ה' ניסן ה'תשפ"ב

וונסוש WASOSZ

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עיר בפולין
מחוז: ביאליסטוק
נפה: שצ'וצ'ין
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-1,746

·  יהודים בשנת 1941: כ-338

תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II

בשבוע השני למלחמה נכבשה וונסוש בידי הצבא הגרמני. בסוף חודש ספטמבר 1939 הועברה וונסוש, יחד עם שאר איזור שצ'וצ'ין, לפי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מיום 23 באוגוסט 1939, לידי ברית המועצות. ב- 22 ביוני 1941 נכנסו לוונסוש יחידות הצבא הגרמני. במקום היו כנראה בין 400 ל- 600 יהודים, מקומיים ופליטים. הגל הראשון של יחידות הצבא הגרמני עזב את וונסוש והיהודים לא נפגעו אז. בשבוע השני לכיבוש, לאחר שעזבו החיילים הקרביים את וונסוש, הוקמה במקום משטרה פולנית שהורכבה מבריוני המקום. ב- 5 ביולי 1941 הקיפו הפולנים את וונסוש כדי שאף יהודי לא יוכל לצאת ממנה. חוליות של בריונים פולניים עברו מבית לבית ורצחו את התושבים היהודיים באכזריות בתוך הבתים ובחוצות העיירה. הם אנסו נשים, חתכו את שדיהן, ריסקו את גולגולות הילדים על הקירות. גם למתים לא הניחו: חתכו אצבעות עם טבעות, הוציאו שיני זהב. את רכושם של היהודים חילקו שכניהם הפולנים בינם לבין עצמם. את גוויותיהם של היהודים הטמינו בקברי אחים, שנחפרו במושבה חקלאית שהיתה ליד וונסוש. כשהגיעו לוונסוש הגרמנים אחרי הפרעות, הם מצאו בעיירה 15 יהודים חיים. את אלה השאירו בוונסוש עד 1 ביוני 1942, בפיקוחם של הז'אנדארמים הגרמניים שהיו במקום. ב- 1 ביוני 1942 הועברו 15 היהודים האלה לאחוזת מילבו, שהיתה בידי ה"לאנדסראט"( המושל הגרמני) של גראייבו. במילבו הועסקו בערך 500 יהודים מן הסביבה בעבודות שונות. ב- 2 בנובמבר 1942 הועברו כולם למחנה המעבר בבוגושה ומשם למחנות המוות בטרבלינקה ובאושוויץ. בוונסוש לא נשאר זכר ליהודים.
 

 

היישוב הכפרי וונסוש שבסביבות שצ'וצ'ין קיבל את זכויות היסוד שלו כעיר מידי נסיך פלוצק, ולאדיסלב הראשון, בשנת 1436. במרוצת הזמן היתה וונסוש למרכז כלכלי חשוב באיזור. בוונסוש התרכז ייצוא התבואה, העצים, העורות והדבש שנועדו לערי ליטא והיא התפתחה במהירות; רבו בה בעלי מלאכה במקצועות שונים; ביניהם בלטו הנפחים, המסגרים והרצענים. בשנת 1674 הגיע מספר הבתים בוונסוש ל- 300 בערך ומספר התושבים היה 1,800 כערך. וונסוש נפגעה קשה במלחמת השוודים בשנות ה- 50 של המאה ה- 17. בתים רבים נחרבו ונותרו בה רק 150 משפחות. וונסוש לא חזרה לאיתנה ורק במאה ה- 19 החלה להיבנות מחדש. עד סוף המאה ה- 18 מנה היישוב היהודי כוונסוש משפחות אחדות בלבד. מספרן גדל במאה ה- 19. עיקר פרנסתם של יהודי המקום היה מן המסחר הזעיר והמלאכה. בשלהי המאה ה- 19 בלטו בין בעלי המלאכה היהודיים החייטים והסנדלרים. באותה עת (1892) נמנו בעיירה 21 בעלי מלאכה יהודיים מתוך 29 בעלי המלאכה שהיו במקום. כמה מפרנסים יהודיים עסקו בחקלאות ועיבדו חלקות אדמה בסביבה. בגלל מיעוט היהודים במקום וחוסר אמצעים כספיים לא היה היישוב מסוגל לפתח פעילות ציבורית נרחבת. יש להניח, שכנהוג בקהילות הקטנות הועסק בוונסוש רק שוחט, שגם פסק בענייני כף וקדרה. בראשית המאה ה- 20 נבנה במקום בית מדרש. בעת מלחמת העולם הראשונה ובשנים שלאחריה עזבו מקצת מן היהודים את המקום והיישוב היהודי הלך וקטן. גם בוונסוש, כמו ברוב עריה ועיירותיה של פולין, סבלו היהודים בשנות ה- 30 מהתנכלויות אנטישמיות. וונסוש היתה אחת העיירות שבהן קיבל החרם הכלכלי על היהודים ממדים גדולים במיוחד. בשנת 1934 היו כה פרעות נגד היהודים. הפורעים תקפו את היהודים ושדדו את רכושם. המשטרה אסרה כמה אנשים ובית המשפט דן אותם לעונשי מאסר שבין שבועיים לחודשיים, אולם בית המשפט לערעורים המתיק את דינם. בשנים שלאחר מכן הלכה וגברה המתיחות והיא החריפה במיוחד בימי שוק ויריד.