תרומות
זאלוז'צה ZALOZCE
עיר בפולין
מחוז: טארנופול
נפה: זבורוב
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ-4,773
· יהודים בשנת 1941: כ- 704
· יהודים לאחר השואה: כ- 25
תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II
בתקופה הסובייטית (1939- 1941) חלו תמורות בפעילותם הציבורית והכלכלית של יהודי זאלוז'צה. מוסדות הקהילה נסגרו, ארגונים ציונים חדלו מלהתקיים, ורק סביב בתי-הכנסת נמשכו החיים הדתיים. הסובייטים הלאימו מפעלים כלכליים בעיר וקרקעות חקלאיות בסביבה ובין הנפגעים ממדיניות זו היו גם יהודים. מספר משפחות יהודיות הוגלו אל ברית-המועצות. אחרי פלישתה של גרמניה לברית-המועצות נמלטה קבוצה קטנה של יהודי זאלוז'צה מזרחה. בתחילת יולי התנהל קרב על העיר ובמהלכו נפלו חיילים משני הצדדים. אחרי כיבוש העיר בידי הגרמנים ב- 9.7.1941 העליל הכומר האוקראיני על היהודים, שהללו השתתפו כביכול בפעילות בקרבות וירו על החיילים הגרמנים. הגרמנים ניצלו עלילה זו ורצחו בו ביום כ- 20 יהודים (לפי עדות אחרת, היה מספר הנרצחים גדול יותר). בסוף יולי 1941 הוקם יודנראט; בראשו הועמד עו"ד גלאזגול. עובדי-כפייה מזאלוז'צה עבדו בסלילת כביש מרכזי לבוב-קיוב. באוגוסט 1941 הוטלה על הקהילה קונטריבוציה של אלפי רובל. בסתיו 1941 נחטפו קבוצות צעירים יהודים למחנות-עבודה בסביבה ופניהם למחנה בייז'יירנה. בדצמבר 1941 ציוו הגרמנים על היהודים למסור את כל הפרוות שברשותם. באביב 1942 נמשכו החטיפות למחנות-העבודה. בחודשי הקיץ 1942 היו מגיעים מטארנופול לזאלוז'צה אנשי הגיסטאפו ורוצחים ברחובות העיר קבוצות יהודים. בזאלוז'צה לא רוכזו היהודים בגיטו. באוקטובר 1942 גורשו רובם המכריע של יהודי זאלוז'צה לגיטו בזבורוב והעיירה הוכרזה "יודנריין". במקום נשארו רק שתי קבוצות של עובדי כפייה, שהוכנסו למחנה-עבודה - שלוחה של המחנה בזבורוב. קבוצה אחרת של כ- 50 איש עבדה בסלילת כבישים ובאחזקתם, וקבוצה של 10 איש עסקה בדייג באגמים, בעיירה ובסביבה הקרובה בשביל הגרמנים. אין בידנו ידיעות מדוייקות על מועד השמדתם של היהודים הללו, אך ידוע כי נרצחו באביב 1943. במשך כל שנת 1943 המשיכו הגרמנים, בסיועה הפעיל של האוכלוסיה המקומית, במצוד אחר היהודים המסתתרים. האנשים שנתגלו נרצחו במקום. כך, למשל, בדצמבר 1943 חשפו הגרמנים מחבוא של 15 יהודים וכולם נהרגו. ב- 7.3.1944 שוחררה העיר על-ידי הפארטיזאנים הסובייטים. כ- 25 ניצולים יצאו מתוך המחבואים. אולם בהתקפת-נגד כבשו הגרמנים מיד את זאלוז'צה בחזרה, והניצולים היהודים פונו בחיפזון מזרחה. ב- 23.3.1944 שוחררה העיר סופית. בחודשים האחרונים של 1944 חזרו לזאלוז'צה כמה יהודים שעשו את שנות המלחמה בברית-המועצות. באביב 1945 עזבו שרידי קהילת זאלוז'צה את העיר ויצאו לפולין. רובם המשיכו בדרכם לארץ-ישראל ומיעוטם פנו לארצות-הברית
