אוזורקוב OZORKOW

עיר בפולין
מחוז: לודז'
נפה: לנצ'יצה
אזור: לודז' והגליל
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: 12,589
• יהודים בשנת 1941: כ-5,000-5,500
• יהודים לאחר השואה: כ-30

תולדות הקהילה:
הישוב היהודי עד 1918
אוזורקוב, אחד מישובי התעשייה החדשים באיזור הטקסטיל של לודז', נוסדה ב- 1807 וזכתה במעמד עיר ב- 1820. בישוב מתפתח זה השתקעו גם סוחרים ובעלי-מלאכה יהודים. הסוחרים סחרו בעצים ובצמר, שסיפקו לאורגים במקום, ובמקצתם היו לקבלני אריגה, המארגנים את ייצור האריגים בסדנות של אורגי בית.
בשנות ה- 30 של המאה ה- 19 בנה אברהם ליבראך את בית-החרושת הגדול השני באוזורקוב. לאחר 10 שנות קיום הקיף בית-החרושת מטוויה, בית אריגה, בית גזיזה, אשפרה ומצבעה, וכעבור שנים מעטות היו בו מערכת מכונות מודרנית ומכונת קיטור. ליבראך היה אחד התעשיינים היהודים הראשונים במלכות פולין שפיתח במפעל אשפרה וצביעה. בית-החרושת של ליבראך נודע בפולין כולה וזכה לשבחים מפי השלטונות. אולם בשנות ה- 60 חדל בית- החרושת של ליבראך לפעול. גורל זה פקד כמעט את כל מפעלי האריגה שלא עברו לאריגת כותנה.
במחצית השנייה למאה ה- 19 הפכה אוזורקוב להיות מרכז חשוב של תעשיית הכותנה, וחלקם של היהודים היה ניכר בה. היה ביניהם חרושתנים, אורגים -אורגי בית ופועלי בית- חרושת. ב- 1887 היו בידי היהודים 6 מפעלי טוויה ו- 6 מפעלי אשפרה למוצרי כותנה. בתקופה זו היו בין היהודים 458 אורגים, 83 טווים, 15 עושי צמר-גפן ו- 15 צבעים. חייטים רבים מתושבי אוזורקוב וקבוצה גדולה של תופרות יהודיות (בין 119 יהודים העובדים בחייטות היו 69 נשים) יצרו קונפקציה מאריגים המיוצרים במקום. עד פרוץ מלחמת העולם ה-1 יוצאו האריגים והקונפקציה של אוזורקוב בעיקר לרוסיה. מלבד תעשיית האריגים היו היהודים מיוצגים בכל ענפי המלאכה והמסחר. להלן המיבנה המקצועי של האוכלוסים היהודים ב- 1887:

עד 1820 השתייך הישוב היהודי הקטן באוזורקוב לקהילת פאז'נצ'ב, ונפטרי העיירה נטמנו בבית-העלמין של קהילה זו. בה בשנה קודש בית-עלמין באוזורקוב והקהילה התחילה בקיום עצמאי. כעבור שלוש שנים הוקמה באוזורקוב קהילה עצמאית. הקהילה היהודית באוזורקוב עלתה למעמד נכבד בין הקהילות בסביבה בזכות רבניה הדגולים והישיבה, שהעמידה רבנים ותלמידי-חכמים רבים. משהתחילה הקהילה בקיומה העצמאי, הזמינה רב על חשבונה. עד אז נהגו יהודי אוזורקוב לשאול בענייני הלכה בעצת תלמידי-חכמים שבמקום. אחד מהם היה ר' אברהם יששכר בר גלבארד, מחסידי אפטא. הוא כיהן כדיין, הקים את הישיבה שנזכרה לעיל ואף הורה בה. הוא סרב לקבל את תפקיד הרב הרשמי שהוצע לו, ועל כן בחרה הקהילה ב- 1820 לרבה את ר' צבי הירש זיידל מלאסק, שם יצא שמו לפניו כגדול בתורה. לאחר מותו (1836) עלה על כס הרבנות ר' זאב ליפשיץ נפטר( ב- 1864), מצאצאי הרב הנודע ר' שמואל הכהן מלאסק. ביוזמתו נבנו בית-הכנסת ובית-המדרש (1851). הוא שלט בפולנית, בגרמנית וברוסית וכתב שירים בעברית מעולה. אחריו כיהן ברבנות ר' שמעון אורנשטיין, נצר לרבי מאיר צילך מלאסק. הוא כיהן באוזורקוב עד 1887, ואחר כך עלה על כס הרבנות בקאליש. הניח אחריו שני חיבורים: "נזירות שמשון" ו"תפארת שמשון", שיצאו לאור לאחר פטירתו. שלוש שנים שימש ברבנות באוזורקוב ר' שמחה יאיר רוזנפלד, לאחר צאתו את אוזורקוב- רבה של פיוטרקוב טריבונאלסקי. הניח אחריו חיבור "אורה ושמחה" (פירושי אגדה לחומש), שיצאו לאור לאחר פטירתו. הרב הבא היה (החל ב- 1890) ר' אלכסנדר זיסקינד הכהן ליפשיץ (נפטר ב- 1912), ממשפחת רבני פאז'נצ'ב, לשעבר רבה של פיונטק. הניח אחריו הסכמות רבות, הרצופות חידושים ופלפול.
