תרומות
זדולבונוב ZDOLBUNOW
כפר בפולין
נפה: זדולבונוב
אזור: ווהלין ופוליסיה
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ- 7,279
· יהודים בשנת 1941: כ- 1,262
· יהודים לאחר השואה: כ- 20
תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I
בירת נפה וצומת חשוב של מסילות ברזל. היישוב החל כשכונה ליד כפר בשם זדולבונוב, שנתפתחה בסוף המאה ה- 19, לאחר סלילת מסילות הברזל קייב-בריסק ורובנה-לבוב. בשנת 1903 נכלל היישוב ברשימת הכפרים שהותרה בהם התיישבות יהודים. האוכלוסייה היהודית גדלה מהר וערב מלחמת העולם הראשונה מנתה כמה מאות נפש. בזדולבונוב החלה פעילות ציונית ומורה לעברית החל ללמד עברית באופן פרטי. בשנת 1918 נפתח כאן בית-ספר עברי ופעל לסירוגין עד התבססות השלטון הפולני. בראשית שנות העשרים צורף בית-הספר לרשת "תרבות" והתקיים עד ספטמבר 1939; אז הפך אותו הממשל הסווייטי למוסד ששפת ההוראה שלו יידיש.
במיפקד שנערך בשנת 1921 נמנו בזדולבונוב 1,262 יהודים, בתוך אוכלוסייה של 7,279 נפש. האוכלוסייה הלכה וגדלה, בגלל שהמקום היה צומת תחבורה, דבר שתרם להתפתחותו הכלכלית. בזדולבונוב היו אגודות של סוחרים ושל בעלי מלאכה יהודיים. בכסף שנתקבל מן הג'וינט הוקם בנק עממי שנתן הלוואות קטנות לתקופות קצרות ובריבית נמוכה. באוגוסט 1928 התקיימו הבחירות הראשונות להנהלת הקהילה. יהודי זדולבונוב הצביעו יחד עם יהודי מיזוץ'. להנהלה נבחרו 8 איש, 7 מהם ממפלגות ציוניות. יהודים נבחרו גם לחברים במועצת העירייה. אחד מהם, שמחה שלייפשטיין, איש רב פעלים בציבור היהודי, נבחר לייצג את העירייה במועצת הנפה (הסיימיק). תוצאות ההצבעות לקונגרסים הציוניים השונים היו כדלהלן; לקונגרס הציוני הט"ז (1929) הצביעו 395 איש. הציונים הכלליים קיבלו 30 קולות; המזרחי - 152; רוויזיוניסטים - 5; התאחדות השומר הצעיר - 78; פועלי ציון - 130. לקונגרס הכ' (1937) הצביעו 391 איש. הציונים הכלליים קיבלו 110 קולות; המזרחי - 11; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 270. לקונגרס הכ"א (1939) הצביעו 185 איש. הציונים הכלליים קיבלו 56 קולות; המזרחי - 6; מפלגת המדינה - 1; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 121; פועלי ציון- שמאל - 1.
זדולבונוב נכבשה בידי הגרמנים ב- 30 ביוני 1941. כבר מן הימים הראשונים לכיבוש נצטוו היהודים לשאת את אות ההיכר היהודי, והם אולצו לצאת לעבודות כפייה ולהקים יודנראט. ב- 7 באוגוסט 1941 הגיעה לזדולבונוב חוליה של איינזצקומנדו (כנראה 4a), ולפי רשימות שהכינו אוקראינים מקומיים ריכזו אנשיה 380 גברים יהודים והוציאו אותם להורג. בין המומתים היו כמעט כל חברי היונדראט. לאחר הרצח הוקם יודנראט חדש ובראשו הועמד העסקן הוותיק שמחה שלייפשטיין. הניצולים שיבחו בעדויותיהם את התנהגותו ואת יחסו למרות התנאים הקשים. באוקטובר 1941 הגיע לזדולבונוב הגרמני הרמן פרידריך גרבה. הוא נשלח מטעם חברת הבנייה "יונג" מסולינגן כדי להקים סניף של החברה לרייכסקומיסריאט אוקראינה שיטפל בשיפוץ ובבנייה של מתקני הרכבת (תחנות-רכבת, בתי- מלאכה וכדומה). גרבה קבע את משרדו המרכזי בזדולבונוב והחל להעסיק יהודים מתושבי המקום וגם יהודים מאוסטראה וממיזוץ'. מספרם של היהודים שעבדו בשבילו היה בערך 3,000. גרבה הורה