תרומות
זלוצ'ב ZLOCZEW
עיר בפולין
מחוז: לודז'
נפה: שייראדז
אזור: לודז' והגליל
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ-4,904
· יהודים בשנת 1941: כ-1,879
תולדות הקהילה:
זלוצ'ב זכתה במעמד עיר ב- 1605. ב- 1808 עלתה העיר באש, כמעט עד היסוד בה. היא נבנתה מחדש, אולם הוסיפה להיות עיירה קטנה מבלי להתפתח ועל כן הפסידה מעמד-עיר ב- 1870. ב- 1919 שוב זכתה זלוצ'ב במעמד עיר. היהודים השתקעו בזלוצ'ב על סף המאות ה- 17 וה- 18, וקיבלו לידיהם את חכירת הפונדק שבבניין העירייה, שהיה קודם לכן בידי העירונים. בהיות הפריצים בעלי העיר מעוניינים בהתיישבותם של היהודים בזלוצ'ב ובהכנסות הבאות מהם, הגנו לא פעם על יהודי זלוצ'ב בפני המסים והארנונות הנגבים מהם מגורמים אחרים. כך למשל, פנה בעל העיר ב- 1753 לראש ועד- ארבע-ארצות, אברהם מלשנו, לא לגבות את המס מיהודי זלוצ'ב אלא להעלות את מסיהם של החוכרים היהודים בכפרים הסמוכים לעיירה.
מלבד הפונדקאים נמצאו בזלוצ'ב ב- 1765 גם בעלי מלאכה יהודים (ביניהם 4 חייטים, כובען, פרוון, אורג-גדילים, צורף וספר) וכן מספר יהודים שעסקו במסחר זעיר (בעיקר בצמר, תבואה ובקר). לפי הנתונים שלא כללו את כל האוכלוסיה היהודית משנים 1811- 1809, היה המבנה המקצועי של יהודי זלוצ'ב בשנים אלו כלהלן: 30 סוחרים (ובתוכם 10 סוחרי מלח), 11 חנוונים, 10 רוכלים; 36 חייטים, 3 פרוונים, כובען, 4 אורגי גדילים, 2 סבנים; פונדקאי, 3 שומרי-לילה. 3 שכירי יום; וכן רב, 4 מלמדים, 3 שמשים, שומר-הקדש וקברן.
תחילה נשתייכו יהודי זלוצ'ב לקהילת לאסק, אולם כבר במחצית המאה ה- 18 ייסדו קהילה עצמאית, שהקיפה גם את האוכלוסיה היהודית של 14 כפרי הסביבה, שמנתה ב- 1765 - 63 נפש. בית הכנסת מעץ נבנה בשלהי המאה ה- 18; באמצע המאה ה- 19 נבנה במקומו בית כנסת מלבינים. במחצית הראשונה למאה ה- 19 ישב שנים אחדות על כס-הרבנות בזלוצ'ב נצר למשפחת ר' אברהם אבלה, הרב מלאסק. ב- 1888 נתמנה לרב ר' משה אהרן נתנוביץ', אשר בין השאר חתם גם על הקול-קורא של הרב ח. א. ואקס בדבר עדיפותם של אתרוגי ארץ-ישראל. בין שתי מלחמות העולם כיהן כרבה של זלוצ'ב, ר' י. ד. לבקוביץ, רבה האחרון של העיירה.
על סף המאות ה- 19 וה- 20 היתה אמנם הנאמנות למסורת מושרשת בציבור היהודי בזלוצ'ב, אף על פי כן קנו להן אחיזה מגמות חברתיות-פוליטיות חדשות. ב- 1908 גורש אברהם רוגוזינסקי לסיביר על פעילות מהפכנית.
בימי מלחמת העולם ה-I שדדו קוזאקים את חנויות היהודים בזלוצ'ב, ובפעולה זו השתתפו גם פולנים הקשורים עם האנדקים. אחר כך סבלו היהודים משלטונות הכיבוש הגרמנים. מפקד חיל-המצב קבע, כי בתי-הכנסת ובית- המדרש מפיצים זוהמה ומחלות, וציווה לנקות ולקרצף אותם יום-יום. בימי המלחמה התארגן הישוב היהודי למען הגשת עזרה לניצרכים. נוסד בית-תה, שבו ניתנו בפרוטות מנת- לחם ותה-חם.
