תרומות
רציונז' RACIAZ
עיר בפולין
מחוז: וארשה
נפה: שיירפץ
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ-4,789
· יהודים בשנת 1941: כ-1,800
תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I
הידיעות הראשונות על רציונז' הן מן המאה ה- 11. רציונז' היתה אז מקום מושבו של הקאשטלאן( מושל הנפה מטעם המלך). במרוצת הזמן התפתח היישוב למרכז מסחרי. בשנת 1425 הוענק לרציונז' מעמד עירוני. החל מן המאה ה- 16 ועד המאה ה- 18 היתה רציונז' מקום מושבו של מושל הנפה וכן של "הסיים הקטן" אספות( האצולה באיזור). לאחר חלוקתה השנייה של פולין, בשנת 1793, היתה רציונז' תחת כיבוש פרוסיה. בשנת 1807 נכללה רציונז' בנסיכות וארשה ומשנת 1815 עד מלחמת העולם הראשונה היתה בתחום מלכות פולין הקונגרסאית. בזמן מלחמת העולם הראשונה נכבשה רציונז' בידי יחידות הצבא הגרמני שהחזיקו בה משנת 1915 עד שנסוגו בשנת 1918. אין בידינו ידיעות מדויקות על תחילת היישוב היהודי ברציונז'. כנראה התקיים יישוב יהודי במקום כבר בשנות הארבעים של המאה ה- 18. בשנת 1736 התגוררו בעיירה 16 יהודים. מנתונים חלקיים ידוע, שבשנים 1808- 1815 עברו ברציונז' 2 בתים לבעלות יהודית. משנת 1825 ואילך הוגבלו מגורי היהודים ברציונז' לרובע מיוחד (הרוויר), ורק לכמה משפחות של בעלי הון ניתנה רשות לגור בכל רחבי העיירה. לאחר שבוטלו ההגבלות על מגורי היהודים בצווים של הצאר משנת 1862 הותר ליהודי רציונז' לגור ולרכוש נכסי דלא-ניידי בכל שטחי העיירה. ראשוני המתיישבים היהודיים במקום עסקו בפונדקאות ובחכירה, ומשגדל היישוב עסקו המפרנסים היהודיים גם במסחר ובמלאכה. עם בעלי המלאכה נמנו חייטים, כובענים, סנדלרים, נגרים ונפחים. מספר יהודים התפרנסו מתעשייה זעירה והיו הבעלים של משרפות יי"ש, בית חרושת לשמן, מנסרה וכמה בתי מלאכה לעיבוד עורות. החל משנות העשרים של המאה ה- 19 היתה ברציונז' קהילה מאורגנת. בעיירה היה אז בית מדרש בנוי עץ. עד שנות החמישים של המאה ה- 19 היתה הקהילה מסונפת לקהילת ראדזאנוב ויהודי רציונז' נהגו לקבור את מתיהם בבית העלמין בראדזאנוב. בשנות החמישים של המאה ה- 19 קודש ברציונז' בית עלמין. בשנת 1891 הוקם ברציונז' מתרומות הציבור בית כנסת חדש. במקום היו גם כמה שטיבלאך של חסידי גור, זוולין, אוטבוצק, וולומין ושטיבל "בי"ק"( בני ישראל קדושים). בקהילה פעלו החברות המסורתיות: "חברה קדישא", חברת "הכנסת אורחים", חברת "ביקור חולים" וחברת "תלמוד תורה", שדאגה לחינוך הילדים מבני העניים. ברציונז' פעלה קופת "גמילות חסדים" שנתנה לנזקקים הלוואות ללא ריבית. מן הרבנים שכיהנו ברציונז' ידועים לנו שמותיהם של רציונז' יששכר בריש גרויבארט, שכיהן בקהילה בשנים 1878- 1881 ועבר אחר כך לכהן בקהילת פשאסניש. בשנת 1883 נתמנה לרב ברציונז' רציונז' חיים משולם קויפמאן, שכיהן בה עד שנת 1894 כאשר עבר לגוסטינין. הרב קויפמאן נודע ברבים הודות לחיבוריו "מפתח האהל" (חידושים למשניות אהלות וטומאות הכהנים), "מעשה רקם" (על הלכות טריפות הריאה) ו"נס לשושנים" (על הלכות חנוכה וחידושים על מסכת שבת). משנת 1894 ועד שנת 1904 ישב על כס הרבנות ברציונז' רציונז' ראובן יהודה נויפלד, שעבר בשנת 1904 לנובי-דבור ובמקומו נתמנה לרב ברציונז' בשנת 1908 