ה' ניסן ה'תשפ"ב

אובורניקי OBORNIKI

עיר בפולין
מחוז: פוזנן
נפה: אובורניקי
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-5,600
• יהודים בשנת 1941: כ-60

תולדות הקהילה:
כללי
א' נזכרת לראשונה בתעודה משנת 1299. לא ידוע מתי קיבלה לראשונה זכויות עיר; בשנת 1485 אישר המלך קז'ימייז' יאגלו מחדש את הפריווילגיות שלה ואת מעמדה העירוני. א' היתה שייכת למלכי פולין, שנהגו להחכיר אותה למשפחות אצילים פולניות. עד המאה ה-15 עסקו תושביה רק בחקלאות, אבל במחצית השנייה של המאה הזאת נתרבו גם בעלי המלאכה למקצועותיהם. במאה ה-16 התארגנו בעלי המלאכה המקומיים באגודות מקצועיות (צכים) של אופים, סנדלרים, אורגים וטווים.
משנת 1530 הותר לעיר לקיים ארבעה ירידים שנתיים והמסחר החל להתפתח בה. ואולם תקופת השגשוג באה לסיומה בשנת ,1656 כשהעיירה נכבשה בידי השוודים שזרעו בה הרס וחורבן. פעולות השיקום היו ממושכות. בשנת 1793, עם חלוקתה השנייה של פולין, עברה א' לריבונותה של פרוסיה. אוכלוסייתה מנתה אז 763 נפשות והיו בה 115 בתים שגגותיהם עשויים מקש. במשך שנים רבות לא השתקמה כלכלת העיר מנזקי מלחמת השוודים. ואולם בשנת 1800 חנתה בא' יחידה צבאית פרוסית של חיילים ובני משפחותיהם, ובואם סייע להתעוררות השוק המקומי. הביקוש לסחורות ולשירותים גדל ועמו גם ייצור הסחורות; בא' נוסדו בתי-מלאכה, חנויות ודוכנים חדשים בשוק והחלה בנייה חדשה. בשנת 1807, עם צירופה של א' ל"נסיכות ורשה", התגוררו בה 1,120 תושבים.
בשנת 1815 חזרה א' לריבונותה של פרוסיה, כעיר בנסיכות פוזנן, וצמיחתה הכלכלית והדמוגרפית התחדשה. בתקופה זו נוסדו מפעלים חדשים בענפים שלא היו מוכרים בעיירה בעבר - טחנות קמח, מפעלים לזיקוק יי'ש ולייצור עמילן וכיו"ב. באמצע המאה ה-19 נסללה מסילת ברזל שקישרה את העיר עם פוזנן ועם ערים אחרות. בשנות ה-80 של המאה הגיע הייצור השנתי של העמילן ל-5,000 טונות. במשך המאה ה-19 נעשתה א' מרכז לסחר בעצים.
בתום מלחמת העולם הראשונה, תחת ריבונותה של פולין העצמאית, נעצר השגשוג הכלכלי, מספר המובטלים בעיירה גדל ובד בבד גברה התסיסה החברתית ונתרבו השביתות.
א' נכבשה בידי הגרמנים ב-4 בספטמבר 1939. הגרמנים גירשו רבים מתושביה הפולנים לאזור הגנרל-גוברנמן ולגרמניה כעובדי כפייה. תושביה היהודים של א' שולחו למחנות השמדה.
היהודים הראשונים התיישבו בא' במחצית הראשונה של המאה ה-16. מקצתם היו אז סוחרי עצים עשירים, ואילו העשירים פחות סחרו במלח ובדגים מלוחים. ב-1793, כשאי סופחה לפרוסיה, נוספו עליהם גם בעלי מלאכה יהודים - אופים, חייטים, סנדלרים וקצבים.
בית-הכנסת בא' הוקם במחצית הראשונה של המאה ה-16, וב-1793 כבר היתה בא' קהילה מאורגנת על מוסדותיה. בשנת 1830 נוסדה חברת "צדק טוב", שאיגדה בתוכה את כל החברות שעסקו בסעד, בעזרה הדדית ובחינוך - "ביקור חולים", "הכנסת אורחים", "גמילות חסדים" ואת התלמוד-תורה (כפי שעולה מתקנון החברה שהתקבל ב-1840). בפתיחה לתקנון הוגדרו מטרות החברה בזו הלשון :
