פוולובו PAWLOWO

מושבה חקלאית יהודית בקהיליית רוז'נה, נפת קוסובפולסקי. את פוולובו יסדו 30 משפחות, שמוצאן מן העיירות ישינובקה, פייסק, ליסקובה וולקוביסק. תחילתה של המושבה בשנת 1850, עם בואן של 15 המשפחות הראשונות. לאחר שנה באו עוד 15 משפחות. עד שהוקמו המשקים החקלאיים עבדו המתיישבים לפרנסתם בבית- החרושת לאריגה של פינס ברוז'נה. ההתחלה היתה קשה והם סבלו חרפת רעב. לאחר שהתבססו מעט בנו לעצמם בית-מדרש והביאו למקום רב ששימש גם מלמד לילדיהם. הלימודים נמשכו מחודש חשוון עד ראשית האביב, כלומר ב"עונה המתה" מבחינת העבודות החקלאיות. בשנת 1887 היו בפוולובו 25 משפחות ובהן 244 נפשות. לכל משפחה היו 22 הקטאר קרקע (220 דונם). חמש מבין משפחות המייסדים עזבו ובין האחרות היו בעלי-מלאכה רבים: 9 בנאים, 3 חייטים, 4 רצענים, 3 טייחים, 2 נפחים, 2 קצבים, 1 קדר, 1 נגר, 7 פועלים וכמה עגלונים. בחורף עבדו בעלי-המלאכה במקצועותיהם. בשנת 1884 עלו 11 משפחות לארץ-ישראל והיו בין מייסדי המושבה מזכרת בתיה (עקרון). בשנת 1898 היו בפוולובו 51, משפחות שמנו 332 נפשות. ברשותן היו 695 הקטאר. חלק מהן הסתייעו לפרנסתם בעבודות עגלונות והובלת עצים למכירה. כרבה של פוולובו כיהן עד שנת 1916 ר' יוסף פריבולסקי. אחריו כיהן, עד פטירתו, ר' זיסקינד ריכטשרייבר, מחבר הספר "אמרי נועם". במיפקד של שנת 1921 נמנו בפוולובו 292 יהודים ו- 9 לא- יהודים. בשנת 1925 נוסדה ספרייה ובה 300 כרכים בערך. כדי למנוע את פיצול החלקות ביקשו צעירי המושבה לעלות לארץ-ישראל, אך הדבר לא הסתייע. בשנות השלושים עברה פוולובו משבר כלכלי ובמושבה שרר עוני. בתקופת הכיבוש הגרמני הובאו יהודי פוולובו לגטו ברוז'נה ונספו שם יחד עם בני המקום.