תרומות
זאקופאנה ZAKOPANE
עיר בפולין
מחוז: קראקוב
נפה: נובי טארג
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
מרגלות הרי הטאטרי
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ-8,808
· יהודים בשנת 1941: כ-533
תולדות הקהילה:
כללי
ככפר מוזכר זאקופאנה בתעודות למן המאה ה- 16. מיקומו הגיאוגראפי (למרגלות הרי הטאטרי הגבוהים שבקארפאטים) מייחד את נופו הנהדר. המיוחד בכל האזור הזה הנו האקלים המביא צורי לחולי-שחפת. כל אלה, בצירוף תרבותם האזורית הייחודית של שבט ההרריים (גוראלים בלע"ז) השוכן שם, הפכו במרוצת השנים את זאקופאנה למרכז הבראה ותיירות ומרכז ספורט-החורף הגדול בפולין (בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם ביקרו שם מדי שנה מאות אלפי-אנשים). ואולם עיקר התפתחותו של הכפר זאקופאנה חלה במחצית השנייה של המאה ה- 19 (ב- 1866 הוקם גםמרכז-הבראה). לקראת סוף אותה המאה ובתחילת המאה ה- 20 הוציאו למקום מוניטין גדולי הסופרים והאמנים הפולנים של אותו זמן (טטמאייר, ז'רומסקי ואחרים) שקבעו בו את מושבם, אם ישיבת קבע ואם ישיבת ארעי. ב- 1899 חובר הכפר זאקופאנה לקו מסילת-הברזל. ב- 1924 הוכרזה הסביבה כפארק לאומי. בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם הוקמו כמה קווי רכבל לפיסגות ההרים, נתיבי גלישה בסקי ובתי- הבראה לרוב. זאקופאנה הפכה גם למרכז האמנות-הפלאסטית, המוסיקה הרגיונאלית ומקום ייצור דברי-אמנות מעץ ואריגים "נוסח- זאקופאנה". מ- 1933 ניתן לזאקופאנה מעמד של עיר. ראשית התיישבותם של יהודים באזור זה שלמרגלות הרי טאטרי היא בסוף המאה ה- 18. עד לאותו זמן נאסר על היהודים לשבת שם ישיבת-קבע. ב- 1796 התירו השלטונות האוסטריים ליהודים חוכרי המכס או המס ולחוכרי סחורות המונופולין, כגון משקאות חריפים, טאבאק, מלח ועוד, להתיישב בכפרי האזור. ראשוני המתיישבים היהודים באו לזאקופאנה ולסביבה מיישובי היהודים בנפות נובי-סונץ' ומישלניצה, ומצאו תנאים טובים להתפרנס ואף להתעשר. אולם תנאי האקלים החריף, ובעיקר תנאי-הביטחון המעורערים, (הסביבה שרצה מבריחים למיניהם וכן כנופיות-שודדים הרריים שידעו להתחמק מידי החוק והמשפט במקום שהיה מנותק כמעט מחבלי-ארץ אחרים) וגם הניתוק מקהילות ישראל - מנעו את התפתחותם המהירה של יישובי היהודים באזור זה עד המחצית השנייה של המאה ה- 19. עם הפיכת הכפר זאקופאנה למרכז הבראה ותיירות נוצרו גם התנאים לגידולו של היישוב היהודי, ורבים מן המפרנסים מצאו להם מקור פרנסה במסחר ובשירותים למבריאים ולתיירים, ביניהם גם יהודים שנזקקו למטבח-כשר, לתפילה בציבור ולשירותים קהילתיים-ציבוריים אחרים. גם עתה לא היו החיים הציבוריים של יהודי זאקופאנה שונים בהרבה מחיי ה"יישובניקים" שברחבי גאליציה. בית-עלמין יהודי לא היה במקום. מלמדי תינוקות היו באים לזאקופאנה מקהילות אחרות לכל "זמן", ואילו לימודי-חול למדו הילדים אצל מורים פרטיים. ב- 1885 ישב בזאקופאנה ר' אליהו ב"ר שלמה אייכנשטיין, ומ- 1904 נתמנה מטעם קהילת נובי-טארג, שיהודי זאקופאנה היו כפופים לה, לרבה של זאקופאנה. הוא האריך בכהונתו גם לאחר מלחמת-העולם הראשונה (נפטר ב- 1930). אולם יהודי זאקופאנה לא זכו לקהילה עצמאית עד סמוך לפרוץ מלחמת- העולם השנייה. מ- 1928 השתדלו יהודי זאקופאנה