ב"ה יום עשה ד' נגילה ונשמחה בו, כי נתן ד' בלבבנו, חתומי מטה לעשות אגודה לעשות רצון ד' ללכת בדרכי הישרין והתמימים לגמול חסד. והקיבוץ הזה יקרא צדק טוב, להיות צדיקים בטוב והטוב הוא יסתעף ל-4 ראשים : ביקור חולים - להשביע נפש על ערש דווי ; הכנסת אורחים - צידה לאורחים, לתת צידה לדרך ; גמילות חסדים -- להלוות כספים בלי לקחת ריבית ; תלמוד תורה - ללמד את ילדינו את ספרי הקודש. על התקנון הזה חתמו 50 תורמים שהצטרפו לחברת "צדק טוב". בשנת 1878 נוסדה בא' חברת "דבק", שסייעה ליתומים ולילדי משפחות במצוקה.
במחצית השנייה של המאה ה-19 התבססו רוב יהודי א' ומקצתם גם התעשרו. רבים מילדי האמידים המשיכו בלימודיהם בגימנסיה וגם באוניברסיטאות.
הרב הראשון הידוע לנו בשמו היה ר' יצחק, תלמידו של ר' עקיבא אייגר, הידוע בחיבורו "דודאי מהר"י". בשנת 1834 כיהן בא' הרב צבי הירש שניידמיהל, מחבר "דברי צבי", שהיה מקובל על האורתודוקסים בקהילה. המתח בין האורתודוקסים לבין הליברלים שוחרי הרפורמה הגיע לשיאו אחרי פטירתו של הרב שניידמיהל (ב- 1858), ובמשך שנים נותרה הקהילה ללא רב, משום ששני המחנות לא יכלו להגיע לכלל הסכמה ביניהם. אחר-כך כיהנו בא' כמה רבנים במשך תקופות קצרות, ובשנת 1876 נבחר לתפקיד הרב ד"ר ישראל גולדשמידט, שמינויו זכה לתמיכת השלטונות. ואולם בחירתו של הרב גולדשמידט עוררה את התנגדות האורתודוקסים, והסכסוך בקהילה הלך והחריף עד שהרב החדש נאלץ לעזוב את כהונתו (לא ידוע לנו אם עזב מרצונו או פוטר). בשנת 1877 נתמנה במקומו הרב ד"ר יעקב פיק, שכיהן בא' עד 1890 ; יורשו בתפקיד היה הרב קירש. בשנת 1900 עלה על כס הרבנות בא' הרב ד"ר ל' רוזנטל, מייסד סניף א' של "האגודה לתולדות עם ישראל וספרותו", שמנה בראשיתו 20 חברים. בשנת כהונתו הראשונה יזם הרב רוזנטל מגבית למען יהודי קולנו, שבעיירתם פרצה שרפה. בשנת 1906 הושלמה בניית בית-כנסת חדש בא'.
צעירי קהילת א' השתתפו במלחמותיהן של פרוסיה וגרמניה. במלחמת 1864 התגייסו רק שניים, בשנת ,1866 במלחמה נגד אוסטריה, השתתפו 3, ובשנת 1870, במלחמתה של גרמניה המאוחדת נגד צרפת, התגייסו 5 יהודים בני א'. במלחמת העולם הראשונה התגייסו רבים מבני הקהילה. שניים נפלו בקרב ושניים זכו בעיטורי גבורה.
ב-1919, לאחר שא' נכללה במדינת פולין העצמאית, עזבוה רוב היהודים ועברו לערי גרמניה. ואולם בהשוואה ליישובים אחרים בנסיכות פוזנן עדיין נותרו בא' לא מעט יהודים, והפעילות בקהילה נמשכה.
בסתיו 1939, ערב הכיבוש הגרמני, נותרו בא' 60 יהודים. ב-7 בנובמבר 1939 הם גורשו למחנה מעבר בבוק (ע"ע), וב-9 בדצמבר 1939 שולחו משם לגנרל-גוברנמן, יחד עם אחיהם מקהילות אחרות באזור. זמן מה אחרי גירושם של היהודים הוקם בא' מחנה עבודה, שהועסקו בו עובדי כפייה יהודים ממקומות יישוב שונים.

 

 

http://www.zchor.org/hitachdut/pinkas6.htm

לאתר העירייה לחץ כאן

למפה לחץ כאן