תרומות
אוז'נדוב URZEDOW
עיר בפולין
מחוז: לובלין
נפה: ינוב
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ- 3,628
• יהודים בשנת 1941: כ- 509
• יהודים לאחר השואה: לא נותרו
תולדות הקהילה:
מידע כללי
א' נוסדה במאה ה- 14 על הדרך הראשית שהוליכה מקרקוב, בירת פולין דאז, דרך לובלין לליטא. הודות למיקומה המרכזי צמחה א' והתפתחה, בייחוד אחרי 1385, כשהחל השלב הראשון באיחוד בין פולין וליטא (ההסכם הסופי בדבר האיחוד, "האוניה הלובלינית", נחתם ב-1569). ב-1405 היתה לעיר. תקופת השגשוג נמשכה גם במאות ה-15 וה-16 וא' היתה למרכז אזורי של מלאכה ועגלונות. בשנת 1564 היו בה 25 אופים, 20 סנדלרים ו-10 קצבים, ו-26 בתי-מרזח. מלבר יום השוק השבועי התקיימו בא' 6 ירידים שנתיים, ומ-1581 התכנם בה בית- המשפט האזורי לישיבותיו. בהיותה עיר מלך מבוצרת ומוקפת חומה שימשה א' מעוז הגנה לאזור כולו. בפאתי העיר שכן גן חיות מפואר, אף הוא של המלך.
ואולם תקופת הפריחה באה אל קצה באמצע המאה ה-17. תחילה נהרסה א' בידי חיל הקוזקים של חמיילניצקי,שפלש אליה בשנת 1648. זמן קצר אחר-כך, ב-1657, פלשו לעיר השוודים, וכעבור שנים מעטות פשטה בה מגפת דבר. בניסיון לשקם את א' התיר המלך אוגוסט השני ב-1723 לתושביה לקיים 5 ירידים נוספים, ומאז התחדשה במידת מה הצמיחה הכלכלית והדמוגרפית. בשנים 1776-1777 היו בעיר 289 בתים. רוב תושביה התפרנסו בתקופה זו מחקלאות וקצתם עסקו בתעשייה ביתית בענפי האריגה והקדרות. במאה ה-19 היו במקום 3 טחנות קמח, מבשלת תמד ושני כבשני סיד. עד למלחמת העולם השנייה היתה א' על-פי אופיה יישוב כפרי עם מרכז עירוני קטן. ב-1869 ביטלו השלטונות הרוסיים את מעמדה העירוני של א' ואיחדו אותה עם כפר סמוך. בשנים 1860-1880 הסתמנה בא' מגמה של מכירת אדמות שוממות בתחומי העיירה ויישובן, מגמה שהיתה קשורה לביטול האריסות בפולין הקונגרסאית וברוסיה (בשנת 1861). בעקבות תהליך זה גדל מספר התושבים בא' מ-1,925 ב-1860 ל-3,017 ב-1890.
בימי מלחמת העולם הראשונה, במהלך הקרבות הכבדים שהתנהלו בסביבות ש' בין צבאות רוסיה וגרמניה (ביולי 1915), פרצה במקום שרפה גדולה ורוב הבתים היו למאכולת אש. מיד אחר-כך נכבשה א' בידי הגרמנים, והאוסטרים משלו בה עד 1918.
יהודים התיישבו בא' בתקופה מאוחרת יחסית, שכן ב-1566 העניק המלך זיגמונט אוגוסט לא' פריווילגיה שאסרה על התיישבות יהודים בתחומה - פריווילגיה שחודשה ב-1588 בידי המלך סטפאן באטורי וב-1616 בידי המלך זיגמונט השני. אף שלהלכה בוטלו איסורים אלה בכל הממלכה רק בשנת 1862, נראה שלמעשה לא תמיד נשמר האיסור; יהודים יחידים התיישבו במקום עוד קודם לכן, במאות ה-18 וה-19, על-פי הזמנת הסטריסטה (המושל מטעם המלך), רובם כחוכרים של מסבאות. על- פי תעודות מן המאה ה-18 התנגדו העירונים לישיבתם בטענה שהיהודים מקפחים את פרנסתם.
יישוב יהודי של ממש התפתח בא' רק ב-1862, עם ביטול האיסור על ישיבתם בה. מקצתם קנו אדמות בא' ובסביבתה, ואחד מהם אף רכש אחוזה, הקים בתחומה משופת יי"ש וטחנת קמח והעסיק כמה וכמה עובדים יהודים. רוב יהודי א' התפרנסו בתקופה זו ממסחר בתוצרת חקלאית. כנראה שהיו במקום גם רוכלים וכמה בעלי מלאכה יהודים.
התפילה בציבור נערכה תחילה במבנה מעץ על שפת האגם. ב-1905 כבר היה ליהודי א, בית-כנסת, אף שרשמית הם זכו להכרה כקהילה עצמאית רק ב-1907. בית-העלמין היהודי, ששכן מדרום לשוק, נפתח ככל הנראה ב-1910. בשנים 1928-1930 היה ועד הקהילה מורכב מן הרב ומשלושה נבחרי ציבור. ראש הוועד בשנים 1928-1930 היה מאיר גולדהאר. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם הוקם בית-כנסת חדש, בנוי אבן. עד 1922 היה במקום גם בית-מדרש. לקהילה השתייכו גם יהודים תושבי כפרים סמוכים (ב-1929 הגיע מספרם ל-144 נפשות). הכנסות הקהילה בשנת 1930 הסתכמו ב-4,845 זלוטי; שני סעיפי ההוצאה העיקריים היו שכרם של הרב (2,285 זלוטי) ושל השוחט (1,650 זלוטי). ב-1936 העסיקה הקהילה שני שוחטים.
