רוזישץ' ROZYSZCZE

עיירה בפולין
נפה: לוצק
אזור: ווהלין ופוליסיה
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ - 6,470

·  יהודים בשנת 1941: כ - 4,070

·  יהודים לאחר השואה: כ- 80

תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I

במאה ה- 16 עדיין היתה העיירה רוזישץ' רכוש הכנסייה הפרבוסלבית וישב בה מטרופוליט (Vladyka). יש לשער, שמשום כך לא הותר ליהודים להתיישב בה אז. רק לקראת סוף המאה ה- 18, לאחר שעברה לרשותם של אצילים (חילוניים), החלו יהודים להתיישב בה. ההתיישבות גברה במחצית הראשונה של המאה ה- 19, ובמיוחד בסופה של אותה מאה, עת נסללה מסילת-הברזל קייב-וארשה וברוזישץ' נקבעה תחנת-רכבת. בתקופה זו בערך תפסו היהודים חלק נכבד בכלכלת רוזישץ': מתוך 27 בתי-האריגה, 2 המפעלים לייצור לבנים, מבשלת הבירה ו- 17 החנויות היה הרוב הגדול בידי יהודים. מסילת-הברזל תרמה להרחבה נוספת של ייצוא התוצרת החקלאית ועיבודה. סוחרי רוזישץ' קנו כמויות גדולות של תבואות, חמאה, ביצים, בהמות ועוד וייצאו אותם ברכבת לאזורים אחרים. מלבד זאת הוקמו מפעלים נוספים לטחינת קמח, לאריגת צמר ופשתן, מבשלות בירה ועוד. בשנת הלימודים 1903/1902 נפתח ברוזישץ' "חדר מתוקן". משנת 1904 התחילה ברוזישץ' פעילות ציונית, שהתרכזה סביב אגודת "מבשרת ציון". במקום הוקם גם סניף של "הבונד", ולאחר מהפכת 1905 התארגנה כאן "הגנה עצמית". בשנת 1910 פעלו ברוזישץ' תלמוד-תורה לבני-עניים במימון הקהילה ובית-ספר פרטי לנערים יהודיים. בקיץ 1915 היתה רוזישץ' לשדה-קרב; הצבא האוסטרי כבש את העיירה והחזית נעצרה בקרבתה. בעת נסיגת החזית נשרפה העיירה כמעט כליל ורוב יהודיה עזבו אותה.
 

