ד' ניסן ה'תשפ"ב

ורבה Werba

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עיירה בפולין
נפה: דובנא
אזור: ווהלין ופוליסיה
20 ק"מ מדרום לדובנא
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ- 402

·  יהודים בשנת 1941: כ- 367

תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I

ורבה שוכנת בערך 20 ק"מ מדרום לדובנא. בשנת 1518 העניק המלך זיגמונט הראשון לורבה זכויות עיר. משנת 1545 היתה ורבה בבעלות האציל אנדז'יי קוניובסקי וממנו עברה ידיים רבות. בסוף המאה ה- 16 היתה ורבה בבעלות האציל ואסיל מאלינסקי. בראשית המאה ה- 20 היו בורבה 1,430 תושבים וביניהם היו למעלה ממאה יהודים. בעיירה היו אז מנסרה, 2 טחנות קמח מונעות במים, משרפת יי"ש, מיבשלת שיכר ומפעל לייצור לבנים.

בין שתי המלחמות

בתקופה זו הגיע כנראה מספר היהודים לשלוש מאות נפש ויותר. תוצאות ההצבעות לקונגרסים הציוניים היו כדלהלן: לקונגרס הי"ח (1933) הצביעו 14 1 איש. הציונים הכלליים קיבלו 6 קולות; המזרחי - 6; ברית רוויזיוניסטים - 5; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 96; התאחדות - 1. לקונגרס הכ' (1937) הצביעו 18 1 איש. הציונים הכלליים קיבלו 4 קולות; המזרחי - 37; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 77.

במלחה"ע ה - II

ורבה נכבשה בידי הגרמנים ב- 24 ביוני 1941, אך ממשל גרמני נקבע בה רק בראשית יולי. בינתיים שלטו במקום אוקראינים. היהודים נשלחו לעבודות כפייה במנסרה והעבודה היתה מלווה במכות והתעללויות. כמה יהודים נרצחו בידיו של ויזה, סגן הגביטסקומיסר מדובנא, כשבא לבקר בורבה. ב- 20 במאי 1942 הוקמו שני גטאות: האחד, הקטן יותר, נועד לבעלי מקצוע נדרשים ומשפחותיהם, השני, הגדול יותר, נועד לשאר היהודים. ב- 30 במאי 1942 הוצאו יהודי הגטו הגדול יותר, 285 במספר, ונרצחו. יהודים אחדים שברחו או התחבאו הצטרפו לגטו של בעלי המקצוע, שמנה 82 איש. גטו זה חוסל בסוף הקיץ או בראשית הסתיו של 1942. ורבה שוחררה בידי הצבא האדום באמצע מרס 1944.