זאוואלוב ZAWALOW

עיר בפולין
מחוז: טארנופול
נפה: פודהאיצה
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ- 987

·  יהודים בשנת 1941: כ- 137

·  יהודים לאחר השואה: מעטים ניצלו

תולדות הקהילה:
 

זאוואלוב נוסדה ב- 1552 כעיר פרטית של האצולה ולידה הוקם מבצר. ב- 1675 נכבש המבצר על-ידי צבאות תורכיה וכל מגניו, כולל בעל המקום ומשפחתו, נלקחו בשבי. המבצר שוקם לאחר-מכן והגן בהצלחה על העיר שנבנתה מחדש. נקבעו לה ירידים שנתיים ויום-שוק בשבוע. מ- 1875 פעל בזאוואלוב כ- 10 שנים מוסד לריפוי חולים במים מינראליים; המוסד הועבר למורשין. היהודים היו בין מייסדי העיר. סביר להניח שבתקופת ממלכת פולין עסקו יהודי זאוואלוב כשאר יהודי הסביבה, במסחר, מוזגות ומלאכה. במחצית השנייה של המאה ה- 18 היתה זאוואלוב קהילה חשובה, ויעידו על כך רבנים ידועי-שם, שכהנו בה אז. ראשון בהם היה ר' יואל הלפרן (נפטר ב- 1722). אחריו ישב בזאוואלוב ר' יוסף-דוד הכהן, בעל "דרכי אמונה", שעבר ממנה ליאסי שברומניה. אחרון הרבנים במאה ה- 18 היה ר' שמואל זיינוויל ב"ר מרדכי מנאראיוב, אביו של ר' יהודה-צבי. מייסד שושלת סטראטין לבית בראנדוויין. ר' שמואל זיינוויל היה מקורב לתלמידיו של הבעש"ט והכיר את המגיד ממזריץ' ואת ר' יחיאל-מיכל מזלוצ'וב. הוא נפטר ב- 1815. מ- 1869 ועד סמוך למלחמת-העולם הראשונה כהן כרבה של זאוואלוב ר' דוד דב לייטר. בנו, ר' משה נחום, שבא במקומו, כיהן רק כדומ"ץ. בתקופה האוסטרית ולאחר חידושו של השלטון הפולני המשיכו יהודי זאוואלוב לשלוח את ידם במסחר ובמלאכה ביישוב שהיה לו אופי כפרי. בראשית המאה ה- 20 כראש המועצה המקומית כיהן יהודי, משה זוננשיין. הוא היה מקובל על כל התושבים, גם על הפולנים והאוקראינים, ופעל רבות להקהיית הניגודים ביניהם ולפיתוח המקום. באותו זמן הופיעו החוגים הציוניים הראשונים בזאוואלוב. ב- 1908 נוסד סניף המזרחי. כן פעל במקום הארגון הציוני "יהודה" שפתח ב- 1912 קורסים לעברית. בין שתי מלחמות-העולם נתקיים בזאוואלוב סניף של הציונים הכלליים ולידו ארגון נוער אחוה, שהוקם ב- 1933. בזמן המלחמה בין פולין וברית-המועצות ב- 1920 פרעו חיילי פטלורה ביהודי זאוואלוב. על גורלו של ישוב יהודי קטן זה בתקופת מלחמת-העולם השנייה אין לנו ידיעות. מתקבל על הדעת, כי יהודי זאוואלוב הועברו בסתו 1942, בפקודת הגרמנים, לפודהאיצה הסמוכה ושם חילקו את גורלם עם יהודי המקום. יש ידיעות מועטות על מספר יהודים גדול לערך מעיירות סמוכות, שהסתתרו ביערות הסביבה, ובמיוחד לאחר שחוסל הגיטו בפודהאיצה ביוני 1943. כ- 100 גברים צעירים שנמלטו מעיירה זו חיפשו מקלט ביערות הללו, כשהם מחולקים לשלוש קבוצות כדי להקל על הסתתרותם. בעזרתם של מכרים אוקראינים השיגו מזון, אך חיו בסכנה מתמדת בגלל המצודים של המשטרה האוקראינית. ואמנם רובם כותרו ונרצחו. קומץ מהם ניצל הודות לעזרה שהעניקו להם ה"סובוטניקים" (כת אדוונטיסטים) מתוך האוכלוסיה הנוצרית של זאוואלו