בין שתי המלחמות

עם התייצבות השלטון הפולני חזרו רוב יהודי רוזישץ' לעיירתם, בנו מחדש את בתיהם והשתקמו מבחינה כלכלית בעזרת הג'וינט. גם עכשיו כבעבר היו היהודים רוב מוחלט - למעלה מ- %80 - בקרב תושבי המקום. בשנות העשרים ובראשית השלושים ישבו במועצת העירייה 10 נציגים יהודיים, בתוך 12 חברי המועצה; הם ישבו גם בהנהלת העירייה והיו להם סגן ראש עירייה וחבר הנהלה אחד (לאווניק). מאמצע שנות השלושים שוב אין ברוזישץ' סגן ראש עירייה יהודי והנציגות היהודית צומצמה עקב שינוי תחום השטח העירוני עם הוספת כפרים, שרוב תושביהם היו לא-יהודים. על-פי הודעת העירייה ירד אחוז היהודים בדצמבר 1937 ל-%63 למספר הנציגים שישבו בעירייה היתה השפעה על חלוקת ההקצבות למוסדות החינוך והסעד. למעשה היהודים הם ששילמו את רוב המסים העירוניים. בשנת 1930 עדיין לא היה קיפוחם של היהודים בולט, שכן אז הוקצבו למוסדות יהודיים בערך %13 מכלל תקציב העירייה, סכום דומה לזה שניתן למוסדות פולניים ואחרים. בשנים ההן נקראה אחת מכיכרות בעיירה על שמו של י"ל פרץ והיו רחובות על שמם של אנסקי, ביאליק, טרומפלדור ושלום עליכם. באותה עת עדיין פרסמה העירייה את הודעותיה לציבור גם ביידיש. אבל החל מאמצע שנות השלושים, יחד עם הקטנת הנציגות היהודית ועם הגדלת התערבותם של מושלי הנפה והפלך בפעולות העירייה, קוצצו מאוד ההקצבות למוסדות היהודיים. העירייה חדלה לפרסם מודעות ושמות הרחובות והכיכר הוחלפו באחרים. מראשית השלטון הפולני חזרה רוזישץ' להיות מרכז אזורי לעיבוד ולייצוא תוצרת חקלאית ועצים. בשנת 1937 היו בה 2 בתי-אריגה ממוכנים לפשתן וכמה בתי-אריגה קטנים יותר, מנסרה וטחנת קמח גדולים ושתי טחנות קמח קטנות ובית-חרושת לרהיטים. רוב המפעלים האלה היו שייכים ליהודים. המסחר הסיטונאי פרח; מאות קרונות של תוצרת חקלאית יוצאו לאזורי פולין השונים ולחוץ-לארץ. בידי סוחרים יהודים היה הייצוא של תבואות, עופות וביצים, פירות, פשתן ועורות. יהודים נטלו גם חלק נכבד בייצוא בהמות וכשות. אשר למסחר הקמעונאי היו אז ברוזישץ' 320 חנויות, מאלה היו 270 של יהודים. ענפים כמו טקסטיל, בגדים מוכנים, נעלים ומוצרי-עור, עצים, תרופות ודברי כתיבה היו לגמרי בידי יהודים. בערך %94 מבעלי-המלאכה בעיירה היו יהודים. בפעילותם הכלכלית נעזרו היהודים בכמה מוסדות כספיים. מראשית שנות העשרים פעלו ברוזישץ' 2 בנקים; "בנק המניות", שסונף למרכז האגודות הקואופרטיביות בפולין, ובנק הסוחרים, שיוזמיו היו חוגים ציוניים. בשנת 1926 התאחדו שני הבנקים האלה. בשנת 1936 הקים איגוד בעלי- המלאכה קופת גמ"ח. למרות הקשיים הגדולים שנבעו מן המצב הכלכלי הקשה, חוסר ההון ומגבלות שונות, פעלו המוסדות האלה עד ספטמבר 1939. בראש הציבור היהודי ברוזישץ' עמדו הנהגת הקהילה שמנתה 8 חברים ורב הקהילה. בשנות העשרים כיהן ברבנות רוזישץ' אברהם בר גוטמן, ובשנות השלושים - רוזישץ' משה ספקטור. היו במקום בית-כנסת גדול, בית-מדרש וכמה בתי-תפילה של חסידים, בעיקר של אוליקה וטריסק. בשנת 1919 נפתח בית-ספר שלימדו בו ביידיש ובעברית. בשנת 1925 עבר בית-ספר זה להוראה ביידיש בלבד והצטרף לרשת "צישא". בית-הספר נאבק עם קשיים תקציביים וסבל ממיעוט