בקרב החסידים שלטו תחילה באוזורקוב חסידי קוצק וורקי, ואחר כך נפתחו כמה שטיבלך של חסידי גור, אלכסנדר ואף של זרמים אחרים. בין 1851 ל- 1854 ישב באוזורקוב האדמו"ר מז'יחלין, ר' שמואל אבא, והשפעתו ניכרה יפה בתנועת החסידות בעיר ובסביבה.
במחיצתם של רבנים כה דגולים ובאווירה של תורה וחסידות ששררה בעיר נתגלו בה גם תלמידי חכמים שלא נשאו בתפקידי רבנות כלשהם. מקצתם היו בני משפחה של תעשיינים וסוחרים גדולים. ר' ליפמן שייראדזקי (1838- 1902) נמנה עם מקורביו של האדמו"ר מז'יכלין. הוא שימש באוזורקוב כדיין שלא על מנת לקבל פרס. הניח אחריו פירושים להגדת פסח "אמרי אליעזר", חידושים בכתב-יד על ש"ס ופוסקים, ופירוש לחומש "תורת אליעזר". שם של תלמיד- חכם מובהק קנה לו התעשיין ר' שמואל חיים ז'שבסקי מפאז'נצ'ב שהשתקע באוזורקוב (נפטר ב- 1902). הוא כתב ספר שאלות ותשובות "חוקי דעת" ליורה דעה (וארשה 1871). כן חיבר פירוש לתנ"ך "עיני שמואל". אחד החסידים המובהקים, מחסידי גור, הסוחר מאוזורקוב, ר' איצק ולאדיסלבסקי (נפטר ב- 1910), שימש כדיין בעיירה שלא על מנת לקבל פרס. ר' שלמה אברהם ז'כטה (1843- 1928), מעשירי אוזורקוב תלמידו של ר' זאב ליפשיץ, היה מחליף פסקים עם כל בני הסמכא בעולם הרבנות שבתקופתו. חלק מפסקים אלה פירסם בדפוס ב- 1894 בשם "בקורי שלמה". החלק השני יצא לאור לאחר פטירתו. רבים מחידושיו נותרו אחריו בכתב-יד.
בסקירת החיים הפוליטיים של יהודי אוזורקוב צריך לציין, כי קבוצת יהודים מבני המקום השתתפו בתנועה המהפכנית, בשנות 1905- 1907. הציונות היכתה את שורשיה כבר לפני מלחמת העולם I-ה, אולם רק בימי הכיבוש הגרמני קמו באוזורקוב הסתדרות ציונית ותא של פועלי ציון. בפברואר 1918 יסד הרב רפפורט, ששהה אז באוזורקוב, את הסתדרות המזרחי. ביוזמתם של קבוצת צעירים נוסד ב- 1915 בית עם, שהיו בו ספרייה, מועדון ומטבח, המספק במחיר נמוך משקה חם, לחם וארוחות לילדים. פעלה במקום גם חברת "הזמיר", שערכה מופעי בידור רבים באולם הגדול שלהם. באולם זה כונסו גם האסיפות הפומביות. כן נוסד בעיירה בית-ספר יבנה.

