תרומות
וייז'בניק-סטרחוביצה WIERZBNIK-STARACHOWICE
עיר בפולין
מחוז: קיילצה
נפה: אילז'ה
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
ע"י לובלין
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ- 5,459
· יהודים בשנת 1941: כ- 2,159
· יהודים לאחר השואה: לא נותרו
תולדות הקהילה:
כללי
ו"ס נוסדה בשנת 1624 על סמך פריווילגיה שהעניק המלך זיגמונט השלישי לנסיך רדושבסקי, מזכיר המלוכה והחשמן של קיוב. התושבים היו ברובם מן העיירה הסמוכה קמיינה. בכתב הפריווילגיה ההוא הוכרה ו"ס כעיר על-פי החוק המגדבורגי וניתנה רשות לקיים בה ימי שוק שבועיים וירידים שנתיים. בשנת 1674 היו בו"ס 167 משלמי מס גולגולת. במחצית השנייה של המאה ה-19 נתגלו בסביבת העיר מרבצי ברזל והוחל בהפקתם, ומאז גדלה העיירה והתפתחה. בסטרחוביצה הוקמו בתי-יציקה, ובתחילת המאה ה-20 הקימה ממשלת רוסיה הצארית במקום מפעלי תעשייה לצורכי הצבא.
עד 1862 נאסרה ישיבת יהודים בו"ס, אבל עוד בטרם בוטלה התקנה הזאת, באמצע המאה ה-19, כבר היתה במקום קהילה יהודית. היהודים התפרנסו ממסחר זעיר ורוכלות וממלאכה. בתקופה זו לערך, עם גילוי מחצבי הברזל, ובפרט לאחר שהוסרו ההגבלות על היהודים, הם מילאו תפקיד חשוב בפיתוח התעשייה המקומית. אחד מבתי היציקה הראשונים נוסד בירי משפחת רוטוואנד, וגם תעשיית העץ המקומית הוקמה בידי יהודים. סוחרים מגרמניה ומרוסיה באו לו"ס כדי לרכוש את תוצרת בית-החרושת ללבידים מייסודה של משפחת ליכטנשטיין (בית-החרושת הזה פעל עד מלחמת העולם השנייה). עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה פינו הרוסים את תושבי העיירה לאילז'ה (ע"ע), אך כעבור חודשיים הם הורשו לשוב לבתיהם. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם שמרו יהודי ו"ס על משלחי ידם המסורתיים - מסחר ומלאכה. בעיר נוסדו גם שלושה בנקים יהודיים, בהם "בנק למלאכה". עם מוסדות הסעד והעזרה של הקהילה בתקופה זו נמנים קופת גמ"ח, "בית הכנסת אורחים" וחברת "ביקור חולים".
בתקופה זו פיתחו יהודי ו"ס פעילות ציונית ערה, ורוב המפלגות ותנועות הנוער הציוניות הקימו סניפים בעיירה. ב-1929 נוסד סניף "החלוץ" ו-3 מחבריו יצאו להכשרה חלוצית. בשנת 1933 הקימו חברי "גורדוניה" את "הליגה למען ארץ-ישראל העובדת" שהקיפה את פעילי מפלגות הפועלים הציוניות. החברים קיימו ערבי תרבות וימי-עיון בנושאים ציוניים, תולדות עם ישראל וכיוצא באלה. הרוויזיוניסטים, שייסדו גם הם בסוף שנות ה-20 סניף בו"ס, היו עד מהרה המפלגה הציונית הגדולה במקום. גם תנועת הנוער בית"ר היתה פעילה בעיירה. על יחסי הכוחות בין הסיעות הציוניות שהיו פעילות בעיר ניתן ללמוד מתוצאות הבחירות לקונגרסים הציוניים.
הקונגרס הרשימה י"ד (1925) ט"ז (1929) כ"א (1939)
על המשמר 11 18 110
עת לבנות 51 1 ..
המזרחי .. 10 56
רוויזיוניסטים .. 24 ..
