צ'חוב CZCHOW

במאות ה- 11- 12 השתייך היישוב צ'חוב למנזר בטינייץ. לאחר מכן היה לחלק מאחוזותיהם של הנסיכים והמלכים של פולין. ראשית התפתחותו של היישוב במאה ה- 12 היתה כרוכה באיכלוסה של בקעת הנהר דונאייץ ובסחר-מעבר עם הונגריה שעבר גם דרך צ'חוב. במאות ה- 13- 14 היתה במקום גם תחנת-מכס. ב- 1355 ניתן לצ'חוב מעמד של עיר, וישב בה הסטארוסטה מטעם המלך. במאה ה- 16 היתה צ'חוב למרכז הסחר ביין המיובא מהונגריה. באמצע המאה ה- 17 נפגעה העיר קשה במלחמות, וירידתה שהחלה אז נמשכה עד סוף המאה ה- 19. בין שתי מלחמות-העולם נשלל מצ'חוב מעמד של עיר, והיא שימשה אז במידת-מה כמקום. הבראה ותיירות. עיקר עיסוקם של האוכלוסים הלא-יהודים היה בחקלאות ובמלאכה זעירה. כנראה לא ישבו היהודים בצ'חוב בתקופת ממלכת פולין; המשפחות היהודיות הראשונות התיישבו במקום בסוף המאה ה- 18 או בתחילת המאה ה- 19. מוסדות הקהילה ביישוב התארגנו רק בעשורים האחרונים למאה ה- 19. ב- 1883 נתמנה לרבה של צ'חוב בן-זקוניו של ר' חיים הלברשטאם, מייסד שושלת האדמו"רים הצאנזאית, ר' יצחק ישעיה שקיבל את מינויו לרב בהיותו בן 19. ר' יצחק ישעיה ניהל במקום גם חצר אדמו"רות. ב- 1893 הוא העתיק את מקומו לסאטמאר ולאחר מכן קבע את חצרו בקראקוב. בצ'חוב ירש את מקומו ר' יעקב שמשון קאנר, מחשובי חסידיו, וגם הוא ניהל את עדת חסידיו, בעיקר לאחר פטירת חותנו, ר' משה משייניאווה. מצ'חוב עבר ר' יעקב שמשון לקלאוזנבורג. על מקומו בצ'חוב (כנראה החל ב- 1925) ישב בנו, ר' ברוך קאנר, שעבר לאחר מכן לכהן כאב"ד בצאנז. בשל האוכלוסייה היהודית הדלילה במקום לא ישבו רבני צ'חוב זמן רב בעיר; ומה עוד שרוב היהודים התפרנסו בדוחק ממסחר זעיר ומרוכלות בכפרים. בנובמבר 1918 פרעו כפריי הסביבה פרעות ביהודי צ'חוב. רבים מהם הוכו ורכושם נשדד. הכנסותיו של ועד-הקהילה, שהיו בלאו הכי זעירות, נפגעו במידה רבה ב- 1936, עת נשללה מן הקהילה הרשות לקיים שחיטה כשרה במקום ובוטלה הגבייה של 20 גרוש מכל ק"ג בשר כשר. הניסיון להקים ארגון ציוני במקום לא עלה יפה עד שנות ה- 30, בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם. בשנת השיא להפצת השקלים, ב- 1935, נמכרו בצ'חוב בסה"כ 25 שקלים. ב- 1936 הוקם ארגון "בני ציון", אך נראה שחבריו היו מועטים ופעולתו דלה. עם כיבוש המקום בידי הגרמנים בספטמבר 1939 הוטלו על קהילה יהודית קטנה זו גזירות של עבודת-כפייה והגבלות תנועה. ב- 1940 הגיעו למקום כמה משפחות יהודיות שפונו מקראקוב. באמצע 1941 נאסר על חקלאים יהודים שבצ'חוב לעבד את חלקות האדמה שבבעלותם, וכל רכושם הוחרם. באותה שנה שולחו צעירים יהודים למחנות-העבודה שבסביבה. באביב ובתחילת הקיץ של 1942 גורשו יהודי צ'חוב לישובים גדולים יותר באזור, כנראה לבז'סקו ולבוחניה. שם רוכזו יהודים מכל הסביבה לקראת שילוחם למחנות המוות.