תרומות
אדמוב ADAMOW
עיירה בפולין
מחוז: לובלין
נפה: לוקוב
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ- 1,934
• יהודים בשנת 1941: כ- 664
• יהודים לאחר השואה: קבוצה קטנה
תולדות הקהילה:
מידע כללי
א' נזכרת לראשונה בסוף המאה ה-15 כקהילה אדמיניסטרטיווית כנסייתית (פאראפיה). העיירה היתה חקלאית באופייה ובעליה היו בני משפחת האצולה קרשינסקי. במאה ה-18 היתה ידועה בימי השוק שלה. במאה ה-19 קפאה העיירה על שמריה ולא היתה בה שום התפתחות כלכלית, ולקראת סוף המאה איבדה את מעמדה העירוני.
ראשיתו של היישוב היהודי בא' בתחילת המאה ה-19. יהודי א' התפרנסו רובם מרוכלות בכפרי הסביבה, ממלאכה וממסחר זעיר, בעיקר בימי השוק שנערכו במקום. לימי שוק אלה הגיעו יהודים מקוצק, מלוקוב (ע' ערכיהן) ומכפרים במוזוז.
גם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם התפרנסו יהודי א', כמימים ימימה, ממלאכה וממסחר זעיר. בתקופה זו כיהן הרב יהודה גרינוולד כרבה של הקהילה. במקום היתה פעילות ציונית והוקמו סניפים של תנועות נוער ציוניות. בבחירות לקונגרס הציוני הי"ז (1931) השתתפו בעלי זכות בחירה.
סגור
בתקופת מלחמת העולם השנייה
הגרמנים נכנסו לא' ב-20 בספטמבר 1939. מיד עם כניסתם החלו חטיפות של יהודים לעבודות כפייה, וכעבור זמן קצר הוקם יודנראט. היהודים רוכזו ברחוב אחד של העיירה, שהפך לגטו, אבל לא היה מגודר. בשנים 1941 ו-1942 הגיעו לא' פליטים יהודים מכפרים בסביבה. באוגוסט 1941 עלה מספר היהודים במקום ל-1,352,וערב חיסול הגטו, ביולי 1942, הגיע מספרם ל-1,724. בגלל הצפיפות הגדולה ותנאי התברואה הירודים פרצו בגטו מחלות ומגפות; קשה במיוחד היתה מגפת הטיפוס שפרצה בחורף 1941.
היהודים הועסקו בעבודות שונות באזור, במיוחד במנסרה שהוקמה בתקופה זו במרחק של 5 ק"מ מן העיירה.
בספטמבר נאסרה בא', קבוצה של יהודים ופולנים,ביניהם חברי היודנראט. העצורים שולחו לאושוויץ ונרצחו שם. בתחילת 1941 נאסרו בא' יהודים נוספים, ששוחררו תמורת כופר של 250 זלוטי לאיש. בקיץ 1942 עברו סמוך לא' רכבות שהובילו מגורשים לטרבלינקה ובקרב יהודי המקום נפוצה הידועה בדבר השמדת היהודים בכל האזור. בסוף ספטמבר 1942 הגיעו לא' ניצולים מן הכפר סרוקימלה (ע"ע), בעקבות רצח המוני בקרב יהודי המקום. בעקבות אירועים אלה התארגנה קבוצה בת 50 גברים בערך, ביניהם אנשי המשטרה היהודית, והוחל בהכנות להתנגדות. תחילה ניסו הצעירים לרכוש נשק מידי כפריים תושבי הסביבה. חברי הקבוצה הצליחו לצאת מן העיירה וביער הסמוך בנו בונקר והסתירו בו מעט מזון, בגדים וכלי נשק.