גוש א"י העובדת .. 9 105
במרס 1923 נערך ערב התרמה ל"קרן היסוד" ונאספו 20 מיליון מרקים (אינפלציוניים); כעשירית מן הסכום הזה תרם פנחס ליכטנשטיין, מעשירי העיר ובעל בית-החרושת ללבידים. בשנת 1930 היו הכנסות "קרן היסוד" בו"ס 1,061 זלוטי.
שנות ה-20 וה-30 התאפיינו גם בפריחה תרבותית ברחוב היהודי. בעיירה נוסדו בית-ספר יסודי עברי של רשת "תרבות", ובית-ספר לבנות "בית-יעקב" (של "אגודת ישראל", נוסד ב-1932). עם פתיחתו למדו בו רק 7 בנות, וערב המלחמה הגיע מספרן ל-40. בתקופה זו נפתחו בעיירה 3 ספריות ציבוריות - של איגוד בעלי המלאכה, של הציונים ושל "אגודת ישראל". נוסדו גם שתי אגודות ספורט - "מכבי" הציונית ו"שטערן" של ה"בונד" - שהיו להן גם קבוצות כדורגל וקבוצות של רוכבי אופניים. בשנת 1935 נסעו ספורטאים מו"ס לארץ-ישראל כדי להשתתף במשחקי ה"מכביה", ואחדים מהם נשארו בארץ.
השליטה במוסדות הקהילה ובהנהגתה היתה נתונה במשך שנים רבות בידי "אגודת ישראל". בבחירות 1931 נבחרו לוועד הקהילה 5 נציגי "אגודת ישראל", 4 נציגים של בעל המלאכה ו-2 ציונים. גם ראש הקהילה הנבחר, גלבטוך, היה ציוני. ואולם בין הסיעות הנבחרות נתגלע סכסוך בדבר חלוקת התפקידים. אנשי "אגודת ישראל" ביקשו את התערבות השלטונות, שפסקו כי יש לקיים בחירות חדשות. הנהגת הקהילה החדשה הורכבה מנציגי הציונים ובעלי המלאכה.
בסתיו 1938, כשגרמניה הנאצית גירשה מתחומה יהודים נתיני פולין אל עיירת הגבול זבונשין, קיים ועד הקהילה אספה כללית בבית-הכנסת ובמהלכה נאספו תרומות בסך 700 זלוטי למען הפליטים.
ב-1 בספטמבר 1939 הפציצו הגרמנים את ו"ס, ובפרט את אזור בתי-החרושת ובתי-היציקה. תושבים רבים, יהודים כפולנים, נמלטו לכפרי הסביבה. הצבא הפולני בנה מערך הגנה חזק סביב בתי-החרושת לנשק ובמשך ימים אחדים הצליח לעצור בעד הגרמנים, אך ב-9 בספטמבר 1939 נפלה העיר בידיהם. כבר למחרת הכיבוש החלו מעשי התעללות ביהודים. תחילה נחטפו 15 בני ערובה יהודים והובאו לבית-הסוהר בקיילצה (ע"ע) ; העצורים שוחררו מן הכלא כעבור שבועיים. בעיר נחטפו יהודים לעבודת כפייה - בעיקר ניקוי ופינוי הרחובות מנזקי ההפצצות. תושבים פולנים גירשו יהודים מן התורים לחלוקת לחם, ובכמה מקרים הופקעו חנויות ודוכנים בשוק מידי בעליהם היהודים. בספטמבר 1939, ערב יום הכיפורים, פרצו גרמנים אל בית-הכנסת והוציאו את המתפללים לרחוב במכות ובאלימות. מקצת המתפללים נגררו בזקניהם;במיוחד התעללו בקבוצה של חסידי אמישנוב, שהתפללו ב"שטיבל" שלהם. אחר-כך העלו באש את בית-הכנסת. בתחילת 1940 נרצח בעיר משתף פעולה פולני בידי פולנים, ובתגובה נעצרו מאות מתושבי העיר, בהם גם 22 יהודים. במשך חודש ימים הוחזקו העצורים בכלא רדום (ע"ע). בחודשים הראשונים למלחמה הגיעו לו"ס כ-500 פליטים יהודים מלודז' ומאות פליטים מפומרניה שבמערב פולין. בפברואר 1940 הגיע מספר היהודים בו"ס ל-3,156 ובמאי 1941 - ל-3,600 בקירוב.
