תרומות
ז'יווייץ ZYWIEC
עיר בפולין
מחוז: קראקוב
נפה: ז'יווייץ
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ-5,320
· יהודים בשנת 1941: כ-900
תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I
ז'יווייץ קיבלה את מעמדה כעיר קודם לשנת 1327, והיתה מאז למרכז מסחרי חשוב בתחום נסיכות-אושוויינצ,ים. ליד העיר הוקמה טירה בצורה. ב- 1460 נכבשה ז'יווייץ על טירתה בידי מלך פולין, וב- 1474 הועברה לרשותם הפרטית של בני האצולה. ב- 1656 נפגעה העיר מן הכיבוש השבדי. לאחר חלוקת פולין הראשונה עברה העיר לידי הנסיך אלברכט, בנו של אוגוסט השני, מלך פולין וסאכסוניה. מ- 1838 היתה ז'יווייץ בבעלותם של בני ענף-המשנה של ההאבסבורגים. הללו פיתחו במקום את תעשיית-המזון (הוקמה מיבשלת-בירה, שיצאו לה מוניטין בארץ ומחוצה לה). העץ (מינסרות, מפעל לנייר), העור בתי-בורסקי( וכן ייצור פרוות), ועוד. בין שתי מלחמות- העולם המשיכו התעשיות האלו להתפתח ובנוסף לכך היתה ז'יווייץ למרכז תיירות. הכפר זאבלוצ'ה שוכן במרחק של קילומטר אחד מן העיר ז'יווייץ, ולמעשה היה מעין פרבר, שבו הוקמו רוב המפעלים התעשייתיים של העיר. העיר ז'יווייץ היתה היחידה, קודם בגאליציה ואחר-כך בפולין המחודשת שנשמר בה הלכה למעשה, עד סמוך למלחמת העולם-השנייה, האיסור שהוצא ב- 1603 על מגורי היהודים בה. מעידה על כך גם הטבלה הסטאטיסטית של מספר האוכלוסים בעיר. תושבי העיר הלא-יהודים, הפולנים והגרמנים, התנגדו, ואפילו בכוח, לכל ניסיון של היהודים להתיישב בז'יווייץ הן בתקופה האוסטרית והן בזמן השלטון הפולני המחודש (1918- 1939). ב- 1900 ניסה סגן-הנוטריון היהודי, ד"ר לזר, להתיישב בז'יווייץ, אולם תושבי העיר למאותיהם הקיפו את ביתו ואילצוהו לחסל את דירתו, לנטוש את העיר ולחזור אל "תחום-המושב" בזאבלוצ,ה. מטעם זה, כל-אימת שיוזכר בערך היישוב היהודי בז'יווייץ, הכוונה היא ליהודי זאבלוצ'ה. כך, למשל, נקרא מסוף המאה ה- 19 על שם ז'יווייץ העיר רב-הגליל, אולם למעשה ישב הרב בזאבלוצ'ה, ומשם פרס את חסותו על הקהילות ועל היישובים היהודיים שבאזור. פרנסתם של יהודי ז'יווייץ היתה על המסחר ועל המלאכה, אך יהודי ז'יווייץ היו גם בין מקימי מפעלי-התעשייה שבאזור. ההווי היהודי בז'יווייץ עד 1918 היה דומה לזה של יהודי שלזיה האוסטרית, וכך גם הארגון הקהילתי. רוב בני היישוב נמנו עם "הנאורים". לקראת סוף המאה ה- 19 נבנה בית-הכנסת הגדול וקודש בית-העלמין. כנהוג בערי שלזיה האוסטרית נתמנה ב- 1902 לרב הגליל ז'יווייץ בעל תוארדוקטור לפילוסופיה, ה"ה ר' נחמן-צבי (המרן) באו. מלבד היותו רב הגליל כיהן ד"ר באו בעת ובעונה אחת בשתי קהילות קטנות אחרות שבאזור - שמילובקה ובראיצ'ה וכן היה למורה-דת בבית- הספר היהודי בז'יווייץ. בית-ספר