צרווינסק CZERWINSK

לפני מלחמת העולם השנייה גרו בצ'רווינסק כ- 80 משפחות יהודיות. בספטמבר 1939 עזבו כמה יהודים את עיר מולדתם בחיפוש אחרי מקלט בטוח יותר, בעיקר בערים הגדולות שבסביבה. ב- 9 או ב- 10 בספטמבר 1939 כבש הצבא הגרמני את צ'רווינסק. בהשוואה לערים אחרות לא נהרסה צ'רווינסק במהלך הקרבות ורוב יהודיה חזרו הביתה כעבור שבועות אחדים. במרוצת הזמן התרכזו שם פליטים יהודיים ממקומות שונים, כגון: גומבין, אילוב, לאונצ'ין, ריפין, וארשה. בסוף חודש אוקטובר או בתחילת חודש נובמבר 1941 הוקם בצ'רווינסק גטו מגודר תיל. הגטו היה ממוקם ברחוב אחד בלבד, שהוביל לבית העלמין הפולני. משני צדדיו של הגטו היו שערים. כבר בנובמבר 1941 הכניסו הגרמנים לגטו צ'רווינסק כ- 600 יהודים מווישוגרוד. סביר להניח, שגם ממקומות אחרים הובאו יהודים לצ'רווינסק. ידוע, שבקיץ 1942 הגיעו לצ'רווינסק שתי משאיות עם נשים, ילדים וחולים מצ'ייחאנוב. בסך הכל היו כנראה בגטו צ'רווינסק כ- 2,000 יהודים. בראש היודנראט, שהתמנה עוד לפני הקמת הגטו, עמד אהרון נייברגר. על המשטרה היהודית פיקד יחזקאל (חצקל) בראוורמאן. כל הצעירים, הגברים והנשים, חויבו לצאת לעבודות כפייה. הם הועסקו בתיקון כבישים, במשקים חקלאיים, בניקוי דרכים מן השלג, בעבודות שחורות בבניין העירייה, במנזר, בטחנת הקמח, בתחנת הז'אנדארמים ועוד. בלילות ערכו הגרמנים סריקות בבתי היהודים והוציאו מהם גברים צעירים. אלה נשלחו למחנות עבודה שבסביבה. היודנראט הקים מטבח ציבורי ובו חולקו ארוחות חמות לנזקקים. בחורף 1942 פרצה בגטו מגפת טיפוס הבהרות. לעזרת החולים הוקם בית חולים זעיר בהשגחתו של הד"ר ארתור בר' רופא מגטו פלונסק, שהיה מבקר בצ'רווינסק פעם בשבוע. במקום עזרה לו אחות מוסמכת. מקצת מן החולים הקשים יותר הועברו לבית החולים בגטו פלונסק. בעיצומה של המגפה נפטרו בצ'רווינסק מדי שבוע עשרות יהודים. בגטו צ'רווינסק התארגנה קבוצת מחתרת ובראשה עמד היהודי לוויצקי, חבר המפלגה הקומוניסטית לשעבר. הוא עמד בקשר עם אנשי המחתרת בגטו פלונסק. במחצית הראשונה של שנת 1942 הצטרפה קבוצתו של לוויצקי ל"פ.פ.ר." (מפלגת הפועלים הפולנית), שהוקמה אז בנפת פלונסק. עם חיסול הגטו בסוף שנת 1942 עלה כנראה בידי יחידים מאנשי המחתרת להימלט ולהצטרף ליחידה הפארטיזנית של ה"ארמיה לודובה" ("הצבא העממי", הזרוע הצבאית של הפ. פ. ר.) בפיקודו של פראנצישק לוואנדובסקי. ידוע, שבקרב עם ז'אנדארמים גרמניים, שנערך ב- 15 בספטמבר 1943 בכפר יאניקובו, הסמוך ל-צ'רווינסק, נפלו שנים מיחידתו של לוואנדובסקי: ליון פרייזינגר, המכונה סימיון שאטקובסקי, מפלוצק ומאריאן ברגלאן, המכונה ואנקה וורונצוב, מצ'רווינסק. הגטו בצ'רווינסק חוסל ב- 28 באוקטובר 1942. באותו יום הועברו כל תושביו לנובי דבור ומשם שולחו למחנה המוות באושוויץ. רק יחידים מיהודי צ'רווינסק שרדו מן השואה. היו ביניהם, בין היתר, האנקה זילברברג-שווארצברד, שניצלה הודות למסירותה של האיכרה הפולניה מאריאנה מארצינקובסקה והילדה מארישיה גליקמן, שגם היא ניצלה הודות למסירותו של פולני: בסתיו 1942, לאחר העברת יהודי צ'רווינסק לנובי דבור, ברחו משם וחזרו לצ'רווינסק לייבל וזושיה (זופיה) גליקמן עם שלושת ילדיהם. הם הסתתרו בבית העלמין הפולני. פולני אחד גילה אותם והסגירם למשטרה. בדרך למקום ההוצאה להורג התחננו בני הזוג גליקמן בפני הז'אנדארם הגרמני שהובילם וביקשו ממנו שיציל את ילדיהם הקטנים. הלה הסכים. את חיימקה מסר הז'אנדארם למשפחת קורצבסקי בצ'רווינסק ואת הילדה אלקה העביר למשפחה אחרת בכפר שלאדוב שליד וישוגרוד. כעבור זמן מה נהרגו כנראה הילדים בידי בני משפחות אלה. את הקטנה מארישיה, בת השלוש, הסתיר הז'אנדארם אצל משפחת גורטאט. בני משפחה זו קיבלו אותה כאילו היתה בת המשפחה, גידלו אותה ולאחר המלחמה, בשנת 1947, החזירו אותה לדוד שלה בצרפת, שגם הוא היה ניצול השואה. בשנת 1979 העניק מוסד "יד ושם" בירושלים להנריק גורטאט את התואר "חסיד אומות העולם".

