תרומות
זאקליצ'ין ZAKLICZYN
עיר בפולין
מחוז: קראקוב
נפה: בז'סקו
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ-1,167
· יהודים בשנת 1941: כ-295
תולדות הקהילה:
זאקליצ'ין היתה בימי-הביניים כפר ושמו אופאטקוביצה. הוא השתייך למנזר הבנדיקטינים בטינייץ. באמצע המאה ה- 16 עבר הכפר לבעלותם של בני האצולה זאקליק ויורדאן. שמו יצא כמקום של ירידים. ב- 1558 הוקמה במקום הכפר עיר בשם זאקליצ'ין. העיר נודעה כמקום מושבם של האריאנים (כת נוצרית פרוטוסטנטית) הפולנים, וב- 1570 אף נתקיים בה בית-דפוס של כת זו, אולם לזמן קצר בלבד. בתחילת המאה ה- 17 עסקו, בין השאר, יושבי העיר, בהשטת דוברות בנהר דונאייץ הסמוך, ובעיקר בהשטת משלוחי שזיפים מיובשים. ב- 1656 העלו השבדים הפולשים את זאקליצ'ין באש, ומאז נסתמנה ירידתה. במאות ה- 19 וה- 20 עסקו תושבים רבים של זאקליצ'ין בסנדלרות ואת תוצרתם היו מוכרים בירידים ובשווקים שבאזור. ב- 1934 נשלל מזאקליצ'ין מעמד של עיר. ראשוני היהודים התיישבו, כנראה, בזאקליצ'ין כשהיתה בבעלותה של משפחת האצולה לאנצקורונסקי (מהמחצית השנייה של המאה ה- 17), ועיסוקם בחכירה ובפונדקאות. גם במאות ה- 19 וה- 20 לא הגיע היישוב היהודי בזאקליצ'ין לריבוי אוכלוסיו וכן לא לקהילה עצמאית; עוד ב- 1928 נמסר על כפיפותו לקהילת (בז'סקו בריגל) ונציגי זאקליצ'ין השתתפו בוועד הקהילה שם. אפשר שבשנות ה- 30 היתה בזאקליצ'ין כעין קהילה עצמאית. באחת הידיעות מ- 1935 מדובר בתפילה בבית-הכנסת לזכרו של המארשאל פילסודסקי, שבה השמיע דברי-הספד יו"ר קהילת זאקליצ'ין יעקב אפל. במקום היה שו"ב ובשנות ה- 30 נמסר גם על כהונת רב או דומ"ץ ושמו ר' חיים טרקלבוים. יהודי זאקליצ'ין עסקו במסחר זעיר (בעיקר בשר, עורות ושיווק המנעלים שיוצרו במקום) וכן ברוכלות. הם גילו פעילות רבה בענפי עיסוק אלה. בכפר הסמוך לזאקליצ'ין היה בבעלות יהודית בית-ייצור לרעפים. הרופא והווטרינאר שבמקום היו יהודים. ב- 1927 הוקמה, בתמיכת הג'וינט, קופת גמ"ח וב- 1929 חילקה לנזקקים 86 הלוואות בסך כולל של 9,255 זלוטי. כן פעלה במקום חברת "לינת-צדק". היישוב היהודי הקטן גילה גם פעילות בתחום חיי החברה והתרבות. על חוגים ציוניים במקום נמסר כבר ב- 1906. כתקופה שבין שתי מלחמות-העולם פעל במקום סניף של "הציונים הכלליים" וקן פעיל מאוד של "הנוער הציוני". ב- 1932 התארגנה אגודה ציונית לפעולה תרבותית, ומטעמה נפתחו קורסים ללימוד השפה העברית. הוקם גם חוג חובבים לדראמה. החסידים שבמקום, ובראשם הרב, התנגדו להצגות החוג ופנו בנידון אל הסטארוסטה בבז'סקו, והלה אומנם אסר את ההצגות. בבחירות לקונגרסים הציוניים השתתפו כ- 30 שוקלים בני זאקליצ'ין. ב- 1935 נמכרו במקום 50 שקלים, והבוחרים נתנו את קולותיהם לרשימת "הציונים הכלליים" בלבד. מ- 1928 ואילך היו רוב נציגי זאקליצ'ין בקהילת בז'סקו ציונים. יהודי זאקליצ'ין לא זכו על-פי-רוב ליחס נאות מצד שכניהם הלא-יהודים ומדי כמה שנים התנהלה הסתה פומבית נגדם והגיעו הדברים אפילו למהומות אלימות. ב- 1898 אירעו התנפלויות של קבוצות איכרים על יהודים בזאקליצ'ין ובכפרי הסביבה, נשדד רכוש בחנויות ובבתי היהודים. ב- 1904 הטיפו הכמרים המקומיים לחרם על המסחר והמלאכה היהודיים, ואמנם רבים מבני המקום נמנעו מלקנות אצל יהודים או לבוא לבתי-המרזח שבבעלותם. באותה שנה הוטל קנס על כמה יהודים לאחר שתושבי-המקום הלשינו עליהם בפני בית המשפט, שהם "הפרו את החוק" ושרו בפורים "שושנת