לקיים קהילה בלתי-תלוייה בקהילת נובי-טארג, ומטעמה של זאקופאנה פעלה בזאקופאנה ועדה מקומית. ב- 1938 מינה הווייבודה ועד ארעי של הקהילה העצמאית בזאקופאנה. רק ב- 1939 נבחר ועד לקהילה ובראשו חבר מפלגת "הציונים הכלליים" ד"ר שילדקראוט וסגנו מ. שארפו חבר "פועלי ציון". בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם גדל היישוב היהודי בזאקופאנה לעומת מה שהיה קודם למלחמת-העולם הראשונה. בנוסף לסוחרים, לבעלי בתי-הבראה ולעוסקים בשירותי- תיירות, נתווספו למקום אנשי האינטליגנציה המקצועית, בעיקר רופאים יהודים. בשנות ה- 20 הראשונות הוקם איגוד הסוחרים היהודים וב- 1928 - בתמיכת הג'וינט - קואופראטיב יהודי לאשראי; ב- 1931 שילש הקואופראטיב את הפקדונות מטעם חבריו, ומדי שנה גדל מחזור הלוואותיו לסוחרים ולבעלי-המלאכה היהודים. קופת גמ"ח, שנתקיימה בזאקופאנה עוד קודם מלחמת-העולם הראשונה, תמכה בסוחר- הזעיר, ברוכל, בבעל-המלאכה, ובמיעוטי היכולת ביישוב היהודי. ב- 1929 ניתנו מטעמה לנצרכים הלוואות בסך כולל של 3,825 זלוטי. מבין המוסדות הציבוריים, שקיים היישוב היהודי בזאקופאנה, אותה תקופה תצויין החברה "ביקור חולים", שלא זו בלבד שעזרה לעניי המקום בשירותים רפואיים, אלא יזמה גם ב- 1928 הקמת בית-מרפא ליהודים חולי-שחפת מכל רחבי פולין. ב- 1938 נפתחה מטעם "ביקור חולים" מרפאה לחולים עניים. זאקופאנה הצטיינה בתקופה ההיא בפעילות עניפה וערה של סניפי הארגונים הציוניים ובעיקר של ארגוני הנוער הציוני. מהם יצאה היוזמה להקמת מוסדות ציבוריים לאשראי וסעד, מוסדות תרבות, והם היו הראשונים לדרישה להינתק מקהילת נובי-טארג ולהקים במקום קהילה עצמאית. על קיום חוגים ציונים בזאקופאנה נמסר עוד ב- 1905, משנבחר נציג הוועד המחוזי של החברות הציוניות בגאליציה המערבית בקראקוב, שישב בזאקופאנה. עם תום מלחמת-העולם הראשונה הוקמו בזאקופאנה סניפי "הציונים הכלליים", "המזרחי" ו"פועלי-ציון", וכוח הכרעה היה נתון בידי "הציונים הכלליים". לאחרונים היה רוב בוועדה הארעית של הקהילה היהודית, נציגיהם ישבו במועצת הקהילה הכפרית (בגמינה - ב- 1929 - שני נציגים) ובמועצת העירייה (ב- 1939 נבחר מחדש ד"ר שטאטלר, שישב ראש גם בוועדה הארעית של הקהילה). מ- 1925 נתקיים במקום קן של "הנוער העברי", ארגון הנוער הציוני היחידי בזאקופאנה באותו זמן. בשנות ה- 30 הראשונות קמו במקומו קן "הנוער הציוני" וקן "עקיבא". ל"שומר הצעיר", שגילה פעילות ערה בשנים 1933- 1934, השתייכו באותן השנים כ- 10 חברים. ארגון זה קיים בזאקופאנה קיבוץ הכשרה שמנה 19 חברים וחברות. כל משך התקופה פעל במקום ארגון נשים "ויצו". בזאקופאנה הקימו הארגונים הציוניים מרחבי פולין קייטנות ומחנות בעונות התיירות ובעיקר בחורף לקראת עונת ספורט-החורף. הקייטנות הוסיפו הרבה לגיוון הפעולה הציונית במקום; הושמעו הרצאות מפי עסקנים מרכזיים, אורגנו מופעי תרבות ותחרויות ספורט, בהשתתפות בכירי הספורטאים היהודים בפולין; כן הופיעו במקום אנשי במה דגולים מן התיאטרונים בווארשה ווילנה. בבחירות לקונגרסים ציוניים נמכרו בזאקופאנה כ- 200 שקלים, ב- 1935 הצביעו 122 שוקלים בעד "הציונים הכלליים", 18 בעד "המזרחי", ו- 58 בעד "רשימת א"י העובדת". ב- 1937 נמכרו בזאקופאנה 318 שקלים. כמה מבני נוער יהודי