אחיו הצעיר, רציונז' יוסף בריש נויפלד, רבה האחרון של הקהילה (נספה בשואה). בתקופה שבין שתי מלחמות העולם כיהן בתור דיין (שלא על מנת לקבל פרס) רציונז' יצחק מרדכי זלוטניק, תלמיד חכם מנכבדי הקהילה. משפרצה מלחמת העולם הראשונה הצטרפו למעגל הנזקקים ברציונז' מאות פליטים יהודים מן העיירות שבסביבה שנשרפו. בעזרת ה"ג'וינט" הוקם אז מטבח עממי ובו חולקו לנזקקים ארוחות חמות. כאותן שנים הוקם גם בית חולים ובו עשרות מיטות. גורם חשוב בהתפתחות העיר היתה מסילת הברזל, שנבנתה בשנות המלחמה וקיצרה את הדרך מרציונז' לווארשה. עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה למדו רוב ילדי ישראל בחדרים והמבוגרים יותר למדו ב"ישיבה הקטנה" שליד בית המדרש. שנים אחדות לפני מלחמת העולם הראשונה התארגן ברציונז' בית-ספר יסודי פרטי, שניהל אותו חיים גולדנברג. בשנות השישים של המאה ה- 19 ניכרו ברציונז' ניצני ההשכלה. בעיירה הקימו בני נוער את "אגודת מוקירי שפת עבר", שארגנה שיעורי ערב ללימוד עברית. בהשפעת התנועה הסוציאליסטית הוקמה ברציונז' בשנות התשעים של המאה ה- 19 אגודת "תפארת בחורים" שהשתייכו אליה כני נוער שעסקו במלאכה וכן מחובשי בית המדרש. בשנת 1905 הצטרפה האגודה ל"פועלי ציון".
עם חידושו של שלטון פולין בשנת 1918 הגיעו לרציונז' יחידות הגנראל האלר. בהשפעתן הציתו באחד הימים הבריונים המקומיים את בתי היהודים. המאורע הביא להגירה מוגברת של היהודים, כעיקר של הצעירים לארצות המערב. בזמן המלחמה בין פולין לרוסיה הסובייטית בשנת 1920 כבש הצבא האדום את רציונז' והחזיק בה במשך תקופה קצרה. עם נסיגתו של הצבא האדום ניגשו יהודי רציונז' לשיקום בתי המלאכה והמסחר שלהם. בשנת 1932 פרצה ברציונז' דליקה. מספר בתים וכן בית המדרש הישן הבנוי עץ עלו באש. שיקום העיר הושלם בשנת 1934 ובכספי הציבור הוקם בית מדרש חדש. גם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם המשיכו רוב יהודי רציונז' להתפרנס מן המסחר והמלאכה. ברציונז' פעלו באותן השנים מוסדות לעזרה הדדית ולסיוע בתחום הכלכלה שסייעו לקבוצות שונות. בעיר התקיימו "בנק לאשראי" ו"בנק הסוחרים" של סניף "אגודת ישראל" וכן המשיכה לפעול במקום קופת "גמילות חסדים". בשנת 1934 הוקם במקום סניף של "איגוד בעלי המלאכה היהודיים בפולין". לאחר מלחמת העולם הראשונה התקיימו ברציונז' סניפים של כמעט כל המפלגות שפעלו באותו זמן בפולין. ההסתדרות הציונית היתה מיוצגת על זרמיה הרבים : "הציונים הכלליים", "פועלי ציון" ו"המזרחי". גם לתנועות הנוער הציוני היו קנים ברציונז'. במחצית הראשונה של שנות העשרים הוקמו ברציונז' אגודות נוער (לאומי ציוני) "הרצליה", "צעירי ציון" (1922) ו"החלוץ". עיקר פעולתן היה בלימוד השפה העברית ותולדות עם ישראל. בשנת 1927 נוסד ברציונז' הקן של "השומר הצעיר". ברציונז' היו גם סניפים של "פרייהייט" ("דרור"), "השומר הלאומי", "החלוץ", "המזרחי" ובית"ר. בבחירות לקונגרס הציוני הי"ט שנערכו בשנת 1935, קיבלה "רשימת ארץ^ישראל העובדת" 325 קולות, רשימת "המזרחי" קיבלה 114 קולות, "על המשמר" - 31 קולות ו"עת לבנות" - 16 קולות. הסניף המקומי של "אגודת ישראל" ו"צעירי אגודת ישראל" התבסס על חסידי גור, וריכז את פעילותו במוסדות הקהילה ובמערכת