקלאית, ממסחר זעיר וממלאכה. בבחירות לקהילות צורפה קוזין לקהילות מלינוב וורבה. ילדי העיירה למדו בבית-ספר ממלכתי פולני ואת לימודי הקודש ועברית - בתלמוד-תורה. במקום פעלו גם ועד עזרה ליתומים וחוג דרמה לחובבים. בין המבוגרים היו פעילים בעיקר הרוויזיוניסטים ואנשי "המזרחי". ואילו בין הנוער - "החלוץ" ובית"ר. תוצאות ההצבעות לקונגרסים הציוניים השונים היו כדלהלן; לקונגרס הי"ח (1933) הצביעו 151 איש. הציונים הכלליים קיבלו 7 קולות; המזרחי - 8; רוויזיוניסטים - 4; ברית רוויזיוניסטית - 84; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 48. לקונגרס הכ' (1937) הצביעו 48 איש. הציונים הכלליים קיבלו 7 קולות; המזרחי - 31; מפלגת המדינה 1; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 9. לקונגרס הכ"א (1939) הצביעו 63 איש. הציונים הכלליים קיבלו 3 קולות; המזרחי - 48; מפלגת המדינה - 1; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 11.
כשפרצה מלחמת ברית-המועצות-גרמניה הפציץ חיל- האוויר הגרמני את העיירה. רבים מתושביה ניסו לברוח לכיוון קרמניץ, אך עד מהרה שבו לקוזין. הצבא הגרמני נכנס לעיירה ב- 25 ביוני 1941 וקבע בה ממשל גרמני. כעכור כמה ימים נדרשו כל הגברים להתרכז ולהסתדר בשורות. כמה אוקראינים עברו והצביעו על יהודים, שהוחשדו ככל הנראה כפעילים סובייטיים, ואלה נורו ונהרגו. כעבור שישה שבועות נקבע בקוזין שלטון אזרחי וזה ארגן מעשי שוד של יהודים ואת שריפת בתי-הכנסת על ספרי-התורה שבהם. כעבור זמן-מה נערכה אקציה ובמהלכה נהרגו 20 יהודים. בערך ב- 23 במאי 1942 נצטוו היהודים להתרכז תוך יום בגטו, שכלל בערך 30 בתים קטנים בני קומה אחת. כעבור שבוע, ב- 30 במאי 1942, הוצאו מן הגטו 372 איש, כמחצית מתושביו, הובלו לבורות ונורו לידם למוות. רבים ברחו והסתתרו, אבל לאחר שראו שהגרמנים אינם נוגעים ב"עובדים המועילים" הם שבו. ב- 6 באוקטובר 1942 חול( המועד סוכות תש"ג) נאספו יהודי הגטו, הובלו לבורות ושם נרצחו. אלה שברחו נתפסו ברובם בידי איכרים, הוסגרו ונורו. כ- 30 יהודים ניצלו הודות לאיכרים צ'כיים ופולניים שהסתירו אותם. קוזין שוחררה בידי הצבא האדום ב- 19 במרס 1944.