בין שתי המלחמות
עם חידוש עצמאותה של פולין הפסידה תעשייתה של אוזורקוב את השוק הרוסי, והפסד זה צמצם מיד את מספר הפועלים בבתי-החרושת, והישרה מצוקה בין בעלי בתי האריגה הקטנים והאורגים האומנים העובדים בנולי-יד בביתם. חלק מהאורגים היהודים מצאו עיסוק בבתי-החרושת הגדולים בלודז'. החייטים עבדו בשביל סוחרי הקונפקציה המקומיים, וכן בשביל חנויות ההלבשה הגדולות בלודז'. שינוי ברור לרעה חולל המשבר של 1929. מצבם הכלכלי של חלק ניכר בציבור היהודי, המתפרנסים מעבודה בתעשייה או מהמסחר הקשור בתעשייה זו, נעשה טראגי. משפחות רבות התקיימו בעיקר מהסיוע המועט הבא מידי יוצאי אוזורקוב בארצות הברית. המצב אמנם השתפר במקצת בראשית שנות ה- 30, אולם בכל זאת נאלצו רבים מסוחרי הקונפקציה באוזורקוב, לעקור ללודז', ומספר רב של חייטים נאלצו לחפש את פרנסתם שם. מקצתם של יהודים שנותרו בלי עבודה קבועה הועסקו מזמן לזמן בעבודות ציבוריות שיזמה קרן העבודה העירונית, אלא שב- 1935 הגבילה המועצה העירונית את מספר היהודים בעבודות אלו.
להוציא כמה בעלים של בתי-חרושת גדולים היו חלק ניכר מהיהודים העוסקים בטקסטיל אורגי בית, בעלי נול אחד או אחדים. ב- 1921 היו באוזורקוב 90 מפעלי טקסטיל פעילים השייכים ליהודים, אולם ב- 41 מהם לא הועסקו פועלים שכירים, ועבדו בהם הבעלים ובני המשפחה. בשאר 49 המפעלים הועסקו 478 פועלים, מהם 135 יהודים. במחצית שנות ה- 30 הורע מצבם של אורגי הבית, מפני שנולי-היד לא היו יעילים עוד, ונדחקו מן השוק על-ידי הנולים המכאניים. בתקופה זו ארגו 200 יהודים בקירוב בנולי-יד, רובם קשישים המשתכרים בעונה הקצרה, בעבודה של 10 שעות ומעלה, כ- 20 זלוטי לשבוע.
בזמן הזה עברו מפעלי שלסר - בית-החרושת הגדול שבאוזורקוב- לידי החרושתן היהודי מאיר פוגל. בסמוך ל- 1935 הועסקו בבית- חרושת זה למעלה מ- 3,000 פועלים, ביניהם 150 יהודים, וקבוצה גדולה של יהודים הועסקו במינהל. בבית-החרושת של ברק בלאשט, שהעסיק קרוב ל- 200 פועלים, היו תנאי העבודה גרועים מבשאר מפעלים בעיירה. תכופות עבדו שם הפועלים קרוב ל- 12 שעות ביום, וקיבלו שכר נמוך ביותר (1.5 זלוטי ליום). על כן פרצה במפעל ב- 1935 שביתה, אלא חוסלה בהתערבות המשטרה. עניין זה נידון בהרחבה בחוגי היהודים במקום ובעיתונות היהודית, שכן היה בלאשט משלומי האמונים ושימש גבאי בישיבה החדשה "בית יוסף".
בין שתי מלחמות העולם פעלו באוזורקוב סניפים של מרבית המפלגות הפוליטיות הקיימות בקרב יהודי פולין. מירב ההשפעה נפלה בחלקם של הציונים הכלליים והשמאל הציוני, ובסמוך למלחמת העולם ה-2 עלה מספר האוהדים של פועלי ציון שמאל.
תוצאות הבחירות לקונגרסים הציוניים

בוועד הקהילה היו מיוצגים, מלבד הציונים והבונד, גם נציגי אגודת ישראל , "האורתודוכסים", חסידי אלכסנדר וסטריקוב, בעלי מלאכה ובעלי נכסי דלא ניידי. בבחירות למועצת העירייה זכו על פי רוב מפלגות היהודים בכשליש של המנדטים. ב- 1919 זכו ב- 7 מנדטים מתוך 22; ב- 1934 - ב- 6 מתוך 24; ב- 1939 - ב- 8 מתוך 24 מנדטים. בבחירות ב- 1928 זכה הבונד המקומי ברוב המנדטים היהודיים (4).