זאלוז'צה נוסדה כעיר פרטית של האצולה ב- 1524. בתקופת מלכות פולין היא השתייכה למחוז ווהלין ונפת קרמניץ. באמצע המאה ה- 16 הוקם לידה מבצר, והותר לסוחרי העיר לגבות מכס מסוחרים עוברי-אורח. היתר זה גרם לשגשוגה. במלחמות שהתחוללו בסביבה זו במאות ה- 17 וה- 18 לא נכבש מעולם המבצר והעיירה ניזוקה אך מעט. ב- 1675 צר עליה צבא תורכי אדיר, אולם הוא הפסיק את המצור ורק העלה באש את העיירה. ב- 1751 ייסד בעל העיירה דאז, האציל מונצינסקי, בית-חרושת לבדים שהיה לאחר זמן קצר לבית-חרושת לשמיכות. אולם המפעל נסגר, כנראה, עוד לפני חלוקת פולין ב- 1772. בסוף המאה ה- 19 התקיימו בזאלוז'צה משרפת יי"ש, טחנת-קמח מופעלת במים ובית-חרושת ללבנים. יהודים ראשונים בזאלוז'צה מוזכרים בתעודות מ- 1606. באותה שנה חכר יהודי מטארנופול או טרמבובלה את טחנות-הקמח בסביבה. כנראה ניצלה הקהילה בגזירות ת"ח ות"ט וגדלה והתפתחה לקראת המאה ה- 18. ב- 1717 שילמה קהילת זאלוז'צה 430 זהובים מס-גולגולת, ומספר היהודים בה הגיע אז ל- 300. במאה ה- 18 התקיימו בזאלוז'צה הכינוסים של ועד מדינת רייסן. במשך המאה ה- 19 גדלה אוכלוסייתה הכללית והיהודית בהרבה, על אף הדליקות הרבות שפקדוה. ב- 1865 עלו באש 50 בתים של יהודים, בעוד שבזאלוז'צה כולה היו אז בסך-הכול 300 בתים. יהודי זאלוז'צה התפרנסו רובם על המסחר ומיעוטם על המלאכה. בתחילת המאה ה- 20 היה בה רופא יהודי. לקראת סוף המאה ה- 19 לא היה בכוחה של העיירה לפרנס את תושביה היהודים ולפיכך פחת והלך מספרם כתוצאה מהגירתם לחו"ל או לערי הסביבה. מ- 1890 עד 1910 הצטמצמה האוכלוסיה היהודית בזאלוז'צה ב- 435 נפש, ואילו מספר הנוצרים גדל בה ב- 782 נפש. במלחמת-העולם הראשונה עלתה זאלוז'צה באש. הרוסים האשימו את היהודים בהצתתה וגירשו אותם למקומות אחרים. לאחר מלחמת-העולם הראשונה הצטמצמה קהילת זאלוז'צה כדי 26% ממצבה הקודם ואילו האוכלוסיה הנוצרית קטנה רק ב- 8%. כיוון שזאלוז'צה היתה קהילה חשובה, בעיקר במאות ה- 18 וה- 19, כיהנו בה רבנים ידועי-שם. רבה הראשון הידוע לנו בסוף המאה ה- 17 הוא ר' ישראל ב"ר יעקב ז"ק בעל "הלכת אדם מישראל". באמצע המאה ה- 18 ישב על כס הרבנות ר' מרדכי ב"ר יצחק הלוי, שעבר ממנה לטיקוצ'ין. את מקומו מילא ר' אליעזר ב"ר יצחק הלוי הורוביץ. ר' יצחק היה רבן של קהילות אה"ו, ואילו בנו של ר' אליעזר, ר' אריה לייבוש, הניח את היסוד לשושלת רבני סטאניסלאבוב מבית הורוויץ, שכיהנו בעירם כ- 170 שנה. בראשית המאה ה- 19 כיהן ברבנות ר' מנחם-מנדל ב"ר שלום כהנא. על כסאו עלה הנציג השני של בית הורוויץ, ר' יששכר בר ב"ר אריה-לייבוש, שעבר מזאלוז'צה לטישמייניצה וממנה על כיסא אביו בסטאניסלאבוב. באמצע המאה ה- 19 היה רבה של זאלוז'צה