כללי ראשון לילדי ישראל בז'יווייץ נפתח ב- 1869, והורו בו שני מורים. ב- 1884 הוקם, בתמיכת קרן הבארון הירש ("האליאנס" שבווינה הבירה) בית-ספר לילדי ישראל בן 3 כיתות, והורו בו 4 מורים. בנוסף ללימודים כלליים וללימוד מקצוע מלאכה, לימדו גם עברית ודת משה וישראל. לתקציבו של בית-הספר תרם הציבור היהודי 2,000 פלורין ואילו ה"אליאנס" 1,000 פלורין לשנה. בין 92 התלמידים, היו 60 שמוצאם מן הכפרים הסמוכים. במרוצת השנים גדל מספר התלמידים, וגם התקציב של בית-הספר הגיע ב- 1903 לסך 19.000 כתרים לשנה. החוגים הציוניים הראשונים בז'יווייץ נוסדו ב- 1899. באותה שנה התחייבו 30 איש מקהילת ז'יווייץ להירשם כחברי החוג הציוני במקום. גל הפרעות נגד היהודים בנובמבר-דצמבר 1918 לא פסח גם על אזור ז'יווייץ. הנזק ברכוש, שנגרם ליהודים יושבי הכפרים הסמוכים לז'יווייץ, נאמד ב- 100,000 כתרים לערך. אולם בז'יווייץ גופא התארגנה הגנה עצמית יהודית, וזו זכתה אף בתמיכתו של מפקד המיליציה הכללית המקומית, הסגן דרפפל. גם הכמרים המקומיים הטיפו להרגעת הרוחות, ולא במעט השפיעו על מניעת הפרעות. ארבעה בריונים מקומיים ניסו לפרוץ לבית-מסחר יהודי ולשדוד אותו, אולם התערבותו של מפקד המיליציה הכללית שמה לאל את הניסיון הזה.
גם בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם המשיכה נפת ז'יווייץ להיות דלה באוכלוסייה יהודית. מספר היהודים בנפה כולה הסתכם ב- 1931 ב- 2,245 נפש מתוך 130,949 נפשות של כלל-האוכלוסים. 1,902 יהודים גרו ביישובים שלא היה להם מעמד של עיר ו- 343 ישבו בערים (מתוך 12.480 כלל תושבי הרעים). בז'יווייץ, כלומר בפרברה זאבלוצ'ה ובשני הכפרים ספוריש ואיספ הסמוכים לעיר הגיע מספר היהודים ב- 1938 כדי 900 נפשות. יצויין שבתקופה שבין שתי המלחמות גדל לערך מספר החרדים ואף החסידים בקרב האוכלוסייה היהודית בז'יווייץ; רובם באו אל העיר מערי גאליציה. היישוב היהודי בז'יווייץ נחשב בתקופה ההיא לאחד האמידים והמאורגנים ביותר שבערי גאליציה המערבית. ואמנם בזאבלוצ'ה נמצאו אז בידי היהודים כמה מפעלי- תעשייה, שהיקף ייצורם נמנה עם הגדולים באזור ואף בארץ כולה. בלטו בהם בית-החרושת של תרמילי-נייר לסיגריות "סולאלי", מפעלי-כימיה "זאבלוצ'ה", בית-חרושת לעיבוד עורות "שילה", תעשיית-עץ "וסחוד", מינסרה גדולה ועוד. גם המסחר הסיטוני בזאבלוצ'ה היה נתון ברובו בידי היהודים. ז'יווייץ הצטיינה במספר ניכר שליהודים בעלי מקצועות חופשיים, אולם כמקובל בשאר ערי גאליציה היו גם בז'יווייץ רוב המפרנסים היהודים סוחרים זעירים, בעלי-מלאכה ואף בעלי דוכנים בשוק. ארגון סוחרים יהודי בז'יווייץ הקים ב- 1929 "בנק קואופראטיבי יהודי", אחד המוסדות הפינאנסיים החשובים בעיר. ב- 1935 היו בבנק 100 חברים והאשראי