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם עסקו יהודי זלוצ'ב בעיקר במסחר בכפר ובמלאכה. פעלו כאן המפלגות היהודיות: פועלי-ציון שמאל וימין, בונד וצוקונפט, וכן אגודת-ישראל. שביוזמתה נוסד בראשית שנות ה- 20 בית-ספר לבנות בית יעקב (ליד בית-הספר הוקמה ספרייה, ובשנות ה- 20 היתה זו הספרייה הציבורית היהודית היחידה בעיירה). בתא הקומוניסטים שבזלוצ'ב היו רוב חבריו יהודים, החייטים היהודים הקימו איגוד מקצועי "עובדי המחט". במועצת העירייה ב(- 1926) היו 8 צירים יהודים מכלל 17, אחד מהם היה חבר ראשות העיר.
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם הלכה ונתרחבה בזלוצ'ב השפעתם של האנדקים האנטישמיים. יהודי זלוצ'ב הנודדים כרוכלים על פני כפרים ועיירות בסביבה סבלו גם מהפעילות האנטישמית שהתפתחה במקומות אחרים. כן, למשל, התחולל פוגרום בלוטוטוב הסמוכה (יולי 1923), ו- 17 יהודים נפצעו ונשדדו. גם בזלוצ'ב עצמה הוכנה ב- 1931 עילה לפרעות על ידי הפצת שמועות כוזבות. האנדקים העלילו עלילת דם על השמש דוד בורנשטיין. התחוללה אווירת פוגרום. ב- 4.6 ש.ז., בחג הנוצרי, של "הלחם הקדוש" פרצו הפרעות, בתואנה נוספת שהיהודים חיללו כביכול את תהלוכת הקודש. נפגעו אז עשרה יהודים, וביניהם אשה אחת. שלושה מהם היו פצועים קשה. לפנות ערב התחדשו הפרעות. נופצו כמה מאות חלונות בחנויות ובבתי-מגורים של יהודים, נשדד רכוש רב ונפצעו כמה עשרות אנשים. יהודים רבים, ובעיקר הבנות, התחבאו במרתפים. הפרעות נמשכו למעלה משלוש שעות, עד שבאה קבוצת שוטרים שהוזעקה משייראדז ושמה קץ למהומות. בפוגרום הנ"ל השתתפו, בעיקר, חברי אירגון פארא-מיליטארי "סוקול", איכרי הסביבה, כמה מורים של בית הספר המקומי ואף מספר חברי מפלגת הסוציאליסטים הפולנים פ.פ.ס. אמנם כמה פולנים ניסו לבלום את ההמון והפריעו להכות ביהודים, ביניהם אחד הכמרים שטרח להרגיע את הפורעים. אף על פי כן שבו והתאספו למחרת, בליל השבת, המון איכרים רב, והתכוונו לתקוף את היהודים. כוח-משטרה מוגבר מנע את הפרעות. ימים אחדים לא יצאו היהודים לרחוב, ולאות מחאה לא שלחו זמן-מה את ילדיהם לבית-הספר, אשר מוריו השתתפו בפרעות.
עם כניסתם לזלוצ'ב - 4.9.1939- 3- ערכו החיילים הנאצים "פעולת-נקם" אכזרית: הם רצחו בירייה כ- 200 מתושבי העיירה, יהודים ופולנים, וגם שרפו את רוב הבתים. חלק מהיהודים שנשארו ללא קורת-גג ונבהלו מהטרור המשתולל, עזבו את זלוצ'ב וחיפשו מיקלט במקומות אחרים, בעיקר בערים גדולות יותר. בנובמבר 1939 גורשו חלק ניכר של יהודי זלוצ'ב לגנראל גוברנמנט (מחוז לובלין). לא ניתן לקבוע כמה יהודים נשארו בעיירה. לא מן הנמנע, כי הגרמנים השאירו במקום רק את בעלי-המלאכה המומחים ומשפחותיהם. במארס 1940 הובאו לזלוצ'ב- ואולי עברו מרצונם - כמה משפחות יהודים שהתגוררו עד כה בכפר קלונובה, ליד שייראדז.
שרידי היהודים בזלוצ'ב חוסלו במאי-יוני 1942: 280 היהודים שנמצאו בעיירה הוסעו למחנה-המוות בחלמנו.