צ'מיירניקי CZEMIERNIKI

צ' קיבלה מעמד עירוני בשנת 1509, עם אישורו של החוק המגדבורגי בידי מלך פולין זיגמונט, שנענה לבקשתו של בעלי המקום, האציל לבית פירליי. באותו זמן עסקו תושבי צ' במלאכה ובחקלאות. בשנת 1622 בנה הבישוף מפלוצק ה' פירליי, בעליה של העיירה, ארמון גדול, כנסייה וגני נוי שהיו מפורסמים בכל פולין. למרות האירועים הקשים שפקדו את העיירה במאה ה-17 ובתחילת המאה ה-18 (מלחמות השוודים, הדלקות הרבות ומגפות הדבר) התפתחה צ' ובשנת 1810 כבר היו בה 203 בתים ו-966 תושבים; עד 1866 גדל מספר התושבים ל-2,204. במאה ה-19 היו בעיירה 2 בתי-מלאכה להפקת שמנים, מנסרה מונעת בקיטור, מבשלת בירה ומפעל לייצור סבון. ענף גידול תולעי המשי היה מפותח בה מאוד. חרף כל זאת, במחצית השנייה של המאה ה-19 נשלל מצ' מעמדה העירוני.
בשנת 1622 נאסרה התיישבות יהודים בצ', והאיסור בוטל רק בשנת 1862. ואולם תוצאות המפקד משנת 1764 מלמדות שהן בעלי העיר והן העירונים לא הקפידו על קיום האיסור; יהודים השתקעו בצ' ובמרוצת הזמן הקימו בה קהילה על כל מוסדותיה ובית-כנסת. יהודי צ' התפרנסו בעיקר ממסחר זעיר ומרוכלות בכפרי הסביבה. קהילת צ' מוזכרת ברשימות של "ועד דד' ארצות" משנת 1767 בהקשר לפירעון חוב לאוצר המלוכה לאחר פירוק ה"ועד". מכאן ניתן להסיק שכבר אז היתה צ' קהילה עצמאית, אך איסור ההתיישבות בה בלם כנראה את גידולה. בשנת 1856 הגיע מספר היהודים בצ' ל-71 בלבד.
בשנת 1724 החכיר בעליה החדשים של העיירה, ס' הומניצקי, את בית-המרזח שבבעלותו לפרנסי הקהילה. בהסכם שחתם עמם העניק להם סמכות לבצע עסקאות בתוצרת האחוזה ותמורת זאת הבטיחו לשלם לו חלק מן הרווחים. אותו פריץ גם העניק פריווילגיה לבעלי המלאכה היהודים ובה התיר להם לעסוק במלאכתם, ובד בבד חייב אותם לספק לכנסייה המקומית אחת לשנה פונט אחד של שעווה לייצור נרות.
גם אחרי מלחמת העולם הראשונה נשארה צ' יישוב כפרי, אבל מספר היהודים בה גדל; בשנת 1927 היו היהודים יותר מ-40% מכלל תושביה. מצבם הכלכלי היה קשה; בעלי המלאכה, שהיו אז רוב המפרנסים, התפרנסו בדוחק ; מקצת חנויות היהודים נסגרו עקב המיסוי הגבוה. מבין הסוחרים האמידים שישבו בה בעבר לא נותר כמעט איש.
בתקופה זו התגברה האנטישמיות; נשמעו ססמאות הסתה נגד חנוונים וסוחרים יהודים, כנופיות של בריונים פולנים תקפו עוברי אורח יהודים ברחובות, ומעשי הבריונות הלכו ותכפו.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עלה בידיהם של רבים יהודי צ' להימלט לברית-המועצות. הגרמנים הטילו על יהודי צ' גזרות חדשות לבקרים, כמו בשאר המקומות בגנרל-גוברנמן. במרס 1940 נותרו בצ' 700 יהודים בלבד. אחר-כך הביאו הגרמנים לצ' כמה מאות פליטים יהודים ולבוב ומלובלין.
ערב הגירוש הראשון מצ', באוגוסט 1942, היו בה יותר מ-1,000 יהודים. חלקם הועברו לעיירה פרצ'ב, ומשם גורשו לטרבלינקה. ב-1 באוקטובר 1942 גורשו גם הנותרים דרך פרצ'ב או דרך ליברטוב לטרבלינקה.
באביב 1945, לאחר שחרור צ', רצחו בה אנשי "ארמייה קריובה" מספר ניצולים שחזרו לעיירה כדי לחפש קרובי משפחה ולראות מה עלה בגורל בתיהם.