בשנים 1907-1913 כיהן ברבנות א' הרב יעקב וארום, אחרי מלחמת העולם הראשונה (עד 1923) מילא תפקיד זה ר' יוסף גלרנטר, ואחריו (עד 1937) - ר' אברהם ויינשטוק, לשעבר רבה של ריצ'יבול. אחריו לא נתמנה בא' רב אחר.
מוסדות הצדקה והעזרה ההרדית החשובים ביותר של יהודי א' היו קופת גמ"ח (נוסדה ב-5191 אך פעילותה הופסקה זמנית וחודשה ב-1925), וחברת "ביקור חולים".בשנות ה-20 וה-30 פיתחו יהודי א' פעילות פוליטית ובעיקר ציונית ערה. קבוצה ציונית ראשונה התארגנה במקום עוד בימי מלחמת העולם הראשונה (ב-1915).בבחירות לקונגרס הציוני הט"ו (ב-1927) השתתפו 18 יהודים מא', ולקונגרס הי"ט (ב-1935) הצביעו 17 יהודים - כולם לטובת "הציונים הכלליים". בשנות ה-30 היה בא' גם סניף של "המזרחי". הפעילים הציונים עסקו גם בפעולות תרבות וחינוך, ובין השאר פתחו ספרייה ציבורית קטנה וקיימו שיעורי ערב לעברית. לצד הסניפים הציוניים היה במקום גם סניף "אגודת ישראל". ילדי הקהילה למדו בחדר המסורתי ובבית-הספר היסודי הפולני.
גם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם שמרו יהודי א' על עיסוקיהם המסורתיים - מסחר זעיר ורוכלות ומלאכה. בשנות ה-20 היו בין בעלי המלאכה היהודים אופה, זגג, חייט, כובען, סנדלר, ספר, רצען וקצב (שוחט). בשנות ה-30 התגורר בא' גם רופא שיניים יהודי.עם בתי-העסק של היהודים נמנו כמה חנויות מכולה, קונדיטוריות, חנויות בדים, חנויות לנייר וצורכי כתיבה וחנויות למשקאות חריפים. בשנת 1936 נזכרים גם חנות ספרים ובית-חרושת קטן לשמן. בעת ההיא התפרנסו רוב היהודים בדוחק והתגוררו בצפיפות בבתים דלים, בביתנים קטנים, בצריפים ואף בעליות גג ובמרתפים. משפחות רבות היו פטורות ממסי הקהילה מחמת עוניין, ואחרות חויבו בסכומי מס קטנים ולא תמיד עמדו בתשלומים. שגשוג זמני הסתמן בעיר בשנת 1936, לאחר שבקרשניק (ע"ע) הסמוכה הוחל בהקמת מפעל תחמושת ממשלתי וגם תושבי א' סיפקו למפעל ולעובדיו סחורות ושירותים למיניהם. במקום נפתחו אז גם כמה חנויות חדשות. בספטמבר 1939, עם פרוץ המלחמה, הופסקו העבודות בקרשניק.
הגאות האנטישמית בפולין של שנות ה-30 המאוחרות ועמה החרם הכלכלי האנטי-יהודי לא פסחו על א'. סוחרי הסיד היהודים, שקודם לכן נהנו משליטה כמעט מלאה בענף הזה בא' ובסביבתה, איבדו את מקור פרנסתם. מפעם לפעם הותקפו גם רוכלים יהודים בשעה שסבבו בכפרים.
בספטמבר 1939 נכבשה א' בידי הגרמנים, אך הם לא ישבו במקום דרך קבע והפקידו את השלטון המקומי בידי פולנים. בשנים הראשונות לכיבוש לא הוטלו הגבלות מיוחדות על יהודי א, והם היו חופשים לצאת ולבוא לצורכי עסקיהם. בשנת 0491 התיישבו בא' כמה משפחות יהודיות מוורשה, בתקווה שבעיירה נידחת יינצלו מן הרדיפות, וב-1941 באו פליטים ממערב פולין. בספטמבר 1941 היו בא' כ-400 יהודים. באותו החורש הועברו 25 צעירים יהודים מא' למחנה העבודה ינישוב שליד ינוב לושלסקי (ע"ע). באוקטובר אותה שנה הועברו לא' גם יהודים מכפרי הסביבה ומוונוולניצה (ע"ע) ומגורשים מווינה, ומספר היהודים במקום הגיע ל-549 נפשות.
בסתיו 1942, ערב הגירוש מסנדומייז' (ע"ע), נמלטו כמה מיהודי העיירה הזאת לא', אבל באוקטובר הקיץ הקץ גם על יהודי א'. אלה מביניהם שנמצאו כשירים לעבודה הועברו למחנה העבודה בודז'ין, וכל שאר היהודים פנו לגטו קרשניק ויחד עם יהודי המקום גורשו בנובמבר 1942 למחנה ההשמדה בלז'ץ.
בית-העלמין היהודי בא' נהרס בימי המלחמה ולאחריה. היום משמש השטח לכריית חול לבנייה.