בזאקופאנה השתייכו לארגונים קומוניסטיים או קומונסטיים בחשאי. כ- 1935 צויין, שבתאי ארגון הנוער הקומוניסטי בזאקופאנה רוב החברים יהודים. מרכז יהודי חשוב לתרבות שימשו אולם-הקריאה, שהוקם ב- 1927, וכן הספרייה שנפתחה לידו כעבור זמן-מה. באולם-קריאה זה רוכזו ההרצאות, מופעי התרבות וכן הקורסים ללימוד השפה העברית. בזאקופאנה נתקיימו לסירוגין בשנות ה- 20 וה- 30 שני מועדוני-ספורט יהודיים: "הכוח" ו"הגיבור". ולהם סקציות למקצועות-ספורט שונים, הבולטות שבהן היו סקציות לספורט-חורף. יהודי זאקופאנה נפגעו לא פעם מגילויי אנטישמיות, זו המקומית והמיובאת על-ידי אלפי התיירים האנטישמיים שבילו במקום. בשל תופעות אלה פחת מספר המבריאים והתיירים היהודים בשנים האחרונות לפני מלחמת-העולם השנייה, והדבר פגע אף במקור-פרנסה חשוב של יהודי המקום. ב- 1932 ציוה מפקד יחידת משמר הגבול לפיקודיו לנפץ את השמשות בבניין "האגודה היהודית לידיעת הארץ". שישה מן הממלאים פקודה זו הועמדו לדין. ב- 1934 רבו מקרי ניפוץ השמשות בעסקים יהודיים; באפריל של אותה שנה פרצו הבריונים למועדון של ארגון "עקיבא", הרסו את האולמות, השחיתו את הריהוט ואת הספרים שבספרייה והשליכום אל מי הנהר הסמוך. באפריל 1936 אירעו בזאקופאנה מהומות אנטי-יהודיות רציניות יותר; נהרסו חנויות של יהודים והוכו עוברי-אורח, והעיתונות היהודית שדיווחה על המאורעות הוחרמה בידי השלטונות. בשנים אלו רבו גם מקרי פיטורין של יהודים שהועסקו במועדוני-בידור בעיר, כגון נגנים, שחקנים ורקדנים. בשל קירבתה אל הגבול נכבשה זאקופאנה כבר ביום הראשון למלחמה. חיילי הוורמאכט פשטו מיד על היהודים וחטפום לעבודות-כפייה. באוקטובר 1939 נושלו כל בעלי הפנסיונים היהודים מנכסיהם, מקצתם נאסרו, ולאחר החרמת רכושם שוחררו. מחציתה הראשונה של שנת 1940 עמדה בסימן החמרת הגזירות נגד היהודים. הוטלו עליהם קונטריבוציות כבדות והוגבלה תנועתם. אף נאסר עליהם לעבור ליד בתי- קיט, שבהם שוכנו קצינים ואנשי מנהל גרמנים. באמצע 1940 הוכרזו העיר והסביבה לאזור סגור. כל יהודי זאקופאנה גורשו מן המקום. רובם הועברו לנובי-טארג ומשפחות אחדות התפזרו בקרב קהילות אחרות. אך לא תמה פרשת עינויי היהודים בזאקופאנה. בשטח העיר נתקיימו כמה מחנות-עבודה. כבר בקיץ 1940 הוקם מחנה- עבודה ויושביו שהובאו למקום מכל האזור הועסקו במחצבות. המחנה חוסל בספטמבר 1942 וכלואיו הועברו למחנות אחרים. בעת פינוי המחנה נרצחו במקום כמה אסירים. באותה עת נפתחו בזאקופאנה שני מחנות-עבודה נוספים. המחנה האחד היה בשטח המחצבה שבבעלות חברה גרמנית "שטואג". במחנה זה נמצאו בממוצע כ- 200 אסירים יהודים מיישובים שונים באזור קראקוב וכן קבוצת יהודים משטח הרייך הגרמני. בתקופת קיומו של המחנה עברו דרכו כ- 1000 יהודים. המחנה חוסל בסתיו 1943. בעת חיסולו נרצחו במקום כ- 10 אסירים ואחרים הועברו למחנות-עבודה בקירבת נובי-טארג. המחנה האחר הוקם בספטמבר 1942 בשטח המינסרה שבבעלות החברה הגרמנית "האבאג" והוחזקו בו כמה עשרות יהודים. כלואי המחנה הועסקו בהקמת צריפי-עץ לצורכי הגרמנים בעיר ובסביבתה. מחנה זה חוסל באוגוסט 1943. בתחנת הגיסטאפו בעיר הוחזקו גם יהודים. ידוע שב- 1943 עונו במרתפי הבניין יהודים שהובאו לכאן מצ'כוסלובקיה. מקצתם הוצאו להורג בתחום התחנה.