ב-23 בנובמבר 1939 הוקם בו"ס יודנראט, שהתבסס על חברי ועד הקהילה לשעבר, ובראשו פעילי הקהילה מינצברג ובירנצווייג. ליד היודנראט הוקמה גם משטרת סדר יהודית שמנתה 15 שוטרים. מיד אחר-כך נדרש היודנראט לאסוף מן היהודים 100 אלף זלוטי קונטריבוציה למען הגרמנים ולגייס עובדי כפייה. מדי יום ביומו יצאו 300-400 יהודים לעבודות בעיר ובכפרי הסביבה. בראשית 1940 נצטוו יהודי ו"ס לענוד סרט זרוע לבן שעליו מגן-דוד כחול.
ב-2 באפריל 1940 הועברו יהודי ו"ס לגטו, שכלל חלק מכיכר העיר והשתרע עד לבית-הקברות היהודי. אף שהגטו לא גודר נאסרה היציאה ממנו, אבל פולנים היו רשאים להיכנס לתחומו והדבר אפשר ליהודים לקנות מהם מזון. בגטו פתח היודנראט מטבח ציבורי שחילק מדי יום 600 ארוחות לנזקקים - בעיקר מרק ולחם.המימון להחזקת המטבח בא מכספי הסיוע שנתקבלו מארגון יס"ס (עזרה עצמית יהודית) בקרקוב.
באביב 1941 נקראו הגברים היהודים עד גיל 45 להתייצב לרישום ומפקד לשם יציאה לעבודה. הגרמנים שחררו בעלי משפחות עם 5 ילדים ויותר, וכל האחרים נשלחו למחנות עבודה באזור לובלין. במאמצים גדולים ובאמצעות שוחד הצליחו חברי היודנראט להחזיר רבים מהם לו"ס.
האקציה הגדולה בגטו ו"ס היתה ב-27 באוקטובר 1942. עם שחר פשטו על הגטו שוטרים גרמנים ומשמרות של אוקראינים, בפיקודו של איש הס"ס ואלטר בצקר. בסיוע השוטרים היהודים הוצאו 4,000 היהודים שנמצאו אז בגטו מבתיהם ורוכזו בכיכר השוק. בסלקציה הופרדו מתוכם כ-2,000 איש כשירים לעבודה, שפוזרו בין מחנות העבודה באזור. שאר היהודים - בעיקר נשים, ילדים וקשישים, הובלו ברכבת למחנה ההשמדה' טרבלינקה. 12 מסתתרים שנתפסו נרצחו במקום. קבוצה קטנה של 30 יהודים נשארה בגטו והועסקה בא-סוף ומיון רכושם של המגורשים ובניקוי השטח.
באוקטובר 1942 הקימו הגרמנים ליד מפעלי הנשק בסטרחוביצה שני מחנות עבודה גדולים, שעבדו בהם יותר מ-3,000 עובדי כפייה, בהם גם רוב היהודים מו"ס שנבחרו לעבודה. אחד המחנות התקיים עד יוני 1943 והשני - עד יולי 1944. במרס 1943 נרצחו במחנה בסטרחוביצה 140 יהודים שאיבדו את כושר העבודה שלהם, ובסוף קיץ 1943 נערכה במחנה סלקציה גדולה נוספת שלאחריה נרצחו יותר מ-100 יהודים חולים ביער סמוך. ביולי 1944, עם התקרב הצבא האדום לאזור, החליטו הגרמנים על פינוי המחנה. בעת הפינוי התקוממו העצירים, ו-100 מהם הצליחו להימלט ליערות. הגרמנים רדפו אחריהם ועלה בידם לתפוס ולהרוג רבים מבין הנמלטים.
בתום המלחמה שבו כמה מן הניצולים לו"ס. במאי 1945 פרצו פולנים אנטישמים חברי "ארמייה קויובה" לביתו של אחד מהם, לייבוש ברודב"ר, רצחו אותו וכמה מבני משפחתו והיכו יהודים נוספים. בעקבות אירועים אלה עזבו אחרוני היהודים את המקום ועברו ללודז'.