החינוך שהקים. מרבית יהודי רציונז' היו אז שומרי דת ומסורת. בהנהלת הקהילה שלטו נציגי "אגודת ישראל", אולם גם השפעתם של הציונים היתה ניכרת. בבחירות לוועד הקהילה, שנערכו בשנת 1931, קיבלה "אגודת ישראל" 4 מנדטים, הציונים הכלליים קיבלו 3 מנדטים ו"פועלי ציון" (ימין) - מנדט אחד. ואילו בבחירות האחרונות לוועד הקהילה, שנערכו בשנת 1936, קיבלה "אגודת ישראל" 5 מנדטים, "פועלי ציון" קיבלה 2 מנדטים והציונים הכלליים - מנדט אחד. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם הוקמו ברציונז' בתי-ספר יהודיים חדשים שלמדו בהם רבים מילדי ישראל. בשנת 1922 הוקם בית-ספר עממי מיסודה של "תרבות" ובאותה שנה פתחה "אגודת ישראל" בית-ספר לבנות "בית יעקב". גם בקרב המבוגרים התנהלה פעילות תרבותית. ברציונז' פעלו "בית תרבות" ולידו להקת דרמה ותזמורת וכן ספרייה יהודית. באותן שנים התארגן גם מועדון ספורט "הפועל". האנטישמיות שגברה בסביבה בשנות השלושים נתנה את אותותיה גם ברציונז'. החרם הכלכלי שהכריזו אז האנטישמים על המסחר והמלאכה היהודיים הכביד על יהודי רציונז'. רבים מבעלי החנויות והדוכנים שנהגו למכור את מרכולתם לאיכרים בימי השוק איבדו את פרנסתם.
רציונז' נכבשה בידי יחידות הצבא הגרמני ב-6 בספטמבר 1939. כבר עם כניסתם התנכלו החיילים הגרמניים ליהודים ובזזו את חנויותיהם. תושבי העיר הפולניים והגרמנים המקומיים (הפולקסדויטשה) סייעו להם במעשים אלה. הגרמנים גם ירו ביהודים שהיו בכיכר השוק ופגעו בכמה מהם. לראש העיר מינו הגרמנים את הפולקסדויטשה טודרונג, שהיה ידוע כשונא ישראל מובהק. הגזרות והרדיפות על יהודי רציונז' גברו בסוף ספטמבר 1939. אז גם נאלצו בני הקהילה לשאת על בגדיהם את הטלאי הצהוב. בערב יום הכיפורים ת"ש ציוו הגרמנים על היהודים לגזוז את זקניהם. למחרת בבוקר (ביום הכיפורים) הוצאו יהודי רציונז' מבתיהם והוכרחו לטאטא את רחובות העיר. אנשי האס"אס רתמו את הזקנים לעגלות האשפה והכריחו אותם למשוך אותן ובדרך התעללו בהם. עבודות כפייה, התעללויות והשפלות חזרו ונשנו בכל יום. בא' סוכות ת"ש הוזמנו רב העיר רציונז' יוסף בריש נויפלד ומזכיר הקהילה בנימין יאנקילוויץ' למשרד העירייה ושם הודיעו להם אנשי האס"אס, שעל כל יהודי רציונז' לעזוב את העיר תוך 4 ימים. הגירוש בוטל לאחר שיהודי רציונז' שילמו כופר בסך 25,000 זלוטי למושל הגרמני שישב בשיירפץ. כעבור חודש שוב הטילו הגרמנים על יהודי רציונז' תשלום וגם הפעם שילמו היהודים את מלוא הסכום. עם צירופה של רציונז' לרייך השלישי החליטו הגרמנים לגרש את היהודים מן העיר. ב-9 בנובמבר 1939 הוצאו היהודים מבתיהם. הגברים הובאו לבית המדרש ואילו הנשים הוכנסו לבית הכנסת. הגרמנים פקדו על היהודים למסור להם את כספם ואת כל דברי הערך שברשותם. למחרת הובילו אנשי האס"אס את יהודי העיר אל תחנת הרכבת. בראש התהלוכה צעדה תזמורת מכבי האש הפולניים. בתחנת הרכבת נדחסו המגורשים לקרונות משא והוסעו לכיוון וארשה. בתחנת הרכבת של פומייחובק הורידו הגרמנים את המגורשים מן הרכבת, משום שהתברר שהגשר הופצץ. המסע נמשך אפוא ברגל. מקצת מיהודי רציונז' נשארו בפומייחובק ובנובי^דבור, אולם רובם הגיעו לוארשה. גורלם של יהודי רציונז' היה כגורל יהודי המקומות שאליהם גורשו.