תלמידים. הוא נסגר באמצע שנות השלושים. בשנת 1925 נפתח בית-ספר עברי "תרבות" ולידו גן-ילדים עברי. שני מוסדות אלה התפתחו וגדלו והמשיכו להתקיים עד ספטמבר 1939. בתי-הספר האלה שימשו מוקדים לפעילות תרבותית. לידם התקיימו ספריות וחוגים לדרמה ונערכו הרצאות, מסיבות ועוד. ברוזישץ' היו סניפים של כל המפלגות הציוניות כמעט וגם תנועות הנוער קיימו בה את קניהם; בעיקר בלטו בפעילותם "השומר הצעיר" ובית"ר. בשנות השלושים היו בעיירה שני קיבוצי הכשרה, האחד של "החלוץ", והשני של בית"ר. ליד תנועות הנוער פעלו מועדוני ספורט. תוצאות ההצבעות לקונגרסים הציוניים השונים היו כדלהלן; לקונגרס הציוני הט"ז (1929) הצביעו 68 איש. הציונים הכלליים קיבלו 22 קולות; המזרחי - 4; רוויזיוניסטים - 29; התאחדות השומר הצעיר - 7; פועלי-ציון - 6. לקונגרס הכ' (1937 ) הצביעו 153 איש. הציונים הכלליים קיבלו 19 קולות; המזרחי - 35; מפלגת המדינה - 5, רשימת ארץ-ישראל העובדת - 94. ב- 24 ביוני 1941 נכבש החלק המערבי של רוזישץ' שעל גדת הנהר סטיר בידי הצבא הגרמני, ואילו הצבא האדום התבצר על הגדה המזרחית. הקרב בין שני הצבאות נמשך עד 28 ביוני 1941. כתוצאה מחילופי האש נשרפו בתים רבים ונספו אזרחים, ביניהם גם יהודים. כמה עשרות צעירים מגויסים הצליחו לצאת מן העיירה. הם הועברו אחר כך לגדודי עבודה וניצלו. לאחר שנכבשה העיירה בידי הגרמנים ערכו אוקראינים מקומיים פוגרום, שכמהלכו התעללו ביהודים ושדדו רכוש יהודי. כעבור כמה ימים עצרו הגרמנים 10 יהודים כבני- ערובה והוציאו אותם להורג, כביכול היה זה גמול על הריגת חייל גרמני. במשך חודש יולי 1941 נערכו ברוזישץ' שתי אקציות. בראשונה מהן נספו 80 מנכבדי המקום, ובשנייה - 350 גברים. על היהודים הוטלה החובה לשאת את אות ההכר היהודי המיוחד - סרט שרוול לבן ועליו מגן-דוד; אות זה הוחלף בספטמבר 1941 בטלאי צהוב. לפי הוראת הגרמנים הוקמו ברוזישץ' יודנראט שחכריו היו עסקני ציבור לשעבר וכן משטרה יהודית בת 20 איש. היהודים נצטוו לצאת לעבודות כפייה בחקלאות בכפרים ובכריית כבול. פעמיים הוטל עליהם לשלם לגרמנים תשלומי כופר כבדים; כמו-כן הוחרמו מהם דברי-הערך. בפברואר 1942 נסגרו יהודי רוזישץ' בגטו, שאליו הובאו גם יהודי הכפרים שבסביבה. הגטו כלל 60 בתים קטנים וחד- קומתיים והצפיפות כו היתה גדולה: 25- 30 איש הצטופפו בחדר אחד. מנת הלחם היומית היתה 100 גרם. כדי להקל מעט את הרעב הופעל מטבח ציבורי. כדי להתגבר על המחלות והמגיפות הופעל בית-חולים קטן. 72 צעירים שנשלחו לוויניצה כדי לבנות שם את מטה הפירר נספו כולם, להוציא אחד שהצליח לברוח לטרנסניסטריה שבשליטת הרומנים. כי' באלול תש"ב (23 באוגוסט 1942) לפנות בוקר הוקף הגטו ויהודיו הובלו לבורות שנחפרו בדרך לכפר קופצ'בקה, ושם נרצחו כולם. בערך 80 איש הצליחו לברוח וניצלו הודות לעזרתם של כפריים צ'כים ופולנים. בפעולות העזרה האלה היה פעיל ד"ר פריד, רופא ופליט מקרפטורוס, שהתחזה לצ'כי. ערב השחרור נרצח ד"ר פריד בידי לאומנים אוקראינים מפני שסייע גם לפרטיזנים סווייטיים. אחדים מן הבורחים הצטרפו ליחידות פרטיזנים סווייטיות, בייחוד לחטיבתו של ברינסקי. רוזישץ' שוחררה ב- 2 בפברואר 1944.