תרומות
ויטקוב נובי WITKOW-NOWY
ישוב עירוני בפולין
מחוז: טארנופול
נפה: ראדז'ייחוב
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ- 2,176
· יהודים בשנת 1941: כ- 987
תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II
בספטמבר 1939 הגיעו לויטקוב נובי פליטים יהודים ממערב-פולין, ובחלקם נשארו גרים במקום בתקופה הסובייטית ב- 1939- 1941. הללו מביניהם שנמנעו מלקבל אזרחות סובייטית, גורשו בסוף יוני 1940 לאזורים מרוחקים של ברית-המועצות. חנויות גדולות הולאמו, אך חנויות פרטיות קטנות המשיכו להתקיים עד סוף 1940. משפחות יהודיות שעסקו בחקלאות לא נפגעו, והן המשיכו לעבד את חלקותיה הקטנות, אף כי נאלצו למסור לממשלה מיכסות גדולות של תוצרת חקלאית. חלק מן הנוער היהודי עזב את העיירה ופנה למוסדות חינוך בערים גדולות באיזור. ב- 25.6.1941 כבשו הגרמנים את העיירה ולמחרת, בליווי האוקראינים המקומיים, העלו באש את בית-המדרש ואת בית-הכנסת. בעת הצתת בית-הכנסת ציוו הגרמנים על אשה שהיתה ידועה כמקפידה על המצוות, לשרוף ספרי תורה, אך זו סירבה. רק לאחר עינויים קשים שעינוה ולאחר שכבר היתה על סף המוות, נשברה האשה ברוחה והציתה את ספרי-התורה. כן נדרשו היהודים לפרק בעצמם את קירות בית-הכנסת ובאבני המיבנה השרוף היה עליהם לרצף את רחובות העיירה. כדי להגביר עוד יותר את תחושת ההשפלה נלקח לעבודת כפייה זו רב העיירה, ר' דוד וייס. ביולי 1941 נתמנה היודנראט ובראשו עמד הרמן גרובר, וחבריו היו: אביש לצטר, נתן זילבר יוסף ארצט ואליעזר מאן. היודנראט בויטקוב נובי היה נתון למרותו של היודנראט בראדז'ייחוב. בתחילת אוגוסט ניתנה הוראה לענוד סרט לבן עם מגן-דוד כחול, ונאסר על היהודים לעזוב את העיירה. בנובמבר 1941 באה דרישה ראשונה מאת הגרמנים לספק 50 איש לעבודת-כפייה מחוץ לעיירה. הדבר עורר מבוכה בקרב חברי היודנראט, ונערכה התייעצות בה השתתפו כל נכבדי הקהילה היהודית במקום. בתום ההתייעצות הוחלט לשלוח רווקים ממשפחות שיש בהן יותר מרווק אחד. גם אנשי היודנראט צירפו לקבוצה זו את בני-משפחותיהם. עד אביב 1942 נשמר הקשר עם הכלואים במקום עבודתם. נשלחו אליהם מזון, בגדים, תרופות, לאחר מועד זה הפסיקו הגרמנים כל מגע בין היודנראט בויטקוב נובי לבין הכלואים. בדצמבר 1941 נתבעו היהודים למסור את כל הפרוות שברשותם. כדי להבטיח את קיום ההוראה נלקח יו"ר היודנראט והוחזק ימים אחדים כבן-ערובה בראדז'ייחוב. בחודש אוקטובר 1942 נתקיימה אקציה. במהלכה נתפסו כ- 160 איש. הנחטפים הועברו לסוקאל ומשם להשמדה בבלז'ץ. בעת האקציה נמלטו רבים ליערות, ובדרך זו ניצלו הפעם. בחודשים הבאים פוזרו יהודי ויטקוב נובי ביישובי הסביבה כמו ראדז'ייחוב, סוקאל ומוסטי ויילקיה. במארס 1943 גורשו אחרוני היהודים מויטקוב נובי ונותרו רק 2 משפחות יהודיות שנרצחו אחר-כך
הישוב עד מלחה"ע II-ה
במאות ה- 17 וה- 18 התקיימה ויטקוב נובי ככפר בבעלות האצולה. במאה ה- 19 התפתחה כיישוב עירוני הבא לשרת במסחר ובמלאכה את העורף החקלאי שבאחוזות האצולה ובכפרים של הסביבה. באותו זמן נקבע יום-שוק בשבוע וכן יריד שנתי. בעלי האחוזה הגדולה שבסביבה, ממשפחת הגרף באדני, הם שהביאו במיוחד להתפתחות העיירה במאה ה- 19. בתקופה ההיא הוקמו בכפר הסמוך ויטקוב סטארי טחנת-קמח, משרפת-יי"ש ומיבשלת-בירה. בסוף המאה ה- 19 ובתחילת ה- 20 התפתח בו ייצור חבלים, שקצתו נועד אף ליצוא. ב- 1904 פרצה דליקה גדולה שאכלה את רוב בתי העיירה. ויטקוב נובי נבנתה מחדש והפעם הוקמו רוב הבתים מלבנים. בעודנה כפר ישבו בויטקוב נובי משפחות יהודים ספורות, כנראה אמידות, שכן ב- 1717 הוטל עליהן לשלם סכום-כסף ניכר יחסית - 640 זהובים - כמס-גולגולת. עם התפתחות העיירה במאה ה- 19 גדל והתפתח היישוב היהודי והיווה את