ויז'איני WIZAJNY

כפר בפולין
מחוז: ביאליסטוק
נפה: סובאלקי
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-1,396

·  יהודים בשנת 1941: כ-332

·  יהודים לאחר השואה: יהודים בודדים

תולדות הקהילה:
 

ויז'איני נזכרת בתעודות מן המאה ה- 16 ככפר בבעלותם של האצילים לבית ראדזיוויל. בשנת 1604 הוענק לה מעמד של עיר. המקום נפגע בעת מלחמת השוודים באמצע המאה ה- 17. בשנת 1659 הוקם בויז'איני בית חולים, ששימש את כל האיזור. הזכויות העירוניות אושרו מחדש בשנת 1693. במהלך המאה ה- 18 התפתחה ויז'איני ובשנת 1789 נמנו בה 144 בתים. במקום נערכו יום שוק גדול מדי שבוע וארבעה ירידים שנתיים, שמשכו אליהם מבקרים רבים. על יהודים בויז'איני ידוע כבר משנת 1646. בתעודות מאותו זמן מוזכרת פריווילגיה שניתנה ליהודים בויז'איני להשתקע במקום, לרכוש בו בתים ולהקים בית כנסת. בשנת 1766 נמצאו בויז'איני בערך 300 יהודים. בשנה זו פעל במקום כנראה איגוד של בעלי מלאכה יהודיים. כמו-כן מוזכר רב בעיר, ר' שמואל צבי הלוי. בין השנים 1904- 1914 ישב על כס הרבנות בויז'איני ר' משה מנדל וויזאנסקי. רבה האחרון של הקהילה היה ר' משה יהודה לדרמן. בויז'איני היו בית כנסת ובית מדרש בנויים עץ. רוב החנויות בעיר היו בידי יהודים (לחומרי בניין, ברזל, נעליים, טקסטיל ומכולת). יהודים אחדים סחרו בתבואה ובקנייה ומכירה של פשתן ובניפוץ צמר. כמה משפחות עסקו בחקלאות. בימים האחרונים של ספטמבר 1939 נכנסו לויז'איני יחידות הצבא האדום, אך לאחר זמן מה הן עזבו את המקום. בתחילת אוקטובר 1939 הועברה העיירה לידי הגרמנים. לפני שעזבו את ויז'איני הציעו הקצינים הסובייטיים ליהודים לנטוש את ויז'איני ולסגת עם הצבא האדום לתחום ברית המועצות כדי שלא יפלו לידי הגרמנים. הם אף הציעו להעמיד לרשות היהודים משאיות. כמה וכמה מיהודי ויז'איני אכן ניצלו את ההזדמנות ויצאו את העיירה, אך יותר מ- 200 יהודים נשארו. ב- 27 באוקטובר 1939 גירשו הגרמנים את כל הנשארים תוך שעה לגבול מדינת ליטא דאז. הליטאים לא הסכימו לכניסת המגורשים והחזירו אותם לשטחה של גרמניה. במשך יותר משבועיים ישבו יהודי ויז'איני בשדה פתוח, בתנאי החורף הקשים, בשטח ההפקר בין שתי המדינות, והיו נושא למשא-ומתן בין הצדדים. בסופו של דבר עלה בידי המגורשים, בנובמבר 1939, לגנוב את הגבול לליטא. בשנים שלאחר מכן נספו כולם, להוציא יחידים, במקומות מגוריהם או במחנות.