תרומות
זגוז'ה ZAGORZE
כפר בפולין
מחוז: קיילצה
נפה: בנדז'ין
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
תולדות הקהילה:
ז' נזכרת לראשונה במאה ה-13 ככפר, וולה-זגורסקה שמו, על שם בעלי הכפר יאן זגורסקי. באמצע המאה ה-19 רכשה את הכפר קבוצת בעלי הון צרפתים שקנו אז אדמות ומכרות פחם בחבל זגלמביה והקימו כמה מפעלים ליציקת ברזל. בשנת 1900 התרחבה עבודת הכרייה ובז' הוקם בית-יציקה גדול, "הוטה פאולינה", שסיפק תעסוקה ל-300 פועלים.
ראשוני היהודים התיישבו בז' בשנת 1880. מקצתם חכרו מכרות באזור ורובם התפרנסו ממסחר וממלאכה. באותה העת לערך התיישבה בז' גם קבוצה של חסידי אלכסנדר, וכמה מביניהם נמנו עם עשירי הסוחרים בכפר. יהודי ז' המעטים לא התארגנו לקהילה ולא בנו בית-כנסת ; הם קיבלו את שירותי הדת ושאר שירותים קהילתיים בקהילת דומברובה-גףרניצ,ה (ע"ע) הסמוכה.
בתום מלחמת העולם הראשונה עברו רבים מיהודי א' לבנדז'ין (ע"ע), לסוסנובייץ (ע"ע) ולדומברובה-גורניצ'ה, ובכפר נותרו רק 40 משפחות יהודיות. אף-על-פי כן התקיימה בו' בתקופה זו פעילות ציונית ונוסדה אגודת "צעירי ציון". רוב יהודי המקום נמנו עם תומכי "המזרחי" וכעבור זמן מה נוסד בכפר סניף "החלוץ המזרחי", שכמה מחבריו יצאו להכשרה חלוצית בדומברובה-גורניצ'ה. בשנת 1930 נמכרו בז' 25 "שקלים" לקראת הקונגרס הציוני.
בשנות ה-30 פקד את מכרות הפחם באזור משבר. המצב הכלכלי בז' היה בכי רע ופועלים רבים פוטרו מעבודתם. בד-בבד צמחה במקום אנטישמיות. בפברואר-מרס 1936 יצאו צעירים חברי מפלגת ה"אנדציה" למסע הסתה מאורגן, וקראו לתושבי ז' שלא לסחור עם היהודים ולדחוק את רגליהם מן הכלכלה ומחיי הציבור. סוחר יהודי מקומי אף הותקף בידי אנדקים, הוכה וסחורתו נשדדה. רוב יהודי המקום איבדו את מקורות פרנסתם ומהם שהגיעו עד פת לחם. ועד עזרה שהוקם למענם יצא לוורשה לגייס תרומות מיהודים, וגם ארגונים של יוצאי זגלמביה בארצות-הברית נקראו לסייע. באפריל 1936 פרצה שרפה בחנות של סוחר יהודי - ככל הנראה היה זה מעשה הצתה.
לנוכח האנטישמיות הגואה עזבו יהודים נוספים את ו', וערב מלחמת העולם השנייה נותרו בה רק כ-60 יהודים. ז' נכבשה בידי הגרמנים ב-2 (או ב-3) בספטמבר 1939. עם פרוץ המלחמה נמלטו רוב יהודי המקום לדומברובה-גורניצ'ה, אך בסוף ספטמבר שבו מקצתם לבתיהם. היודנראט של דומברובה-גורניצ'ה הופקד גם על אחרוני היהודים בו', ומפעם לפעם גייס צעירים מבני המקום לעבודות כפייה.
באוקטובר 1940 הועברו רוב הצעירים היהודים שנותרו בז' למחנות עבודה בשלזיה עילית, ואילו שאר היהודים פונו לדומברובה-גורניצ'ה וב-1942 גורשו יחד עם יהודי העיירה הזאת לאושוויץ.