תרומות
וז'שניה WRZESNIA
עיר בפולין
מחוז: פוזנן
נפה: וז'שניה
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ-5,200
· יהודים בשנת 1941: כ-150
תולדות הקהילה:
ו' נזכרת לראשונה בתעודה משנת 1357. אז היתה כפר פרטי בבעלותן של כמה משפחות אצולה פולניות, שהתחלפו בזו אחר זו. בשנת 1667 העניק לה מלך פולין יאן קז'ימייזי מעמד של עיר וכתב פריווילגיה.
מיקומה הגיאוגרפי, על צומת דרכים המוליכות לקליש ולגנייזנו ומשם לערים אחרות בפולין ועד פרוסיה, סייע רבות להתפתחותה. ו' שוכנת בלב סביבה חקלאית שגידלו בה בעיקר דגנים וסלק-סוכר, ובהיותה מרכז לסביבתה התפתחו בה המסחר, המלאכה והתעשייה. ואולם פלישת השוודים במאה ה-17 החזירה את הגלגל לאחור. העיר היתה נתונה אז למעשי הרג וביזה, וגם כלכלתה נהרסה, בתום המלחמה הזאת החלה העיר משתקמת אט אט, הוקמו בה בתי-מלאכה מסוגים שונים ומספר הסוחרים גדל, ואולם תקופת השיקום לא נמשכה זמן רב ; בשנת 1703 חזרו שוב השוודים, ואחר-כך השתלטה פרוסיה על כל האזור כולו, ו' נשארה עד 1919 תחת ריבונות פרוסיה, למעט בשנים 1807-1815 כשנכללה ב"נסיכות ורשה".
תקופה קשה ידעה ו' במחצית הראשונה המאה ה-19 ; מגפת כולרה התפרצה בה בכמה גלים, בשנים 1831 , 1849 ו-1852, והעיר נשארה כמעט ריקה מאדם, ממשלת פרוסיה הורתה אז להתקין בעיר מתקני סניטציה חדישים ; מקורות המים נבדקו, רשת הביוב תוקנה ושופרה, הונהגו סדרי בנייה מתוקנים ועוד. במחצית השנייה של המאה ה-19 הוקמו בו' בתי-חרושת לסוכר, למלט ולשמן והיא חוברה לרשת מסילות הברזל. פיתוח העיר בתקופה ההיא היה מלווה גם בגידול אוכלוסייתה. הרשויות שאפו לגרמניזציה של ו' ויישבו בה גרמנים, חרף התנגדותם של תושבי העיר הפולנים.
אחרי מלחמת העולם הראשונה נכללה ו' במדינת פולין העצמאית. בין שתי מלחמות העולם גברה פעילותן של המפלגות הלאומניות-אנטישמיות בו' - הלאומנים- דמוקרטים (האנדקים), ONR (המחנה הלאומי הרדיקלי) ואחרות. עם פלישת הגרמנים לפולין בספטמבר 1939 היתה ו' אחת הערים הראשונות שנכבשו.
עדויות על יהודים שישבו בו' קיימות כבר בשנים הראשונות לייסודה, מאמצע המאה ה-14. כמה יהודים שניהלו עסקים עם בעלי היישוב נזכרים בשמותיהם במסמכים מן התקופה הזאת. בעלי היישוב ראו ביהודים גורם המסייע לפיתוחו וגם התושבים הנוצרים ראו בפעילותם הכלכלית ברכה. בשנת 1579 העניקו אדוני ו' ליהודים כתב זכויות קיבוצי, שאושר מחדש ב-1621 וב-1632.
עד למלחמת השוודים בשנת 1656 יכלו יהודי ו' לנהל את חייהם באין מפריע, וכבר אז ייסדו קהילה וארגנו את מוסדותיהם. ואולם בימי המלחמה סבלו היהודים קשות, מה גם שחייליו של המצביא צ'רנייצקי, שהדפו את השוודים, ערכו פרעות ביהודים, רצחו ובזזו רכוש מבלי שאיש עצר בעדם. בתום המלחמה עם השוודים שיקמו היהודים את קהילתם. ב-1710 בנו בית-כנסת, וב-1740 היה בעיר גם בית-עלמין יהודי.
במאות ה-18 וה-19 כיהנו בקהילת ו' הרבנים ר' צבי הירש בן אהרן מירלש, מחבר "ארץ צבי" ו"מספר צבאם" ; ר' אפרים ב"ר אשר קמץ, שלפני בואו לו' שימש אב-בית-דין בכמה קהילות קטנות בפולין ; ר' גבריאל כהן, מחבר "תשובות גברי" (ב-1840) ו"דרשות גברי" (שניהם בכרך אחד); ר' מאיר לייבוש (מלבי"ם), פרשן התנ"ך המפורסם; ור' מרדכי לוין.
בשנת 1765 ישבו בו' 436 יהודים, ומקורות פרנסתם היו מסחר זעיר, תיווך ומלאכה. במאה ה-19 גדל מספרם ובשנת 1846 הגיע לשיאו - 1,352 נפש (ש%47 מכלל התושבים). במגפות הכולרה בשנים 1831, 1849 ו-1852 נפגעו היהודים פחות משאר התושבים, ככל הנראה משום שהקפידו על כללי ההיגיינה, תקופת השגשוג שפקדה את העיר מאמצע המאה ה-19 פתחה גם בפני היהודים אפשרויות כלכליות חדשות, ואולם לקראת סוף המאה התגבר בקרב היהודים תהליך ההגירה והיציאה לערים גדולות בגרמניה, בעיקר לברלין ולברסלאו, וב-1901 נותרו במקום רק 329 יהודים.
בשנים 1840-1850 התנהל בקהילת ו' מאבק חריף בין הרוב האורתודוקסי לבין המיעוט, שדגל ברפורמות בחיי הדת, הרוב דרש למנות רב אורתודוקסי ואילו המיעוט, שזכה לתמיכת השלטונות הפרוסיים, העדיף רב ליברלי בעל השכלה אקדמית. ב-1842 הוזמן לכהן בו' הרב ד"ר גרהארד, שקיבל את ברכת השלטונות, אך רוב בני הקהילה התנגדו לו נמרצות, וב-1851 נתמנה לצדו גם רב אורתודוקסי.
בשנת 1909 התארגנה בו' קבוצה ציונית, שעיקר פעילותה התמקדה במכירת ה"שקל" הציוני. ב-1908-1909 נמכרו בו' 18 "שקלים" ובשנה שלאחריה - 20 "שקלים".
בשנת 1919, כשו' הוחזרה לפולין, התחדשה מגמת העזיבה בקרב היהודים ביתר שאת. רוב בני הקהילה עברו לערים גדולות בגרמניה או היגרו לארצות שמעבר לים. בשנת 1921 נותרו בעיר רק 151 יהודים (%2.3 מכלל האוכלוסייה), וערב מלחמת העולם השנייה ירד מספרם ל-60.
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם נתרבו בעיר ההתפרצויות האנטישמיות והן נעשו אלימות יותר ויותר. הגרמנים, שכבשו את ו' עוד בתחילת ספטמבר ,1939 החלו כבר בימים הראשונים לכיבוש בגזל רכוש היהודים ובצעדי דיכוי והשפלה נגדם. בסוף אוקטובר 1934 גורשו כל יהודי העיר לתחומי הגנרל-גוברנמן.