תרומות
זאגוז' ZAGORZ
כפר בפולין
מחוז: לבוב
נפה: סאנוק
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ-2,691
· יהודים בשנת 1941: כ-392
תולדות הקהילה:
הכפר זאגוז' מוזכר בתעודות מ- 1412 כאחוזתם הפרטית של בני אצולה. ב- 1467 סופחה אל זאגוז' האחוזה אוסלאבה, שהיתה לאחר-מכן פרברו של הכפר. במחצית השנייה של המאה ה- 19 חצה את זאגוז' קו מסילת-הברזל, ובמרוצת השנים נעשתה תחנת-הרכבת של זאגוז' לצומת מסילות חשוב בין מזרח גאליציה למערבה בקו המוליך להונגריה. בתחנה פירקו סחורות מיובאות מן הדרום כגון פירות טריים ומיובשים, והוטענו סחורות שיוצאו לרחבי האימפריה האוסטרית. זאגוז' היתה אז מקום מגורים של פועלי-רכבת רבים. בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם ניטל מזאגוז' מעמדה כצומת-מסילות הברזל, שכן הוחל אז בבניית סניף של בית-חרושת לנייר בסאנוק, אולם הבנייה לא נסתיימה עד פרוץ המלחמה. היישוב היהודי בזאגוז' היה צעיר לערך; ב- 1808 נמסר שלא היתה במקום אפילו משפחה יהודית אחת. עם הקמת תחנת- הרכבת ועם ריבוי אוכלוסיית הפועלים והפקידים בכלל, גדל גם זרם המתיישבים היהודים במקום, שבאו, על-פי-רוב, מסאנוק או מלסקו הסמוכה. ב- 1880 ישבו בזאגוז' ישיבת-קבע 207 יהודים מתוך 1639 כלל התושבים. המתיישבים הקימו כמה וכמה בתי-מרזח (לשירותם של פועלי-הרכבת) וכן חנויות-מכולת, חנויות לבדים, חומרי-בניין ועוד. אולם פרנסתם של רוב יהודי זאגוז' היתה בדוחק, כי הפועלים, שרובם היו תושבי-הכפרים הסמוכים הסתפקו בתוצרתם הביתית, ואילו הפקידים נהגו לקנות בהקפה, ופנקסי חובות שבידי היהודים מלאו שמות בעלי-חוב שלא פרעו את חובותיהם, לעתים אף שנים אחדות. ביוני 1896 התנפלו הכפריים שבסביבה יחד עם הבריונים המקומיים על חנויות היהודים, ניפצו את השמשות וגם שלחו את. ידם בביזה. הוזעקה יחידת-צבא מסאנוק שאמנם השליטה את הסדר במקום, אולם לא פיצתה את הנפגעים על נזקיהם. בשבועות הראשונים למלחמת-העולם הראשונה ברחו רוב יהודי זאגוז' מן הכפר מפחד הרוסים הפולשים. בשובם מצאו בכפר הרס רב, אחדים מהם מצאו אף עיי-חרבות במקום בתיהם, שהועלו באש בידי הרוסים או בידי השכנים. בגל הפרעות שפקד את יהודי מערב-גאליציה בנובמבר-דצמבר 1918, האיר מזלם של יהודי זאגוז'. והפורעים "הסתפקו" בניפוץ-שמשות בחנויות ובבתי היהודים בלבד. גם שוד הרכוש היהודי לא היה גדול בהיקפו. ב- 1921 הגיע מספר יהודי זאגוז' ל- 392 מתוך 2,691 כלל- התושבים. החיים הציבוריים התרכזו סביב בית-מדרש, היחיד במקום. החברה-קדישא עסקה גם במצוות ביקור חולים. ב- 1926 הוקמה חברת "ביקור-חולים", שנתמכה במעט בכספי הג'וינט. בית-קברות