ב-4 באוקטובר 1942 נכנסה לגטו קבוצה של אנשי גסטאפו והחרימה רכוש יהודי. היהודים נצטוו להתרכז בכיכר העיר, ונלקחו מהם בגדים וחפצי ערך שונים. בסוף ספטמבר (או בתחילת אוקטובר) 1942 ניתנה ההוראה לפנות את יהודי א' ללוקוב. כעבור שלושה ימים הוקף הגטו ביחידות אוקראיניות ובשוטרים פולנים, ויהודי א' גורשו ללוקוב. באוקטובר שולחו יהודי א', יחד עם יהודי לוקוב, למחנה ההשמדה טרבלינקה. קבוצה קטנה של יהודים הצליחה להימלט אל היערות. ב-20 באוקטובר פשטה יחידת פרטיזנים יהודים, שמקצת חבריה היו מבין הבורחים מן הגטו, על בית-הכלא בא',והצליחה לשחרר כמה מן היהודים שהושארו שם ככוח עבודה. חברי הקבוצה הזאת הצטרפו אחר-כך ליחידת פרטיזנים שפעלה באזור לובלין.
אחרי הפינוי ללוקוב עוד נותרה בא' קבוצה קטנה של יהודים במחנה עבודה, אחרון המחנות הקטנים בכל האזור; המחנה הזה חוסל ב-13 באוגוסט 1943.
אדַמוּב (Adamów)
עיירה בנפת לוּקוּב ((Łuków במחוז לובלין (Lublin) בפולין
אזור כיבוש נאצי: גנרלגוברנמן (General Gouvernement)
נקודת ציון:
22.16
51.44
בין שתי מלחמות העולם חיו באדמוב כ-650 יהודים, כשליש מתושבי העיירה. היהודים עסקו בעיקר במלאכה ובמסחר זעיר. בעיירה הייתה פעילות ציונית והוקמו סניפים של תנועות נוער ציוניות.
הגרמנים נכנסו לאדמוב ב-20 בספטמבר 1939. היהודים רוכזו ברחוב אחד של העיירה, והוא היה לגטו לא מגודר. עם כניסתם החלו הגרמנים לחטוף יהודים לעבודות כפייה. כעבור זמן קצר הוקמו יודנרט (ראו ב"קישורים רלוונטיים") ושירות סדר יהודי. בספטמבר 1940 נאסרו יהודים ופולנים, בהם חברי היודנרט, נשלחו לאושוויץ (Auschwitz) ונרצחו שם.
פליטים יהודים מכפרים בסביבה הגיעו לגטו, ועד אוגוסט 1941 עלה מספר היהודים בגטו ל-1,352. בחורף 1941 פרצה בגטו מגיפת טיפוס.
ביולי 1942 הגיע מספר היהודים בגטו ל-1,724. בסוף ספטמבר 1942 הגיעו לגטו אדמוב ניצולים יהודים מהכפר סֶרוקומְלָה (Serokomla) בעקבות רצח המוני של יהודי המקום. בעקבות אירועים אלו התארגנה קבוצה של כ-50 גברים, בהם אנשי שירות הסדר היהודי. הם יצאו מאדמוב וביער הסמוך בנו בונקר והסתירו בו מזון, בגדים וכלי נשק.
ב-4 באוקטובר 1942 נכנסו לגטו אנשי גסטאפו. היהודים נצטוו להתרכז בכיכר העיר, ונלקחו מהם חפצי ערך. ב-7 באוקטובר 1942 הוקף הגטו ביחידות אוקראיניות ובשוטרים פולנים, ויהודי אדמוב גורשו לגטו לוקוב (ע"ע) הסמוך. ב-8-7 באוקטובר 1942 גורשו יהודי אדמוב, עם יהודי לוקוב, לטרבלינקה (Treblinka).
קבוצה קטנה של יהודים הצליחה להימלט אל היערות. ב-20 באוקטובר 1942 פשטה יחידת פרטיזנים יהודים - בחבריה היו יהודים שברחו מהגטו - על בית הכלא באדמוב והצליחה לשחרר כמה עצורים יהודים. חברי קבוצה זו הצטרפו אחר כך ליחידת פרטיזנים שפעלה באזור לובלין.
אחרי הגירוש ללוקוב נותרה באדמוב קבוצה קטנה של יהודים, במחנה העבודה האחרון באזור. מחנה זה חוסל ב-13 באוגוסט 1943.