שנתן הגיע לאלפי זלוטי לדורש. במקביל נתקיימה במקום קופת גמ"ח שגם מחזור הלוואותיה - אומנם בסכומים קטנים יותר - היה גדול לערך; ב- 1929 נתנה הקופה 234 הלוואות בסך כולל של 29,094 זלוטי. מוסדות האשראי הנ"ל פעלו בז'יווייץ בלא הפסקה עד לפלישת הגרמנים בספטמבר 1939. יהודי ז'יווייץ לא הסתגרו בד' אמות של פרנסתם ותרמו מרווחיהם לצורכי סעד ותרבות. ב- 1934 תרם "הבנק הקואופראטיבי" 1,100 זלוטי לצורכי בית-הספר העממי שבחסות הקהילה ו- 800 זלוטי לעזרה לעניים. גם אגודת בעלי-המלאכה "יד חרוצים" חרגה ממסגרתה הארגונית-מקצועית, וקיימה ומימנה בין השאר, חוג לדראמה, שהופיע בהצגותיו בעיר ובאזור כולו. בענייני סעד ועזרה לנצרכים עסקו בז'יווייץ "אגודת הנשים", ארגון פילאנטרופי, שראשית פעולתו עוד קודם למלחמת- העולם הראשונה, וכן ארגון "ויצו" (הוקם ב- 1926, ומספר התברות שבו ב- 1930 הגיע ל- 120). האחרון קיים, בין השאר, גן-ילדים. נציגות "אגודת-הנשים" וכן נציגות ארגון "ויצו" היו בין הפעילות בוועד העזרה לפליטים ששקד על מילוי צורכיהם של הפליטים שהגיעו לז'יווייץ מגרמניה ומצ'כוסלובקיה ב- 1938 וב- 1939. ז'יווייץ היתה בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם למוקד של פעילות ציונית, ארגונית והסברתית במקום פעלו הסניפים של "הציונים הכלליים", ההתאחדות, "המזרחי" וסניף "הציונים הרביזיוניסטים". ב- 1935 נוסד ארגון ציוני מקומי שריכז סוחרים, בעלי-מלאכה ואנשי אינטליגנציה מקצועית. שמו היה "אגודה אזרחית-ציונית". בתנועות הנוער הציוני שפעלו בז'יווייץ תפס מקום בראש ארגון "עקיבא" הקן( הוקם ב- 1926) ובשורותיו היה רוב הנוער היהודי במקום. "עקיבא" קיים שנים רבות קיבוץ-הכשרה (33 חברים ב- 1934). קן "השומר הצעיר" שהוקם ב- 1920 פסק לפעול ב- 1930. "החלוץ" ו"עזרה" חלוצית ארגנו את עלייתם הראשונה של בני הנוער מז'יווייץ לארץ-ישראל ב- 1924. בשנות ה- 30 פעל במקום קן "גורדוניה". ארגון הנוער "בני ציון" ו"ויצו הצעירה" התאחדו ב- 1938 לארגון אחד למען פעולה תרבותית משותפת. בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1935 הצביעו ציוני ז'יווייץ והסביבה כלהלן: 345 בעד "הציונים הכלליים", 21 בעד "המזרחי" ו- 128 בעד "רשימת ארץ-ישראל העובדת". ציוני ז'יווייץ השיגו רוב בכל הבחירות לוועד הקהילה בתקופה ההיא, ובו כללו גם נציגי היישובים היהודים בסוכה וביילשניה. בבחירות ב- 1928 קיבלו הציונים 5 מאנדאטים, החרדים - 2 מאנדאטים, והיישוב היהודי בסוחה גם( נציגו היה ינויצ). קיבל מאנדאט אחד. ב- 1932 קיבלו הציונים 4 מאנדאטים, ויהודי סוחה - 2, החרדים והבלתי-מפלגתיים - 2. בדומה היתה חלוקת המאנדאטים בבחירות ב- 1936. משנה לשנה הלך וגדל תקציבו של ועד הקהילה; ב- 1937 הגיעו