לא היה במקום, ואת מתיהם נאלצו יהודי זאגוז' לטלטל לקבורה בסאנוק או בלסקו. מ- 1903 ועד למלחמת-העולם השנייה כיהן כרבה של זאגוז' ר' פנחס יוסף קאנר (נספה בשואה). ילדי ישראל בזאגוז' קיבלו את החינוך בשני החדרים שבמקום, אחד לדרדקים והאחר ללימוד חומש וגמרא. מתחילת המאה ה- 20 ביקרו כמה ילדים בבית-הספר העממי בן 4 הכיתות, ולהמשך לימודים נאלצו לנסוע יום-יום ברכבת לסאנוק (השלטונות העמידו לרשותם של תלמידי זאגוז' קרונות מיוחדים להסעה). בין שתי מלחמות-העולם סבלו התלמידים היהודים בעת הנסיעה מהתנכלויות חבריהם הלא-יהודים. מלבד עלבונות שספגו הוכו לא אחת בדרך. ב- 1916 הוקם בית-ספר עברי משלים, שפעילותו פסקה לתקופה קצרה בתום המלחמה, אך נפתח שוב ב- 1929. הפעולה הציונית בזאגוז' התרכזה סביב סניף "הציונים הכלליים", ובשנות השלושים בעיקר סביב הקן של "הנוער- הציוני" שהקים ספרייה וחוג חובבים לדראמה. בבחירות לקונגרסים הציוניים השתתפו בזאגוז' כ- 30 בוחרים, אולם ב- 1935 כבר הגיע מספרם ל- 87, שנתנו קולותיהם לקונגרס הציוני ה- 19 כלהלן: 82 בעד רשימת "הציונים הכלליים"; 4 ל"מזרחי" ואחד ל"רשימה של ארץ-ישראל העובדת". עבודת-כפייה, קונטריבוציות והתנכלויות בלתי-פוסקות היו מנת חלקם של יהודי זאגוז' בימים הראשונים של הכיבוש הגרמני. היהודים הועסקו בסלילת כבישים, בתיקון גשרים, בעבודות ניקוז ובחקלאות. בתחילת 1940 נמלטו כמה צעירים אל השטח הסובייטי, מזרחה לנהר סאן. במארס 1942 נלקחה קבוצת בעלי-מלאכה מבין יהודי זאגוז' אל הכפר זאסלאב, השוכן כקילומטר אחד מתחנת-הרכבת בזאגוז', כדי להקים שם מחנה. להקמת המחנה בזאסלאב הובאו באותה עת גם יהודים מיישובים אחרים בסביבה. המחנה בזאסלאב הוקם בשטח בית-החרושת לנייר, שעמד, כאמור, לקום שם קודם המלחמה ובנייתו לא הושלמה. הקמתו של המחנה נמשכה עד אוגוסט 1942, ואז החלו הגרמנים לרכז בו יהודים מכל היישובים שבאזור. ואמנם כבר באוגוסט 1942 הועברו כל יהודי זאגוז' אל המחנה בזאסלאב. ב- 12.8.42 ובתחילת ספטמבר אותה שנה שולחו כ- 10,000 מכלואי-המחנה להמתה במחנה בבלז'ץ. בחודש אוקטובר 1942 הוצאו להורג במקום מאות יהודים. ב- 17 וב- 18 בנובמבר של אותה שנה נרצחו בבורות ליד המחנה כ- 1000 איש. חיסולו הסופי של המחנה היה ב- 16.1.43. נותרו במקום רק 68 איש, למיון ולסידור רכושם של הנרצחים, ובסוף מארס של אותה שנה הוצאו אף הם להורג. יהודי זאגוז' חילקו את גורלם של קרבנות מחנה זאסלאב. באביב 1944 הובאו לשטח המחנה בזאסלאב אסירים יהודים ממקומות אחרים, שהוציאו מקברים המוניים את גוויות הנרצחים ושרפון. בדרך זו רצו הגרמנים לטשטש את עקבות פשעיהם.