פוטוק זלוטי POTOK ZLOTY

ב- 1570 הפך האציל פוטוצקי את הכפר זאהייפולה שבבעלותו לעיר בשם פוטוק זלוטי. ב- 1601 הוענק לפוטוק זלוטי מעמד של עיר והיא הוקפה בביצורים. נקבעו לה אז ימי- יריד שנתיים ויום-שוק שבועי נוספים. בכנסייה שבפוטוק זלוטי נקבר סטפאן פוטוצקי הווייבודה הברצלבי (נפטר ב- 1631). ב- 1608 הוקם בעיר מנזר של הדומיניקאנים. העיר נפגעה במלחמת-העולם הראשונה בעת הכיבוש הרוסי (1914- 1915). בעת נסיגתם העלו באש הקוזאקים שחנו בעיר יותר מ- 100 בתים. על היהודים הראשונים בפוטוק זלוטי. נמסר בתעודות מ- 1635. בזמן הגזירות של ת"ח ות"ט מוזכר שמו של וולף מפוטוק זלוטי כנראה חוכר אחוזות פוטוצקי במקום. היישוב היהודי התפתח במאה ה- 18 והתארגנה בו קהילה עצמאית. ב- 1717 שילמו יהודי פוטוק זלוטי 129 זהובים מס-גולגולת, ובמחצית השנייה למאה זו חלשה קהילת פוטוק זלוטי על יהודי הכפרים שבסביבה, 111 במספר. במאות ה- 18 וה- 19 היה עיקר פרנסתם של יהודי פוטוק זלוטי על המסחר הזעיר והמלאכה. האמידים שבהם מצאו את מחייתם בשירותים לאחוזה ולטירת הפוטוצקים שבעיר, מי בחכירה ומי בשרותי מסחר, תיווך ומלאכה. על ידם מצא את פרנסתו גם סוחר זעיר, בעל מלאכה ואף רוכל. הירידה במספר אוכלוסי היהודים שהחלה לקראת סוף המאה ה- 19 היתה קשורה, בין היתר, בהגירה לערים גדולות לפנים האימפריה האוסטרית ולארצות מעבר לים. בעת הכיבוש הרוסי (1914- 1915) חנתה במקום יחידה של קוזאקים והללו התעללו ביהודים בכל עת מצוא. בעת נסיגתם הרסו הקוזאקים כ- 100 בתים יהודים. לא שפר גורלם של יהודי פוטוק זלוטי גם בזמן שלטונה של הרפובליקה האוקראינית המערבית (נובמבר 1918 - יוני 1919). בימיו האחרונים של שלטון זה שדדו החיילים האוקראינים וכן האספסוף שבכפרי הסביבה את שארית המזון והבגדים שבידי היהודים. אירועים אלה הגבירו התרופפותם של מקורות הפרנסה, ובשנים הראשונות שלאחר המלחמה הגיעו רבים מיהודי פוטוק זלוטי לחרפת רעב. לא הספיק הסיוע הכספי, אף הסדיר, מדי שנה בשנה, שבא מבני העיר בארצות-הברית. קופת גמ"ח שהתארגנה במקום ב- 1929 והיקף פעולתה היה מזער כבר אז (5 הלוואות בסך כולל של 360 זלוטי) - חדלה מלהתקיים ב- 1934; נותר ממנה אך גרעון של יותר מ- 3,000 זלוטי. בשנות ה- 20 פעל זמן-מה במקום "בנק קואופרטיבי לאשראי". בתקופת הזוהר של הקהילה היהודית בפוטוק זלוטי כיהנו בה רבנים ידועי-שם. ב- 1845 ועד 1848 כיהן כאב"ד ר' נתן- נטע יהודה-לייבוש ב"ר גרשון אשכנזי, בעל "מאורות נתן". מפוטוק זלוטי עבר לדוקלה לרשת את כס חותנו, ובסוף ימיו לטישמייניצה (נפטר ב- 1860). בשנים 1851- 1859 ישב בפוטוק זלוטי וניהל חצר אדמו"רות ר' דוד-משה ב"ר ישראל מריז'ין, מייסד הענף הצ'ורטקובאי של שושלת ריז'ין. ב- 1865 נתקבל לרב בפוטוק זלוטי ר' שלום-מרדכי הכהן שוודרון - מהרש"ם. מפ' ז' הוא