 

צ'רווינסק מוזכרת כיישוב כפרי כבר בתעודות מן המאה ה- 11. צ'רווינסק השתייכה למנזר הבנדיקטיני בפלונסק. בסוף אותה המאה עברה לבעלותה של הכנסייה בפלוצק. בשנת 1372 העניק לה ההגמון של פלוצק מעמד של עיר ומעמד זה אישר לה בשנת 1422 נסיך מאזוביה. פרנסתם של התושבים היתה על החקלאות. צ'רווינסק התפתחה במאה ה- 16 ובמאה ה- 17 היו בה כבר 250 בתים בערך. צ'רווינסק סבלה קשות מן המלחמה עם השוודים באמצע המאה ה- 17 ובמהלך המלחמה נהרסו רוב בתי העיר. בתקופת חלוקת פולין עברה העיר תחילה לשלטון הפרוסים ובשנת 1807 נכללה בנסיכות וארשה. לאחר הקמת מלכות פולין בשנת 1815 נכללה גם צ'רווינסק בתחומה. במאה ה- 19 הוקמה בצ'רווינסק תעשייה זעירה (שתי טחנות קמח ומשרפת יי"ש). בשל היותה עיר בבעלות הכנסייה נאסרה בה ישיבת קבע של יהודים והיישוב היהודי לא התפתח בצ'רווינסק עד תקופת השלטון הפרוסי בתחילת המאה ה- 19. לקראת סוף המאה ה- 19 נמנו בה 22 בעלי חנויות יהודים וכמה עשרות משפחות יהודיות התפרנסו ממלאכה, בייחוד מחייטות ומסנדלרות. יהודי צ'רווינסק התחילו לקיים קהילה עצמאית במחצית השנייה של המאה ה- 19. בשנת 1860 כבר עמד על תלו בית הכנסת. הקהילה החזיקה רב. בשנת 1868 כיהן בה ר' שלמה בצלאל בידרמן, שהיה לאחר מכן לרבה של קהילת וישוגרוד. אחריו כיהן בצ'רווינסק ר' יעקב חיים זליג גולדשלאג, רב נודע ומחברם של "מרים הים", ו"יחי יעקב". בין השנים 1908- 1925 כיהן בצ'רווינסק ר' יצחק אשר גרינברג. בתקופה בין שתי מלחמות העולם התגוררו בצ'רווינסק כמאה משפחות של יהודים. רובם התפרנסו מן המסחר וממלאכה. מצבם הכלכלי היה קשה וכדי להוסיף על קשייהם פרצה בצ'רווינסק, בשנת 1927, דליקה גדולה, שכילתה לא מעט בתים והותירה רבים מיהודי המקום ללא קורת גג. אז הוקמה בצ'רווינסק קופת גמילות חסדים שסייעה לנשרפים בשיקום בתיהם.