סכומי ההכנסות וההוצאות של מוסד זה כדי 41,000 זלוטי לכל סעיף. כרבה של הקהילה המשיך לכהן, עד פטירתו ב- 1937, ד"ר נחמן צבי באו. את מקומו מילא זמנית הרב כ"ץ (נספה בשואה). כרב או דומ"ץ של החרדים כיהן באותה תקופה ר' חיים בומבאך (נספה בשואה). גם הציונים על-פי-רוב ייצגו את יהודי ז'יווייץ במועצה המקומית של הגמינה - מרכז אדמיניסטראטיבי לכמה כפרים, בסביבת זאבלוצ'יה. ב- 1935 נבחרו למועצה 5 יהודים מתוך 12 כלל הנבחרים. יהודי נבחר גם לסגנו של יו"ר המועצה (הוויט). ב- 1939 לא הוקמה רשימת-מועמדים יהודית נפרדת, ושלושה יהודים נבחרו מן "הרשימה האזרחית-הכלכלית" שבעדה הצביעו הבוחרים היהודים. גאוותו של היישוב היהודי בז'יווייץ היתה על בית-הספר שלו, שהתרחב בין שתי מלחמות-העולם ל- 7 כיתות, ובו למדו רוב ילדי-ישראל שבמקום. בשנות ה- 20 הוקם גם בית-ספר משלים מיסודה של "תרבות" ובו כ- 50 תלמידים. החרדים, ובעיקר חסידי בובוב, קיימו תלמוד-תורה זוטא. למרכז תרבות חשוב היה "בית-העם" שנחנך ב- 1929 ובו אולם- אסיפות ל- 500 איש, אולמות לספרייה, לחוגי חובבים, למועדון-ספורט ועוד. ב"בית-העם" נתקיימו הרצאות בימים ה ו-ו, וכן הצגות תיאטרון ומופעי תרבות ובידור אחרים, מ- 1935 הוקרנו בו גם סרטי-קולנוע. ב-ז'יווייץ פעל מועדון להתעמלות ולספורט "מכבי". בז'יווייץ העיר נודעה השפעה ניכרת למפלגת האנדקים. חבריה עסקו גם בזאבלוצ'ה-הפרבר בתעמולה אנטי-יהודית, בארגון החרם המסחריעל היהודים ובהסתה למהומות אנטי-יהודיות. ואמנם ב- 1933 פרצו בזאבלוצ'ה מהומות נגד יהודים, בהן השתתפו גם פועלי בתי החרושת. המהומות שככו לאחר התערבותה של המשטרה ויחידת-צבא. ב- 1935 הופצו מדי פעם בשוק המקומי כרזות אנטי-יהודיות. האנדקים הציבו משמרות, שמנעו מן הלא-יהודים את הכניסה לחנויות של יהודים או קנייה בדוכנים של יהודים. כמה יהודים בעלי-דוכנים הוכו קשה. בהשפעת האנדקים ציוו שלטונות הנפה (ובטסוראטסה) להקים ב- 1937 כעין גיטו לבעלי-דוכנים יהודים בשוק של ז'יווייץ. ואכן השוק נחלק ל"יהודי" ו"נוצרי", בתגובה לכך אספו היהודים את סחורוחיהם ונטשו את השוק. מחמת קירבת הגבול הורגשה כבר באוגוסט 1939 מתיחות בז'יווייץ; צעירים יהודים גויסו לשירות פעיל בצבא הפולני. העיר נכבשה בידי הגרמנים בימים הראשונים למלחמה, ותוך זמן קצר סופחה לרייך. בסתיו 1939 (לפי מקור אחד, בסוף ספטמבר אותה שנה) גורשו כל יהודי ז'יווייץ לתחום הגנרל- גוברנמנט. עקורי ז'יווייץ הגיעו לקראקוב וליישובים אחרים בסביבה. בנובמבר 1943 הוקם בז'יווייץ מחנה-עבודה ובין כלואיו היו גם יהודים. י.ס.ס. מקראקוב סיפקה לאסירים מן המחנה מזון להשלמת מנות-הרעב הקצובות. מדי פעם הוצאו קבוצות אסירים מן המחנה ושולחו להמתה באושוויץ. המחנה חוסל ביאנואר 1945.