ערב הבחירות למועצת העירייה ב- 1934 נעשו ניסיונות להקים בלוק סוציאליסטי יהודי-גרמני. לתכלית זו התכנסו לדיון נציגים של הבונד, פועלי ציון ימין ומפלגת הפועלים הגרמנית, אולם בשל חילוקי דעות בין הבונד לבין פועלי ציון לא נוצר הבלוק. לעומת זאת שיתף הבונד פעולה עם מפלגות לא-יהודיות, והשתתף לא אחת בפעולות יחד עם המפלגה הסוציאליסטית הפולנית (פ.פ.ס.) ועם מפלגת הפועלים הגרמנית. בשנים 1932 ו- 1933 היו הפגנות משותפות למפלגות הנ"ל באחד במאי.
מ- 1912 עד 1939 יש על כס הרבנות באוזורקוב ר' דב בר, אחד הרבנים הדגולים של התקופה, שנתפרסם כנואם מעולה. עסקן פעיל היה באגודת ישראל, ופרק זמן ניכר שימש סגן יושב-ראש של אגודת הרבנים בפולין. בתקופת ההשמדה היה בגיטו וארשה ושם ניספה.
בשנות ה- 30 גברה האווירה האנטישמית באוזורקוב. מועצת העירייה שנבחרה ב- 1934, שבה היה הרוב למפלגת השלטון (הסאנאציה), סרבה להגיש ליהודים עזרה סוציאלית. בעת ההיא הלכו ורבו תקיפות היהודים, שנסתיימו בכמה מקרים במות הנתקף. כשניסו היהודים הנפגעים לתבוע את זכותם בבית-הדין, פסקו הללו לא אחת לרעתם. בדצמבר 1935 שברו אלמונים את השמשות בבית-הכנסת, וביוני 1936 חולל בית העלמין וכמה מצבות נותצו. באותה שנה נתקפו ונפגעו זוג יהודים, והמשטרה סרבה להעניש את התוקפים. נקראה אסיפה שבה השתתפו כאלף אורגים (רובם פולנים), והשלטונות נאלצו להעניש את האשמים. גם החרם הכלכלי על היהודים הלך והתפתח. בעיתון של האנדקים "אורנדובניק", ערב חג המולד 1934, פורסמו שמות הפולנים ש"נכשלו" בקנייה בחנויות של יהודים ובשימוש בשרותם של ספרים יהודים. השביתה בענייני שכר שפרצה בבית-החרושת של מאיר פוגל באוקטובר 1937 שימשה התחלה לנחשול חדש של תעמולה אנטישמית, שהעלתה סיסמת "מלחמת בחרושתנים היהודים, המנצלים פועלים פולנים". ב- 5.10.1937. הוצבו משמרות החרם לפני החנויות והדוכנים של היהודים בשוק. המשטרה לא הפריעה להם.

השואה
בספטמבר 1939 נתחוללו קרבות כבדים על אוזורקוב. לאחר הכיבוש נאלצו הגרמנים לסגת, ובכיבוש השני (5.9.1939 או 7.9) שפכו את חמתם על האוכלוסים והרגו בירייה תושבים רבים. ביום הראשון לכיבוש נורו בין שאר האזרחים גם 24 יהודים. בימים הבאים שרפו הגרמנים את בית-הכנסת ובית-המדרש. היהודים לא הורשו לכבות את הדליקה ונצטוו להרוס את קירותיו של בית הכנסת השרוף. הנאצים התחילו במצוד על יהודים ובשילוחים לעבודות קשות, בין השאר לקבורת הגוויות הרבות בסביבת העיר.
הגרמנים ציוו להקים יודנראט וליושב-ראש נתמנה שמעון בארצ'ינסקי, עסקן ציוני לפני המלחמה, ולסגנו שמעון ליסקה. הוקמה משטרה יהודית ולמפקדה נתמנה יהושע פאז'נצ'בסקי, צעיר בעל השכלה תיכונית ודרגת קצין. המפקד וסגנו הצטיינו בגסותם, ועל כן רווחה דעה שהם סוכנים של השלטונות גרמניים.