יצחק גרינוולד
יצחק גרינוולד נלד בשנת 1890 בפולין בן למישפחת רבנים אביו כיהן ברבנות בעיירה אדמוב. בשנת 1923 עלה לארץ, התגורר במאה-שערים ועסק בצבעות וסיוד. בשנה שלאחר מכן הקים את חברת עולי פולניה בארץ-ישראל. ביום ט' באייר תרפ"ד פנה להנהלה הציונית במכתב: "הננו מתכבדים להודיע לכב' שנתיסדה חברת עולי פולניא בארץ-ישראל שמספר חבריה עולה לע"ע לערך מאה בעלי משפחות חקלאים מנוסים. מטרתה להתישב על קרקע בארץ-ישראל ולעבוד עבודה חקלאית... ". ברשימת חברי החברה מופיע ראשון יצחק גרינוולד: הכתובת - מאה שערים: מספר הנפשות - שבע: רכוש - 10 לא"י: עסק בחו"ל - בחקלאות, עוסק בארץ - צבע וסיד.
המחלקה להתיישבות בהנהלה הציונית דחתה את בקשות הסיוע, והחברה לא יצאה לדרך. מיד לאחר מכן החל גרינוולד בהקמת חברה אחרת, שלא הצטמצמה לעולי פולין בלבד. הוא עיבד תוכנית להתיישבות אנשי המעמד הבינוני בארץ, נושא שהעסיק אותו על רקע עליית אנשי המעמד הבינוני ארצה. תוכניות אלה לא יצאו אל הפועל.
הקמת חברת 'זכרן-דוד' ויסוד היישוב מגדל-עדר היו שיא פעילותו. יצחק גרינוולד נתגלה כאיש חזון מאמין ונלהב, ושהצליח להדביק בלהט אמונתו חברים רבים סביבו. חזותו המרשימה, היותו תלמיד חכם, דמות מעוררת כבוד והערכה איפשרו לו לרתום להגשמת הרעיון אנשים שונים - מרבנים גדולים ועד אנשים פשוטים. אף משפחות התימנים שנפגש איתן בתל-אביב התרשמו ממנו והיו מוכנות לצאת אחרו מיד.
יצחק גרינוולד היה מקורב בהשקפותיו לציבור החרדי, אם כי לא השתייך למפלגה או לגוף מאורגן כלשהו. פעילותו הציבורית היתה ביסודה אישית ופרטית, בלא כל קשר וזיקה לגורמים ציבוריים. נסיונותיו לרתום מוסדות ציבור למפעליו אף בשעות קשות, נכשלו. רעיון יישוב הארץ, בעבודה חקלאית וחיים ברוח התורה והמצוות - אלה היו המניעים המרכזיים בעולמו הרוחני והם שדחפו אותו לפעילותו הרבה.
לאחר פרעות תרפ"ט ניהל מאבק ממושך ועיקש כדי למנוע אפשרות שהאדמות שרכשה חברת 'זכרון-דוד' יפלו בידי הערבים. במאבק זה הצליח והביא להצלת האדמה. בשנת תרפ"ט עלתה ארצה משפחתו. הוא עצמו עבד ב'תנובה' ובשנת 1947 רכש משק ועקר עם משפחתו למושב חיבת-ציון בעמק חפר, שם הגשים את שאיפתו האישית לחיות חיי תורה משולבים בעבודה חקלאית בקרב אנשים שומרי תורה ומצוות, עובדי אדמה בארץ ישראל.
בשנות חייו הרבה להגות בפילוסופיה וכתב פירושים לספרי בראשית ושמות, ממסמכי חברת 'זכרון-דוד' ניכר שר' יצחק גרינוולד תלמיד חכם היה. הוא ליקט שפע מקורות ואמרות חז"ל בנושאי יישוב הארץ ובניינה, נטיעת עצים ועבודת אדמה, חזון הגאולה ועוד.
בשנת תשכ"א (1961), בהיותו בן 71, נפטר.