עבר ליאזלובייץ, בוצ'אץ', ומ- 1881 ישב בבז'ז'אני. הוא נודע כפוסק גדול בזמנו; חיבר "מהרש"ם", "דעת תורה" ו"משפט שלום". עד 1905 כיהן בפוטוק זלוטי כאב"ד ר' משה-יונה ב"ר אלכסנדר- סנדר הלוי צווייג, ולאחר פטירתו ירש את כסאו בנו ר' יוסף צווייג. הלה המשיך בכהונתו עוד ב- 1924. אחריו נבחר לאב"ד ר' אברהם-יהודה שווארץ, שכיהן קודם כדומ"ץ במקום. כן ישב בתקופה ההיא בפוטוק זלוטי ר' מ. ב. צווייג שכיהן, כנראה, כדומ"ץ (נספה בשואה). החוגים הציוניים התארגנו בפוטוק זלוטי כבר בשנים הראשונות למאה ה- 20. ב- 1905 השתייכו לאגודת "ציון" שבמקום כ- 40 חברים. ב- 1912 נמכרו כ- 20 שקלים. בסיום מלחמת- העולם הראשונה התארגנו בפוטוק זלוטי סניף של פועלי ציון ולידו ארגון הנוער "יוגענד" (ב- 1924), סניף עזרה (ב- 1925), אגודות נוער ציוני: אחוה (ב- 1928) והנוער הציוני (ב- 1931). כן פעל במקום בשנות ה- 30 סניף התאחדות. ב- 1924 נתקיימו קורסים לעברית, וב- 1937 תרם הד"ר בלוטרייך מבוצ'אץ' חווה חקלאית (150 דונאם קרקע) לקיבוץ-הכשרה של חלוצי תנועת עזרה. לציונים היה רוב בוועד הקהילה; ב- 1928 נבחרו לוועד 4 ציונים, 2 חסידים, בלתי-מפלגתי אחד ובעל-מלאכה אחד. בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1931 קיבלו הציונים הכלליים 40 קולות, המזרחי - 20, התאחדות - 30, והרביזיונטיסטים 11 קולות. על חיי היהודים בפוטוק זלוטי בתקופת השלטון הסובייטי (ספטמבר 1939 - יוני 1941) חסרות ידיעות. לאחר שפרצה מלחמת גרמניה ברית-המועצות, וכשנכנס הצבא הגרמני לעיירה ב- 10.7.41, נעשתה המשטרה האוקראינית השליטה הישירה על היהודים, שכן לא היו בפוטוק זלוטי שום שלטונות-מינהל גרמניים וגם לא משטרה גרמנית. השוטרים האוקראינים היו פושטים על בתי היהודים, מכים ושודדים. בפקודת השלטונות הגרמניים הוקם יודנראט, שנצטווה לאסוף בקרב היהודים כסף, תכשיטים וחפצים שונים בשביל השלטונות. היודנראט גם נתחייב לספק צוותי- פועלים לעבודת כפייה קשה בעיירה ובסביבה. כן הוקמה משטרה יהודית. יהודי. העיירה נתנסו בכמה וכמה מצודים על הגברים, שהוסעו למחנות-העבודה. כפעם בפעם ביקרו בעיירה במפתיע פקידים או שוטרים גרמנים, שהתעללו ביהודים, ומלבד המתן הרשמי, דרשו גם לספק להם חפצים וסחורות. בסוף ספטמבר או באוקטובר 1942 (כנראה, עוד לפני האקציה הראשונה בבוצ'אץ' הקרובה) ציוו הנאצים על יהודי פוטוק זלוטי - כפי. שנצטוו יהודי העיירות הסמוכות - לעקור תוך שבוע לבוצ'אץ'. בבוצ'אץ' פקדו את הבאים שתי אקציות-גירוש (17.10.1942; 27.11.1942). הללו שנותרו לפי שעה בבוצ'אץ' סבלו מתנאי-חיים קשים ביותר בגיטו שהוקם בעיר בשלהי 1942. חלק מיהודי פוטוק זלוטי לא צייתו לצו העקירה לבוצ'אץ' והתחבאו ביערות הסביבה, או אצל נוצרים. כ- 30 איש שרדו מתושבי פוטוק זלוטי לפני המלחמה