ר' שמשון חמידיש. בשנות ה- 60 של אותה מאה שימש בקודש ר' שלמה-יעקב שליטא. במקומו בא הנציג השלישי לבית הורוויץ והוא ר' אריה לייבוש ב"ר יצחק, שכיהן ברבנות בזאלוז'צה בשנים 1871- 1879, וממנה עבר לסטרי, ולאחר-מכן, ב- 1904, עלה על כס אבותיו בסטאניסלאבוב. במקומו בא ר' יעקב באב"ד ששימש ברבנות שלא על מנת לקבל שכר והתפרנס ממסחר. בראשית המאה ה- 20 התקבל כרבה של זאלוז'צה ר' נתן-נטע לייטר בעל "מאגדות נתן". לאחר גמר מלחמת-העולם הראשונה הוא לא חזר לזאלוז'צה ושימש כראב"ד בלבוב. רבה האחרון של זאלוז'צה היה כנראה ר' שלום קליינברג. בזאלוז'צה פעלו גם כמה מגידים מפורסמים. ראשון להם ר' שמחה ב"ר יהושע, שישב בה בשנות ה- 30 של המאה ה- 18. להוקרה מיוחדת בין יהודי זאלוז'צה זכה המגיד ר' בנימין ב"ר אהרן. הוא היה מתלמידיו של ר' יחיאל-מיכל מזלוצ'וב ולפי המסורת הכיר אף את הבעש"ט. הוא פעל בערים רבות בחבל ארץ זה, אבל גר דרך קבע בזאלוז'צה ובה נפטר ב- 1812. הלה חיבר ספרים רבים ומהם "תורי זהב" , "אהבת רעים" "חלקת בנימין" ו"אהבת בנימין". מפטירתו ועד פרוץ מלחמת-העולם הראשונה נשתרש מנהג בזאלוז'צה שאחד מ- 10 יהודים שהיו מתחלפים ביניהם, היה עולה מדי יום לקברו, מדליק נר ואומר פרקי תהלים. ביום-השנה לפטירתו עשו יהודי זאלוז'צה הילולה על קברו. בזמנו פעל בזאלוז'צה גם ר' משה מזאלוזיץ, שדרש גם בזבורוב ובעיירות אחרות. הוא חיבר את "ברית אברהם" ו"באר חיים" ועשה נפשות לחסידות. בראשית המאה ה- 20 ישב בזאלוז'צה האדמו"ר ר' אליעזר, חתנו של ר' יעקב משה ב"ר אליעזר-צבי ספרין מקומארנו. ראשיתם של החוגים הציונים בזאלוז'צה ב- 1902. ב- 1906 הוקם האיגוד "אהבת ציון"; לידו פעל חוג דראמאטי. ב- 1908 הוקם סניף פועלי ציון. לאחר מלחמת-העולם הראשונה הוקמו בזאלוז'צה סניפי הארגונים של הציונים הכלליים, המזרחי, ובראשית שנות ה- 30 - סניף ההתאחדות. מבין תנועות-הנוער פעלה בזאלוז'צה "אחוה" וכן קבוצה קטנה של חברי בית"ר. בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1935 התחלקו קולותיהם של השוקלים כלהלן: ציונים כלליים - 109, המזרחי - 63, רשימת ארץ-ישראל העובדת - 70 קולות. אגודת ישראל פעלה אף היא בזאלוז'צה; בראשה עמד הרב המקומי. הרב ארגן "חברת משניות" והיה פעיל בבחירות לקהילה ולעיריה. בבחירות לעיריה, שהתקיימו ב- 1933, זכו היהודים ב- 2 מתוך 12 המאנדאטים, מהם אחד ציוני והשני חבר אגודת ישראל. בקהילה שלטו אנשי אגודת ישראל יחד עם החסידים לזרמיהם. ב- 1895 נפתח בית-ספר לילדי ישראל מיסודו של הבארון הירש. בראשית המאה ה- 20 למדו בו 118 ילדים. הוא נסגר בפרוץ מלחמת-העולם הראשונה ושוב לא חידש את פעולתו. בפעולות תרבות בין שתי מלחמות-העולם עסק איגוד "התחיה", שניסה לקיים ספריה יהודית ולהפעיל מדי פעם חוג לדראמה.