תרומות
רוזפשה ROZPRZA
עיר בפולין
מחוז: לודז'
נפה: פיוטרקוב טריבונאלסקי
אזור: לודז' והגליל
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ-1,087
· יהודים בשנת 1941: כ-466
תולדות הקהילה:
רוזפשה קבלה מעמד-עיר ב- 1372, במאה ה- 16 היתה בבעלותם של האצולה. במאה ה- 17 היה ברוזפשה ישוב יהודי, קהילה, חברה-קדישא ובית-עלמין, שבו היו קוברים גם את נפטרי פיוטרקוב. ייתכן, כי נקבר שם גם רוזפשה מתתיהו קאלאהורי מקראקוב, שמת על קידוש-השם בפיוטרקוב. קיום הישוב והקהילה נפסקו כשנהרסה העיירה ונעזבה על ידי האוכלוסיה בעשור השני למאה ה- 18. ב- 1738 עברה העיירה לידי פריץ בעל-העיר חדש, וביוזמתו באו מחו"ל לרוזפשה בעלי מלאכה. לא סיפקו אותם תנאי המקום וכעבור זמן נטשו את רוזפשה. אז החליט הפריץ לשכן שם יהודים ואכן הגיעו היהודים לפני 1765 והניחו יסוד לישוב היהודי החדש ברוזפשה.
בשנות ה- 60 למאה ה- 18 ניהלו היהודים סחר ענף עם דאנציג ומרכזים מרוחקים אחרים. לעתים קיבלו לשם כך הלוואות מידי הפריץ, שהצטרף גם לפעמים כשותף לעסקות אלו. בעת ההיא חכרו היהודים את בית-מיבשל הבירה ואת הפונדק בעיירה. בתקופות מסויימות היו שותפים בחכירה זו כל היהודים, ונציגם בעסקים אלה היתה הקהילה. במחצית השנייה של המאה ה- 18 היו בעלי-המלאכה מעטים בין יהודי רוזפשה: ב- 1765 נמצאו שם חייט, כובען, אורג-גדילים, ושני צורפים, וב- 1793 היו שם 3 אופים, 2 קצבים, 2 פרוונים, וחייט. ב- 1832 סבלה אוכלוסיית המקום ממגפת חולירע; נפגעו אז יהודים רבים. במאה ה- 19 נשארה רוזפשה עיירה קטנה ובלתי-מפותחת וב- 1870 ניטל ממנה מעמד-העיר. רוח- החיים היתה פוקדת אותה ב- 8 הירידים השנתיים, שמשכו מספר רב של יהודים מעיירות הסביבה ומכפריה, וכן מפיוטרקוב הסמוכה.
בימי מלחמת העולם ה-I היתה רוזפשה נתונה זמן-מה לכיבוש האוסטרים, ושלטונותיהם נהגו יחס ליבראלי במסחר במיצרכי-מזון שניהלו היהודים. מכיוון שקו מסילת-הברזל וארשה-וינה היה עובר ברוזפשה, קל היה לייצא מיצרכים לשטחים הכבושים בידי הגרמנים, אשר מחירי המזון בהם היו גבוהים ביותר. הודות למסחר זה גדלה האוכלוסיה היהודית ברוזפשה בתקופה זו.
תחילה היה הישוב היהודי החדש ברוזפשה כפוף לקהילת פיוטרקוב. ב- 1765 בערך היה הישוב ברוזפשה לקהילה עצמאית למעשה. הוקמו מוסדות הקהילה: נבנה בית הכנסת מעץ ב- 1769 בקירוב (הבית נשרף ב- 1884 ובמקומו בנו בית כנסת חדש ב- 1898), קודש בית העלמין החדש (המצבה העתיקה ביותר היתה מ- 1769) והוקמה חברא קדישא. בסוף המאה ה- 18 נבנה ההקדש. לעצמאותה של קהילת רוזפשה התנגדה קהילת פיוטרקוב ובעקבות הסיכסוכים הממושכים אף נידו רבני פיוטרקוב את יהודי רוזפשה. קרוב לוודאי שבשנים הראשוניות של מלכות פולין זכתה קהילת רוזפשה לעצמאות רשמית. מן הראוי לציין, שעד תחילת המאה ה- 19 היתה הקהילה היהודית האירגון היחידי של שלטון עירוני במקום, כי עד כה לא היתה שם מועצת העיר, וזאת בגלל מיעוט האוכלוסים הנוצרים.