בשלהי 1939 ובראשית 1940 התחיל פינוי היהודים מהרחובות הראשיים ומדירות טובות. הם נצטוו לעבור לסימטאות שנקבעו להם, ולא הורשו לקחת עמם דבר. בדרך זו נוצר בהדרגה הגיטו, אף על פי שלא היה צו רשמי על הקמתו, או על חובת היהודים לעבור לתוכו. בתחום הגיטו היתה צפיפות רבה. במרוצת הזמן הוקפה השכונה בגדר תיל, אך לא נסגרה וזקיפים לא שמרו עליה. מקצתם של יהודים הוסיפו לגור מחוץ לגיטו, בסימטאות קטנות של העיירה.
הגרמנים הקימו בגיטו כמה מפעלי ייצור, שעבדו לצורכי מפעלים ומוסדות גרמניים: סדנות לחייטות, סנדלרות, פרוונות ולייצור נעלי עץ. היהודים עבדו גם במפעלי גרמנים מחוץ לגיטו. המפעל "פורשטהר אונד בונגר", למשל, העסיק בדצמבר 1940 אלף יהודים. היהודים השתדלו כמיטב יכולתם להשיג עבודה במפעלים אלה, הציגו עצמם כבעלי מקצוע וניצלו כל פרוטקציה אפשרית. עבודה זו נתנה שכר דל שאיפשר את הקיום, והעבודה מחוץ לגיטו הקלה להבריח מצרכי מזון. נוסף לכך, הכול ראו בעבודה בשביל הגרמנים מגן מפני שילוח מהגיטו. על כן טרח היודנראט לפתוח סדנות בגיטו ולהשיג להן הזמנות. לתכלית זו, כנראה יצא יו"ר היודנראט בארצ'ינסקי באפריל 1941 לביקור של ימים אחדים בגיטו לודז', לשם שיחה עם יו"ר היודנראט דשם, רומקובסקי.
לחייהם של היהודים ירדו המצודים והחטיפות שערכו הגרמנים, כדי לספק אנשים למחנות העבודה באיזור פוזנאן, או לשלוח עובדים לעבודות קשות בעיירה ובסביבתה. החטיפות נערכו אף על פי שהיודנראט סיפק מיכסות קבועות של פועלים לעבודות אלו. שילוח יהודי אוזורקוב למחנות אלו התחיל ב- 1941. תחילה התייצבו גם מתנדבים, אלא שההתנדבות נפסקה כשהסתננו ידיעות מהמחנות על התנאים האיומים השוררים שם. במצוד ב- 4.4.1941 נצודו 400 גברים ושולחו למחנה "סטאדיון" ליד פוזנאן, ומצוד זה היה, כנראה, הראשון והגדול שבהם. משפחות היהודים ששולחו למחנות נשארו ללא מפרנס והיו במצוקה, ועל כן שילם להם היודנראט סכומים זעירים. יהודיה אחת העזה לפנות אל לישכת העבודה הגרמנית באוזורקוב, ותבעה את שכר בעלה, העובד במחנה "סטאדיון", או את החזרתו הביתה. עובדה זו נזכרת בתכתובת שנשתמרה בין השלטונות הנאציים בווארטגאו על נושא הדלות האיומה במשפחות עובדי המחיה. מלבד התמיכה למשפחות שלח גם היודנראט חבילות לעובדי המחנה, לפי הרשיון של השלטונות הגרמניים. האמידות שבמשפחות עובדי המחנה השתדלו אף הן לשלוח חבילות מהגיטו, ככל שניתן להם.
הגרמנים השתדלו במיוחד לפגוע ברגשות הדת של היהודים. בפורים 1940 נערך מצוד על היהודים בכל העיירה. גברים, נשים וטף הובאו לחצר המשטרה, ושם שרפו הנאצים לעיניהם ספר-תורה ואילצו באלות את היהודים לרקוד. אף על פי כן לא נפסקו חיי הדת במחתרת. יהודים התפללו בדירות, ור' יוסף שו"ב הנהיג תפילת מניין קבועה בביתו. הילדים למדו תורה בחשאי.
