תרומות
רוזוואדוב ROZWADOW
עיר בפולין
מחוז: לבוב
נפה: טארנובז'ג
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ-2,700
· יהודים בשנת 1941: כ-1,790
תולדות הקהילה:
ב- 1.9.1939 הופצצה תחנת הרכבת של רוזוואדוב על-ידי חיל האוויר הגרמני, ובהלה אחזה בכל אוכלוסיית רוזוואדוב. היהודים הצטרפו לזרם הפליטים שנעו לעבר הגבול הרומני. חיילי הצבא הפולני הנסוג פרעו ביהודי העיר, וגזלו את רכושם. בראש השנה ת"ש נכנסו הגרמנים לעיר, וציוו על היהודים לפתוח מיד את חנויותיהם. חיילי הוורמאכט היו מתפרצים לחנויות ומחרימים סחורות. בסוכות של אותה שנה הורה המושל הצבאי הגרמני במקום, שעל כל היהודים להתאסף בכיכר השוק. רוב בני הקהילה צייתו להוראה ורק כמה משפחות נמנעו מלבוא והסתתרו. נערך חיפוש קפדני בכליהם של הנאספים בכיכר ונלקחו מהם כל דברי-הערך. כעבור כמה שעות הוברר ליהודים שעומדים לגרשם מן העיר ולהובילם אל הנהר סאן, כדי לאלצם לעבור אל השטח שבשליטת הסובייטים. רק ל- 80 חולים התירו הגרמנים להישאר בעיר. עם מתן ההוראה לנוע לכיוון נהר סאן עלה בידי כמה עשרות יהודים נוספים להימלט ולהסתתר. העקורים הובאו לסאן ליד ברנדוויצה. הגשר שבמקום היה הרוס, ואף-על-פי-כן הודיעו הגרמנים שתוך כמה שעות חייבים כל היהודים להימצא מעברו המזרחי של הנהר. יהודי רוזוואדוב שכרו סירות אצל האיכרים והחלו עוברים את הסאן; בשעת המעבר איבדו רובם את שארית רכושם. בשעה היעודה לא עלה בידי כל היהודים לעבור את הסאן, והללו שנותרו עדיין בצד המערבי היו מטרה להתעללויותיהם של החיילים הגרמנים. פליטי רוזוואדוב התפזרו ביישובים רבים בגאליציה המזרחית שבשליטת הסובייטים. עם זאת, נשארו כמה עשרות משפחות בקירבת הגבול, והללו חזרו בחשאי בסוף 1939 ובתחילת 1940 אל רוזוואדוב. הנשארים בשטח הסובייטי סבלו ממצוקה כלכלית ומקשיים בהשגת קורת גג לראשם. פליטי רוזוואדוב מצאו מקלט בלובאצ'וב, לבוב, פשמישל וסטאניסלאבוב. רבים מבין פליטים אלה הוגלו בקיץ 1940 לאזורים מרוחקים של ברית-המועצות. ב- 1940 התרכזו ברוזוואדוב כמה מאות יהודים. היו אלה הנמלטים בעת הגירוש, החוזרים מן השטח הסובייטי וכן יהודים מכפרי הסביבה שהעדיפו להימצא ביישוב גדול מפחד האיכרים שכניהם. הגרמנים התירו להם להישאר בעיר, אך בחלקם נפלו גזירות של עבודת-כפייה, קונטריבוציות והגבלות תנועה. למשל, רק בשעות מיוחדות הותר להם לערוך קניות בשוק העירוני. ב- 1940 הוקם היודנראט ובראשו הועמד לייזר פרלמן. עם חברי המועצה נמנו דון שפירא (מזכיר), יצחק גרטן ולייזר גרטן. על היודנראט היה לספק מדי יום מכסות פועלים לעבודות-כפייה. כעבור זמן מה חלו שינויים בהרכב היודנראט, והסיבות לכך אינן ידועות לנו. ליו"ר השני של היודנראט מונה ב. גרפונקל ולסגנו י. קרוליק. דניאל גרוס ודוד הרשמן היו אחראים למשטרה היהודית. בשנים 1940- 1941 הוכנסו לרוזוואדוב עקורים יהודים מיישובי הסביבה. לנזקקים מבין הקהילה המקומית והפליטים הושיטו עזרה היודנראט וכן י.ס.ס. הוקם מטבח ציבורי, שחילק מאות ארוחות חמות ליום. ב- 1941 גברו החטיפות למחנות- עבודה. בקיץ של אותה שנה שולחה קבוצת צעירים למחנה בפוסטקוב. בסוף 1941 או בתחילת 1942 הוקם הגיטו. באביב 1942 הוטלה על יהודי רוזוואדוב קונטריבוציה גבוהה. ב- 21.7.1942 הגיע מועד הגירוש ההמוני של יהודי רוזוואדוב. כל תושבי הגיטו רוכזו בכיכר השוק. בשעת האקציה נרצחו במקום כמה עשרות אנשים, והאחרים הובלו לגיטו בדמביצה, שם רוכזו יהודים מכל האזור. ברוזוואדוב נשארו יהודים מועטים בלבד שעסקו בסידור רכוש המגורשים. הגיטו ברוזוואדוב חוסל סופית בסוף 1942, ושרידי יושביו שולחו אף הם לגיטו בדמביצה. גורלם של יהודי רוזוואדוב היה כגורל היהודים שרוכזו שם. חולים, קשישים, נשים וילדים היו מוצאים להורג בבורות המוניים בקירבת מקום. אלפים שולחו להמתה במחנה בבלז'ץ. ואילו ה"כשירים לעבודה" הועברו לאחר סלקציה למחנות-עבודה בטארנובז'ג, פוסטקוב, ז'שוב, מיילץ ועוד. ברוזוואדוב הוקם בספטמבר 1942 מחנה-עבודה. מספר הכלואים בו הגיע לכ- 1,150 איש, והוכנסו לתוכו, נוסף ליהודי רוזוואדוב גם יהודים מווייליצ'קה, וולברום ושייניאווה. האסירים הועסקו בעבודות שונות במפעלי התעשייה בסטאלובה-וולה הסמוכה. גם העבודה המפרכת, הרעב והמחלות הפילו חללים רבים בין כלואי המחנה. בסוף אוקטובר 1942 חוסל המחנה. כ- 350 "כשירים לעבודה" הועברו למחנה שהוקם בשטח המפעלים בסטאלובה-וולה, וכל האסירים הנותרים נרצחו ונקברו ביער הקרוב לשטח המחנה