במחצית השנייה למאה ה- 18 ישב על כס-הרבנות ברוזפשה ר' גרשון ברוזפשה יעקב הלוי, נכדו של רוזפשה יצחק לאנדא, רבה של טארנופול. הוא נפטר ב- 1794, ועל כסאו עלה בנו, ר' אליעזר מלנצ'יצה. אחריו כיהן זמן מה רוזפשה לייב שלמה. בשל מחלוקת בקהילה פוטר הרב ב- 1822, לפי דרישת זקני- הקהל, על ידי ועדה שמינה בית הדין הרבני בפיוטרקוב. ב- 1823 עלה על כס-הרבנות רוזפשה יחיאל מיכל (בן ר' אליעזר מלנצ'יצה), ששימש כדיין עד הכתרתו. מעתה שימשו ברבנות של רוזפשה כמעט בני אותה משפחה בלבד. אחרי מות ר' יחיאל מיכל ב- 1831, שימש ברבנות חתנו, ר' אליהו זיסקינד מחמיילניק. אחרי מותו (1855) הוזמן לכהן ברבנות ר' חיים מנדל לאנדאו מנאשיילסק. אולם לשלטונות הרוסיים נודע כנראה מפי מלשין יהודי כי הרב השתתף במרד של 1863, או סייע למורדים, והוא נאלץ לעזוב את רוזפשה. בפנקס של חברה-קדישא (שנשרף ב- 1928) נרשם, כי המלשין וצאציו לא יוכלו להשתייך לחברתם בשל המעשה הנפשע הזה. הרב הבא היה בנו של ר' אליהו זיסקינד, ר' יעקב יצחק. הוא ישב על כס-הרבנות עד 1913. אחרי מותו עברה הרבנות לידי חתנו, ר' שמואל הלוי דוידוביץ, לשעבר רבה של גוז'קוביצה; הוא היה רבה האחרון של רוזפשה.
בתקופת מלחמת העולם ה-I התגורר זמן-מה ברוזפשה אדמו"ר משושלת פשדבוז', ר' אברהם משה ולטפרייד, מנהיג דגול של החסידות העממית, הנודע בחיבור נעימות לפיוטים. בשנות ה- 30 שהה ברוזפשה, רוזפשה שמעון שווארצמן, מוסמך הישיבה הנודעת מתיבתא בווארשה ועורך הירחון הרבני "הלפיד". ר' שמעון שווארצמן נספה בשואה.
בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם התפרנסו היהודים ממסחר זעיר וממלאכה. ב- 1929 היו בעיירה 26 בעלי- מלאכה יהודים: 7 חייטים, 9 סנדלרים, 4 קצבים, 2 אופים, 2 נגרים, צבע ושמן. מן המסחר התפרנסו אז 17 משפחות, מהן 14 מחנויות קטנות או מדוכנים בשוק. מצבם הכלכלי של יהודי רוזפשה היה ירוד ולמרבה הרעה פרצה ב- 1927 דליקה גדולה שהשמידה 32 בתים והשאירה 370 נפש (בעיקר יהודים) ללא קורת-גג. בראשית 1927 נוסד ברוזפשה הבנק הקואופרטיבי היהודי, שהון היסוד שלו קטן - 1,600 זלוטי בלבד. הבנק נתן הלוואות קטנות.
בתקופה ההיא פעלו ברוזפשה הציונים הכלליים וההתאחדות. רוב ההשפעה היה בידי השמאל הציוני: בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1937 זכו הציונים הכלליים בקול 1 ורשימת הליגה למען א"י העובדת ב- 17. בבחירות שנתקיימו ב- 1939 זכתה רשימת הליגה בכל 23 הקולות של רוזפשה. הציונים היוו גם את הרוב שבוועד הקהילה: בבחירות לוועד ב- 1931 זכו בכל 8 המאנדטים.
כשהתחילו הקרבות בספטמבר 1939, ברחו יהודים רבים מרוזפשה אל הערים הסמוכות, בעיקר אל סולייוב. אף על פי כן, היה מספר היהודים ברוזפשה בתקופת הכיבוש רב אף יותר מאשר לפני המלחמה, (מ-600 באוקטובר 1940 ועד 800 ביולי 1942, בקירוב) שכן חזרו, כנראה, רוב הפליטים לאחר סיום הקרבות, ומלבדם זרמו לעיירה כל ימי הכיבוש פליטים ומגורשים יהודים ממקומות אחרים, בעיקר מלודז', מסביבות סקיירנייוויצה, וכן מפיוטרקוב ומסביבתה.
בתחילת המלחמה הושמדו ברוזפשה פנקסים וכתבי-יד יקרי- ערך רבים של רבני המקום. לא נקבע, האם הושמדו כתבי- היד בפעולות המלחמה, או שהשמידו אותם הגרמנים לאחר כיבוש העיר.
הישוב היהודי ברוזפשה חוסל ב- 13.10.1942. 800 יהודי רוזפשה גורשו לפיוטרקוב, וכעבור ימים אחדים חוסל שם הגיטו, וכל האוכלוסיה היהודית המקומית יחד עם המגורשים ממקומות אחרים, שרוכזו כאן קודם לכן, הוסעו לטרבלינקה.