תקופת החיסול של הישוב היהודי באוזורקוב נפתחה בהוצאה להורג של 8 או 10 יהודים, בחודשים הראשונים של 1942; לפי הגירסה הרשמית של הגרמנים היה זה עונש על בריחתה של יהודיה אחת מבניין המיועד לבידוד חולים בגיטו. כשדרשו הגרמנים מהיודנראט לתת בידיהם 10 יהודים על מנת להוציאם להורג, פתחו בארצ'ינסקי וליסקה בהשתדלות נמרצת לביטול הגזירה, אך ללא הועיל. לבסוף נאלצו השוטרים היהודים לאסור 10 יהודים; בחרו אותם בעיקר מבין הפליטים מעיירות אחרות. לפי אחת הגירסות, שיחררו הגרמנים שניים מהנידונים תמורת שוחד רב. כל תושבי הגיטו הובאו אל הגרדום ונאלצו להסתכל בתלייה. הגופות נשארו תלויות יומיים, ואחר כך הורשו היהודים לקברן.
במארס או באפריל 1942 שולחו, כנראה, 300 או 500 יהודים מאוזורקוב, באמתלה שאינם מסוגלים לעבוד, או כדי למנוע כביכול מגיפת טיפוס. אפשר, שהיו ביניהם גם ילדים מתחת לגיל 10, שנלקחו מהוריהם. באפריל 1942 בדקה ועדת רופאים גרמנים את כל יהודי אוזורקוב. כל היהודים שכונסו בבניין בית-ספר (הנמצא, כנראה, מחוץ לגיטו) נצטוו להתפשט, ולאחר סקירה חטופה הוחתמו כולם בגופיהם: הצעירים והחזקים באות A, כל השאר - באות B.
הגירוש הגדול של יהודי אוזורקוב בוצע ב- 23.5.1942- 21. כל היהודים כונסו במגרש שליד בית הספר הנזכר. השוטרים הגרמנים ערכו סלקציה, תוך כדי התעללות ביהודים. החלשים והזקנים (לפי המשוער 1,700- 2,00 נפש) נכלאו בבניין בית הספר ולמחרת הוסעו להשמדה. היהודים שנבחרו לחיים (רובם חייטים מומחים) הוחזרו לגיטו ואחר כך הוסעו בחשמלית לגיטו לודז', בטראנספורט אחד או שניים, 790 איש (או 1,387 - יש גירסות סותרות). לפי גירסה אחת נלקחו בני עשר ולמטה מהוריהם חודש לפני שילוח זה. לפי גירסה אחרת- נלקחו בשעת אקציה זו ילדים קטנים מהוריהם המיועדים למשלוח לגיטו לודז' לאחר האקציה עדיין נותרו באוזורקוב קרוב לאלף (או אלף וכמה מאות) יהודים כשרים לעבודה גופנית. הגרמנים דחקו אותם בשטח מגורים קטן. שוטרים הוליכו אותם יום-יום, ערוכים בטורים, לעבודה קשה בעיר ובסביבה הקרובה. שריד זה של גיטו-מחנה התקיים עד אוגוסט 1942. בימים 21.8.1942- 20 הקיפו שוטרים גרמנים את הגיטו. היהודים (1,027 במספרם) כונסו במגרש סמוך, הועלו אל קרונות החשמלית שהמתינו להם, והוסעו לגיטו לודז'. מספרים, כי בתוך הקרון שאל יהודי אחד, שמעון פרידמן, את הגרמנים המבצעים את האקציה, אם זו צורת השכר על עבודה למען הצבא הגרמני. הוא נורה מיד, וגופתו הוצאה מהקרון.
בגיטו לודז' נמצאו איפוא יהודי אוזורקוב רבים למדי. אלה שהגיעו הנה במאי 1942 הצליחו להביא עמם קצת רכוש אישי, אך קבוצת מגורשי אוגוסט לא הביאו עמם דבר. מגורשי אוגוסט אלה שוכנו לזמן מה בדירות מבודדות, מפני שנתגלו ביניהם חולי טיפוס. רבים מיהודי אוזורקוב, בעיקר חייטים, הועסקו בסדנות של גיטו לודז'. יתרם שולחו זמן מועט לאחר בואם למחנות העבודה באיזור פוזנאן, במסגרת המיכסות שתבעו השלטונות הגרמניים מהיודנראט בלודז' לאחר המלחמה גרו באוזורקוב זמן מה קרוב ל- 30 יהודים.

http://www.kehati.co.il/makower/DOMHEB.htm

קישור לעיריה המקומית
http://en.wikipedia.org/wiki/Ozork%C3%B3w