ה' ניסן ה'תשפ"ב

ולאדימירץ WLODZIMIERZEC

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עיירה בפולין
נפה: סארני
אזור: ווהלין ופוליסיה
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-2,935

·  יהודים בשנת 1941: כ-1,263

תולדות הקהילה:
טקסט 2

ו' נזכרת לראשונה בשנת 1907 כמבצר ברשימת המבצרים ששימשו בתקופת הסכסוכים בין נסיכי רוסיה הקייבית. בתקופת השלטון הפולני היתה רכוש האצילים לבית צ'טוורטינסקי ; אחר-כך היתה שייכת למשפחת קראסיצקי.
קרוב לוודאי, שיהודים ישבו בה כבר במאה ה-17 שכן בהתוועדות ועד גליל ווהלין בעניין חלוקת מס הגולגולת, שנערכה ב-20 בינואר 1700, מופיעה ו' יחד עם הכפר סארני כשהיא כפופה לקהילת האם אוסטראה והוטל עליה סכום של 200 זהובים. היה זה סכום קטן, המעיד על מספר מועט ביותר של יהודים. בשנת 1765 היו 33 בתים בבעלות יהודים וישבו בה לפחות 150 נפשות. למעלה מ-50 יהודים נוספים ישבו בכפרי הסביבה. ו' נזכרת בהחלטות הוועדה הממלכתית לפירוק ועד ד' ארצות ולהסדרת חובותיו מ-22 באפריל 1766 ו-21 במרס 1767. היא נקראה אז בפי היהודים לודמיר-קטן, כדי להבדילה מקהילת לודמיר. באמצע המאה ה-19 נוסדו בקרבתה שתי המושבות החקלאיות היהודיות אוליזרקה וז'לוצסק.
סלילת מסילת-הברזל רובנה-וילנה לא תרמה לפיתוח העיירה, שכן המסילה היתה מרוחקת ממנה 30 ק"מ בערך. בו' היו כמה מפעלים זעירים להפקת זפת ועטרן מעצים, אך עיקר התעסוקה היתה מסחר זעיר ומלאכה. הבתים היו בנויים עץ, הרחובות לא היו סלולים, ובימי הגשמים, משנתהוו שלוליות ברחובות, השתמשו במדרכות העץ. מצב התברואה היה ירוד. במחלות טיפלו חובשים. מורים פרטיים לימדו לימודי-חול, כולל עברית, כהשלמה לחינוך שניתן בחדרים. ערב מלחמת העולם הראשונה נוסדה בו' ישיבה, אך היא לא האריכה ימים ונסגרה.
במשך המאה ה-19 כיהנו ברבנות בו' בני משפחת שליטא. הראשון הידוע הוא ר' יהודה-לייב ; אחריו כיהנו בנו, ר' שלמה יעקב, נכדו, ר' בנימין, חתנו של ר' בנימין (ובן-אחיו), ר' יצחק אליהו. רבה האחרון של ו' היה רי שלמה יעקב שליטא ; הוא נספה בשואה.
במלחמת העולם הראשונה חנה בעיירה וסביבה צבא רוסי רב, והדבר סייע לכלכלת המקום, אך גם חשף את היהודים לפגיעות מצד חיילים בודדים. בשנת 1915 נוספו על יהודי המקום מגורשים ופליטים, שהיו בדרכם אל פנים רוסיה. הדבר יצר צפיפות ודוחק והביא להתפרצות מגיפת טיפוס. בעידוד ייעקא"פא הוקם ועד עזרה מקומי וזה קיבל אחר-כך עזרה מן הג'וינט.
לאחר מהפכת פברואר 1917 נבחרה מועצה מקומית ובה היתה ליהודים נציגות נכבדה. מלבד זאת הוקמה מיליציה אזרחית ומפקדה היה יהודי. לאחר שהתפרקה המיליציה הוקמה הגנה עצמית יהודית ובה 50 צעירים מזוינים בחרבות ובאקדחים. חבריה ענדו על שרוולם סרט ועליו האותיות וו.פ.מ. ("וולאדימירעצער פרייוויליגע מיליץ" - מיליציית המתנדבים של ו'). יהודי ו' סבלו רק מעט מחילופי השלטון הרבים. יהודים אחדים נשדדו בדרכים והיו כמה מעשי רצח. כמה יהודים מתו ממחלת הטיפוס. הניסיון להטיל על היהודים תשלום כופר בסך 25,000 רובל תמורת שחרורם של 9 בני-ערובה הסתיים בכי טוב. גם בימיו הראשונים של השלטון הפולני (9ו9ו) לא ניזוקו היהודים, שכן זכו להגנתו של הכומר הפרלני. בזמנו הצילו אותו היהודים מידי הבולשוויקים.
היו אלה ימי התעוררות ציבורית, בעיקר ציונית. הרב שלמה יעקב שליטא, שהיה פעיל באגודת הרבנים, נבחר להיות מועמד למועצה המחוקקת מטעם "אחדות" (מפלגה דתית), כמו-כן נוסד סניף להסתדרות הציונית, הוקמה ספרייה ולידה חוג דרמה של חובבים, שהופיע בהצלחה בו' ובסביבתה. ההכנסות נתרמו לוועד העזרה ולספרייה.