האלמנט העירוני העיקרי בעיירה (הלא-יהודים המשיכו ברובם לעסוק בחקלאות בפרברי העיירה, בעוד היהודים הצטופפו במרכזה). מאורע גורלי בחיי היישוב היהודי היתה הדליקה שפרצה ביוני 1904, ובה עלו באש כל בתי היהודים - 150 במספר (למעט 2 שניצלו מהשריפה) על בית-הכנסת ובית-המדרש. כ- 500 איש נותרו ללא קורת-גג; 3 אנשים נשרפו חיים. עד פרוץ מלחמת-העולם הראשונה הצליחו יהודי המקום לבנות מחדש את בתיהם והפעם מלבנים שרופות במלבנה שבבעלות יהודים. הוקם מחדש בית-המדרש ונאספו כ- 8,000 כתרים לבניין בית-הכנסת, אולם עד 1930 טרם ניגשו לבנייה, והכסף נמסר לרשות קופת גמ"ח, שהוקמה במקום ב- 1929. בעת הכיבוש הרוסי, ב- 1914- 1915, סבלו יהודי המקום מידי הקוזאקים, ששדדו ובזזו את חנויותיהם ובתיהם. בתום מלחמת-העולם הראשונה נסתייעו יהודי ויטקוב נובי בסיוע הכספי של הג'וינט לשם שיקום עסקיהם ובתיהם. ראשוני היהודים בויטקוב נובי עסקו בחכירה ובפונדקאות. כשגדל היישוב היהודי במאה ה- 19 היתה פרנסתם של רוב יהודי העיירה על המסחר הזעיר והרוכלות בכפרים. גם מבין בעלי-המלאכה (ובתוכם החייטים, הכובענים ואף הגזזים) היו שנהגו לחזר על כפרים. בסוף המאה ה- 19 היו כמחצית מהמפרנסים בעלי-מלאכה, והאמידים שביניהם נחשבו היחידים שעסקו בסחר תבואות, סוסים ובהמות ועורות בלתי-מעובדים, שהסיעו את סחורתם אל לבוב. לרוב היו היהודים הסוכנים והוחכרים אצל בעלי אחוזות שבסביבה, ולצדם מצאו את פרנסתם מספר חוכרי-מישנה, פקידים ומתווכים. בסוף המאה ה- 19 ובתחילת המאה ה- 20 התפתחה במקום תעשיית-בית של חבלים ועסקו בה כ- 20 בעלי-מלאכה ופועלים שכירים יהודים. המוצר המוגמר שווק ברחבי גאליציה ואף מחוצה לה. בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם שוקמו הסדנאות מהרס המלחמה, אך בשנות ה- 30, כ- 6 משפחות חזרו לעסוק במקצועם זה. בבעלות יהודים נמצאו בעת ההיא גם 2 טחנות-גריסים ומפעל זעיר לייצור שמן מזרעוני-פשתן. בסביבת ויטקוב נובי נמצאו מספר משפחות יהודיות שחיו על החקלאות. לעזרת הסוחרים הזעירים ובעלי-המלאכה היהודים באה בשנות ה- 30 קופת גמ"ח, שנתנה הלוואות לנצרכים בסכומים שבין 50 ו- 70 זלוטי. ב- 1936- 1937 ניתנו 47 הלוואות על סך כולל של 2,855 זלוטי. והרכב הלווים היה: 21 בעלי-מלאכה, 19 סוחרים זעירים, 3 פועלים ו- 4 שונים. בויטקוב נובי היו. 3 בתי-תפילה - בית-המדרש שנשרף, בשריפה הגדולה ושוקם, הקלויז וממולו בית-תפילה קטן הקרוי "שטיבל". כרב הקהילה כיהן בתחילת המאה ה- 20 ר' אפרים לנדא ובין שתי המלחמות - ר' דוד וייס (נספה בתקופת השואה). ארגונים ציוניים הוקמו בויטקוב נובי בשנות ה- 20 בין שתי מלחמות-העולם. ב- 1923 התארגן סניף ההתאחדות. כשנה לאחר מכן הוקם סניף המזרחי, ב- 1925 - צעירי המזרחי וב- 1930 - קן של השומר הדתי. "אחוה" המסונפת לציונים הכלליים נוסדה ב- 1931 וב- 1939 נמסר על קיום קן של גורדוניה. ועד "עזרה" הוקם ב- 1925, ואז יצאו ראשוני החלוצים מויטקוב נובי לקיבוץ הכשרה במנסרה המרוחקת כ- 3 ק"מ מן העיירה. במחנה הציוני במקום היתה ההתאחדות בעלת ההשפעה, ולה כ- 60 חברים ב- 1934, אחריה באה המזרחי. מצב זה השתקף גם. בתוצאות הבחירות לקונגרסים הציונים. ב- 1931 קיבלו בויטקוב נ' הציונים הכלליים - 10 קולות, המזרחי - 41, התאחדות - 62, ואילו הרביזיוניסטים קול אחד. חלוקה דומה של הקולות היתה גם בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1933: הציונים הכלליים - 18 קולות, המזרחי - 57 והתאחדות - 116 קולות. ב- 1934 נבחר נציג ההתאחדות למועצת העיריה בויטקוב נובי. ב- 1923- 1924 היה ניסיון לקיים בויטקוב נובי קורסים להשתלמות בלימודים כלליים מטעם "האיגוד היהודי לבתי-ספר עממיים ותיכוניים" בלבוב. הקורסים נתקיימו אך זמן קצר.