למנהלי העבודה שלו להתייחס יפה לעובדיו היהודיים ועלה בידו להשפיע גם על חברה גרמנית נוספת להתייחס יפה ליהודים שהיא מעסיקה. נוסף על פועלים העסיק גרבה במשרדו בזדולבונוב 30- 40 יהודים בתפקידי מזכירות ושירותים. הוא התיידד עם יושב-ראש היונדראט שלייפשטיין ובהשפעת האחרון התערב כמה פעמים אצל הגביטסקומיסר של זדולבונוב גיאורג מרשל והצליח לבטל או להקטין תשלומי כופר. בראשית נובמבר 1941 נודע לגרבה, שברובנה עומדת להיערך אקציה. הוא מסר על כך לפועליו היהודיים מבני זדולבונוב ומעיירות הסביבה, ששוכנו בגטו ברובנה. יחד עם סגן הגביטסקומיסר של זדולבונוב נסע גרבה לגביטסקומיסר של רובנה וממנו הגיע למפקד הסיפ"ו והאס"דה בווהלין-פודוליה (שגם מקום מושבו היה הנבורב). הלה הבטיח, שבמשך חצי שנה לא יפגע לרעה בפועליו של גרבה במאי 1942 נסגרו יהודי זדולבונוב בגטו. ב- 1 1 ביולי נודע לגרבה, שב- 13 ביולי תהיה אקציה בגטו רובנה, שבו התגוררו 120 מעובדיו וביניהם גם יהודים מזדולבונוב. הוא ציווה על עובדיו לחזור לעיירות המוצא שלהם. דבר זה הסעיר את אנשי היודנראט ברובנה, שחשדו שהגרמנים עומדים לערוך אקציה. הדבר נודע גם למפקד האס"דה וזה איים, שיתנקם בעובדיו הפולניים של גרבה. האחרון נאלץ להחזיר את עובדיו היהודים לגטו רובנה, אך לא לפני שהובטח לו שיוכל להוציאם משם, אם תהיה אקציה. ואכן כך היה. ב- 13 ביולי הוטל מצור על גטו רובנה; גרבה נכנס לגטו, הוציא ממנו 140 מעובדיו והצעיד אותם 15 ק"מ ברגל לזדולבונוב, כשהוא מגן עליהם באקדחו מפני התנכלויות של שוטרים גרמניים ואוקראיניים. לפי עצתו ובעזרתו של גרבה ניסה יושב-ראש היודנראט בזדולבונוב, שלייפשטיין, לדחות את חיסול יהודי זדולבונוב, אוסטראה ומיזוץ'. בעצה אחת עם היודנראטים האחרים נאספו כסף וזהב כדי לשחד את הגביטסקומיסר של זדולבונוב. החיסול אמנם נדחה, אך רק לזמן קצר. באותה עת החל גרבה לדאוג לעובדים היהודיים במשרדו. בעזרת המחתרת הפולנית קיבלו יהודים אלה ניירות אריים. כאשר נשקפה להם סכנה בזדולבונוב הקים גרבה סניף פיקטיבי של החברה שלו בפולטבה והעביר לשם את כולם. עקב כך ניצלו 35 איש. את כל הוצאות הסניף מימן גרבה מכיסו הפרטי. באוגוסט 1942 נורו בזדולבונוב 3 שוטרים אוקראיניים בידי חיילים הונגריים. כתגמול תפסו האוקראינים 10 יהודים ורצחו אותם. בא' בחשוון תש"ג (14 באוקטובר 1942) הוטל מצור על גטו זדולבונוב. תוך יריות רוכזו היהודים, הובלו לבורות שהוכנו מחוץ לעיירה ושם נרצחו. כמה יהודים הציתו את בתיהם ובחסות העשן ניסו עשרות רבות לברוח. חלק מן הבורחים הגיעו ליחידות פרטיזנים סווייטיות; אחרים, שנתקלו ביחידות אופ"א האוקראיניות, נרצחו. יהודי נפת זדולבונוב היו האחרונים לחיסול, ודבר זה היה קשור בפעילותו של גרבה. העידה על כך מזכירתו הפולניה ברוניסלבה וואשצ'נסקה (קוז'יינייבסקה): "יהודי זדולבונוב החזיקו יותר מעמד, כלומר עד אוקטובר 1942, וזאת יש להודות אך ורק לגרבה,... והוא החזיק ביהודים כמה שיכול היה. אבל ביום 13 באוקטובר 1942 האפשרויות שלו נגמרו". ייתכן שהדחייה הזאת סייעה להגביר את מודעות ההכרח בהתנגדות, שכן כאמור המרי היה בקנה מידה מצומצם בזדולבונוב, ובהיקף יותר נרחב במיזוץ' הסמוכה. זדולבונוב שוחררה ב- 5 בפברואר 1944 ותוך זמן קצר שבו אליה כעשרים יהודים ניצולים.