תרומות
ז'ולקייווקה ZOLKIEWKA
עיירה בפולין
מחוז: לובלין
נפה: קרסניסטב
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
תולדות הקהילה:
ראשית המאה ה-16 נזכר לראשונה כפר ושמו ז', על שם בעליו, משפחת האצילים ז'ולקייווסקי. עם הזמן התפתחה ז', התקיימו בה ימי שוק וירידים שנתיים, ובמועד מאוחר יותר היא הוכרזה לעיר. משנת 1815 עד מלחמת העולם הראשונה נכללה ז' במלכות פולין הקונגרסאית. בימי מלחמת העולם הראשונה (1915) נכבשה העיירה בידי הגרמנים.
היישוב היהודי בז' עד סוף מלחמת העולם הראשונה
בתעודות מראשית המאה ה-17 נזכר סוחר יהודי תושב ז', וסביר להניח שמלבדו גרו בז' עוד כמה משפחות של יהודים. ואולם יישוב יהודי של ממש היה במקום רק במאה ה-18. בסוף המאה ההיא חיו בז' 100 משפחות יהודיות לערך, ולרובן היו בתים משלהן. בין המפרנסים היהודים רבו בעלי המלאכה למקצועותיהם - חייטים, סנדלרים ואחרים.
במחצית השנייה של המאה ה-19 גדל מאוד מספר היהודים בז', ומשקלם בפעילות הכלכלית המקומית עלה בהתמדה. יהודים הקימו מפעלי תעשייה אחדים, ובהם טחנת קמח ובתי-מלאכה לעיבוד עורות. יהודים היו גם המפיצים העיקריים של מוצרי התעשייה המקומית והקונים של התוצרת החקלאית מידי האיכרים בכפרי הסביבה. ואולם בראשית המאה ה-20 נתפקחה הגוברת מצד הסוחרי הפולנים ועקב הקמת קואופרטיב פולני במקום.
בתחילה השתייכו יהודי ז' לקהילת טורובין (ע"ע) הסמוכה. בשנת 1775 אישר "ועד דד' ארצות" הסכם בין יהודי שני היישובים האלה שהעניק לקהילת ז' מעמד עצמאי. בשנה הזאת קודש בית-עלמין יהודי ונחנך בית-כנסת בנוי עץ, שעלה באש ב-1852. כעבור עשר שנים לערך הוחל בבניית בית-כנסת חדש, שהכיל גם חדרי לימוד לתלמוד-תורה של הקהילה. הבנייה הסתיימה ב-1868.
במאה ה-19 כיהן ברבנות ז' ר' יהודה לייבוש ליכט, שלימים נבחר לרב בפרשבורג. הרב ב-1906 היה ר' משה צבי באנקר. יורשו בתפקיד היה הרב פלהנדלר.
בשנת 1899 נוסדה בז' "קופת גמילות חסדים", וב-1911 הוקמה חברת "לינת צדק". קבוצה ציונית ראשונה התארגנה במקום בשנת 1904, ובאותו זמן לערך נוסדו גם סניפים של "פועלי ציון" וה"בונד". ב-1912 נפתחה בז' ספרייה ציבורית יהודית.
יהודי ז' תמכו במרד הפולני של 1863. ב-1915, עם כיבוש ז' בידי הגרמנים, הטילו הכובשים הגבלות כלכליות על היהודים, ואף החרימו סחורות. בסוף המלחמה נפגעו התושבים מהפגזות הצבא הגרמני הגסוג וכמה מבתיהם נהרסו. היו גם מקרים של הכאת יהודים בידי חיילים.
רוב יהודי ז' התפרנסו בתקופה זאת, כבעבר, ממסחר זעיר וממלאכה, ומרוכלות בכפרי הסביבה. מקצתם עבדו במפעלי התעשייה הזעירה שהיו בבעלותם מכבר - מפעלי טקסטיל, מפעלים לעיבוד עורות ובית-חרושת למשקאות קלים, שנסגר בתקופת המלחמה.אבל לאחריה נפתח שוב. ענף הנופש היווה מקור הכנסה חדש, שכן ז' נתברכה באוויר יבש וצח וביערות רבים בסביבותיה ומשכה אליה קייטנים רבים מן הערים הגדולות, שנזקקו לבתי הארחה, למסעדות, וגם לחנויות מכולת, לאטלזים ולעגלונים.
ואולם המשבר הכלכלי שפקד את פולין בין שתי מלחמות העולם פגע קשות ביהודי ז'. מצבם הכלכלי החמיר עור יותר בשנות ה-30, לנוכח התחרות הגוברת עם הסוחרים הפולנים והתעמולה האנטישמית, שקראה להטיל חרם על המסחר היהודי. בשנים הראשונות שלאחר המלחמה בא לעזרת הנזקקים הג'וינט. גם "קופת גמילות חסדים", שנוסדה בז' עוד לפני המלחמה, הרחיבה את פעילותה והעניקה אשראי ללא ריבית לנזקקים. ב- 1928 נוסד בנק קואופרטיבי יהודי, שהעמיד לרשות הסוחרי ובעלי המלאכה אשראי בריבית נמוכה. חברת "לינת צדק" סייעה בעיקר לעניי הקהילה.ב-1938 נשרפה כל העיירה כולה, והתושבים איבדו את בתיהם.