יעקב" בחוצות העיירה. באותה שנה ביקר במקום ההגמון הקאתולי, וכשהתייצבו נציגי הקהילה היהודית עם ספר-תורה תחת חופה כדי לקדם את פני האורח, גורשו הללו ממקום הטכס, וכך הושפל כבודם ברבים. בנובמבר-דצמבר 1918 לא פסח גם על היישוב היהודי בזאקליצ'ין גל הפוגרומים, שהתחולל בכל קהילות ישראל במערב- גאליציה. נשדדו חנויות ובתי-יהודים וכמה מבעליהם הוכו ונפצעו. משנגזרה גזירת השחיטה הכשרה ב- 1936- 1937 בוטלו רישיונותיהם של ארבעת הקצבים היהודים שבזאקליצ'ין, נסגרה המשחטה היהודית והותרה מכסה-זעומה של בשר כשר מיובא מבז'סקו. מלבד הקצבים נותרו בלא פרנסה גם כמה סוחרי-בקר וסוחרי-עורות. ואף-על-פי-כן גילו יהודי זאקליצ'ין אזרחות טובה והשתתפות בענייני הציבור והחברה של העיירה כולה. בעת השטפון שפקד את זאקליצ'ין ב- 1934, ובו ניזוקו בתים רבים, התייצבו יהודים רבים למיבצע השיקום של העיירה. כשהוכרז ב- 1939 על ההתרמה לקרנות לאומיות להגנת המדינה, תרמו היהודים כמחצית מן הכסף שנאסף בזאקליצ'ין, אף-על-פי שהם היו 20 אחוזים מכלל האוכלוסייה, ובידיהם רק כ- 5 אחוזים מן העסקים מנכסי-דלא-ניידי שבידי כל תושבי העיר. עם כניסת הגרמנים לזאקליצ'ין החלו חטיפות יהודים לעבודות- כפייה. הגברים הועסקו בתיקון כבישים וגשרים והנשים בעבודות נקיון. כן שולחו קבוצות יהודים לעבודה בחוות חקלאיות באזור. הגבלות תנועה הכבידו על יהודי זאקליצ'ין ומנעו מהם אפשרות להשיג מזון אצל האיכרים בכפרים הסמוכים. ב- 1941 הועברו לזאקליצ'ין מגורשים יהודים מיישובים אחרים באזור טארנוב. הפליטים הללו הובאו לרוב חסרי-כול והיו נתונים במצוקה כלכלית קשה. לעזרתם של הפליטים והנזקקים מבין האוכלוסייה היהודית המקומית בא הסניף של י.ס.ס. בזאקליצ'ין, ופעיליו פתחו מטבח ציבורי וחילקו בגדים ומזון. בסוף 1941 היו חטיפות של צעירים למחנות-העבודה. כדי לספק לחייבים בעבודת-כפייה תעסוקה במקום יזמו ראשי הקהילה בסיוע י.ס.ס. הקמת בתי-מלאכה. ואמנם במחצית הראשונה של 1942 נתקיימו בזאקליצ'ין בתי-מלאכה לחייטות, לעיבוד-עורות, מתפרה ללבנים, סדנה לסריגה ולפרוונות. נוסף על בעלי המקצוע בתחומים הללו הועסקו לידם 80 שוליות (20 גברים ו- 60 נשים). בתי-מלאכה אלה סבלו ממחסור מתמיד בחומרי-גלם וחששו מסגירה. בסוף אפריל 1942 נאסרו ונכלאו כמה מיהודי זאקליצ'ין ש"הואשמו בקומוניזם". הם הובלו לבז'סקו או לטארנוב ועקבותיהם נעלמו. ביולי 1942 הוקם הגיטו. לתוכו הוכנסו, נוסף על יהודי זאקליצ'ין, קבוצות של מגורשים יהודים מקראקוב, קאטוביצה וטארנוב. התגוררו בו כ- 1,500 איש. הצפיפות בגיטו היתה גדולה, תנאי התברואה קשים, ורעב ומחלות היו מנת חלקם של יושביו. מקצת מתושבי הגיטו המשיכו לעבוד בסדנאות שבתחומו, וקבוצות אחרות היו יוצאות לעבודה מחוץ לעיר, בסלילת כבישים ותיקונם או בניקוז מי הנהרות שבסביבה. באמצע ספטמבר 1942 התקיימה בזאקליצ'ין אקציה (לפי מקור אחד נמשכה האקציה בין ה- 10 ל- 18 בספטמבר). במהלכה חוסלו רוב בתי-המלאכה, הוחזרו לגיטו כל העובדים שנמצאו מחוץ לעיר ונערכה סלקציה. בסיום האקציה הובלו רוב אוכלוסי הגיטו לתחנת-הרכבת בגרומניק, ומשם שולחו למחנה-המוות בבלז'ץ. שרידי הקהילה שהושארו לפי שעה בגיטו הועסקו בסידור רכושם של המגורשים והם עבדו בכמה מפעלים בעיר ובסביבה. בדצמבר 1942 חוסל הגיטו. כמה עשרות עובדים יהודים שנשארו עדיין במקום הוחזקו בכמה בתים שהיו למחנה- העבודה. באפריל 1943 חוסל המחנה, וכ- 70 איש מאחרוני כלואיו הוצאו בו להורג.