חרף המשבר הכלכלי היו שנות ה-20 וה-30 תקופת פריחה בפעילות החברתית, התרבותית והפוליטית. בז' נוסדו סניפים של כמה מפלגות ציוניות כדוגמת "המזרחי", "פועלי ציון" ו"הציונים הכלליים" על תנועות הנוער שלהן. בשנת 1923 נוסד גם סניף "אגודת ישראל". גם ה"בונד" חידש את פעילותו אחרי המלחמה.
רבים מילדי הקהילה הוסיפו ללמוד גם בתקופה זו בתלמוד-תורה ובחדרים פרטיים. הבנות וחלק מן הבנים למדו בבית-הספר הכללי הממשלתי.
ב-1928 פרצו בז' מהומות אנטישמיות אלימות. בשנת 1936 חולל בית-העלמין היהודי, שאך זה הורחב ושופץ. הגדר ורבות מן המצבות נהרסו בידי אלמונים. ב-1937 התחוללו שוב מהומות אנטי-יהודיות אלימות, יהודים רבים הוכו ובבתים וחנויות של יהודים נופצו השמשות וחלונות הראווה. מעשים כאלה חזרו ונשנו בשנת 1938 - אז הפך ההמון המוסת דוכנים של יהודים והיכה את בעליהם.
\
הגרמנים כבשו את ז' באמצע ספטמבר 1939, ומיד עם בואם החלו במעשי התעללות ביהודים, בביזת רכושם, ובחטיפת יהודים לעבודות כפייה. כעבור שבועיים ימים עזבו הגרמנים את ז' ובתחילת אוקטובר 1939 נכנס לעיירה הצבא הסובייטי. מיד עם בוא הסובייטים הקימו תומכיהם במקום, יהודים ופולנים, מיליציה אזרחית שנטלה על עצמה את ארגון חיי העיירה ואת השמירה על הסדר. ואולם כעבור 8 ימים בלבד, משנקבע סופית קו הגבול בין אזורי השליטה של הגרמנים ושל הסובייטים במזרח פולין, נכללה ז' בתחום השליטה הגרמני והסובייטים עזבוה ; יחד אתם יצאה גם קבוצה קטנה של יהודים מבין תומכיהם. שלושה ימים בלבד עברו עד לשובם של הגרמנים לעיירה, אבל בזמן הקצר הזה ניצלו האנטישמים המקומיים את היעדר השלטון וערכו ביהודים פוגרום שבמהלכו נרצחו 20 יהודים ונבזז רכוש, בתואנה שהיהודים נתנו את תמיכתם לסובייטים. עם שובם של הגרמנים לז' מסרו להם הפולנים את שמות היהודים ששיתפו פעולה עם הסובייטים והיהודים האלה הושמו במאסר. כעבור זמן מה שוחררו.
בתחילת 1940 הוקם בז' יודנראט, בראשותו של ליאון פלהנדלר, בנו של הרב המקומי לשעבר. לצדו כיהנו שאול שוטרק, גרשון רוטמן ועוד כמה פעילי ציבור יהודים. הוקמה גם משטרת סדר יהודית. היודנראט והמשטרה היו אחראים לגיוס עובדי כפייה על-פי דרישתם של הגרמנים. ב-1940 שלח היודנראט קבוצת עובדים למחנה העבודה בלז'ץ, וכעבור זמן קצר נשלחו בערך 300 צעירים נוספים למחנה העבודה רודה אופלין, שם הם הועסקו בחפירת תעלות ניקוז והשקיה בתנאים קשים. עקב התנאים הקשים ששררו שם מצאו רבים מן העובדים האלה את מותם במחנה. הנותרים הוחזרו לבתיהם לאחר 6 חודשי עבודה.ב-1941 הוקם סמוך לז' מחנה עבודה קטן ובו כמה צריפים שבהם שוכנו כ-30 עובדים מבני המקום, יהודים ופולנים. הם הועסקו בעבודות בנייה באזור.
בז' לא הוקם גטו. היהודים היו נתונים בעוצר לילה והוטלו עליהם גזרות נוספות. באוקטובר 1940 הגיעו לעיירה פליטים יהודים מקליש ומקולו. במרס 1942 הגיעו פליטים נוספים מלובלין ובמאי 1942 מריבוז'וויצה. ערב הגירוש הראשון מז' היו בה כ-2,300 יהודים.
ב-15 במאי 1942 הובאו לז' אנשי ס"ס מעיר הנפה קרסניסטב (ע"ע) ועמם כוח של שוטרים פולנים, שהוציאו את היהודים מבתיהם וריכזו אותם בכיכר השוק. יהודים שהסתתרו ונתפסו נורו במקום. לאחר סלקציה בכיכר השוק הובלו כ-1,000 יהודים לקרסניסטב ומשם שולחו למחנה ההשמדה סוביבור. את הנותרים ריכזו הגרמנים בגטו שהוקם במקום.
הגירוש השני והאחרון של יהודי ז' חל באוקטובר 1942. היהודים שנותרו אז בגטו הועברו לגטו איזביצה (ע"ע), ששימש מקום ריכוז לכל יהודי המחוז. משם הם שולחו יחד עם יהודים מעיירות אחרות למחנה ההשמדה בלז'ץ.
ראש היודנראט ליאון פלהנדלר נמנה עם מארגני המרד בסוביבור. הוא נרצח בלובלין באפריל 1942 בידי אנשי "ארמייה קריובה".