תרומות
ז'לוצק ZOLUDZK
כפר בפולין
אזור: ווהלין ופוליסיה
ראפאלובקה
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ-446
· יהודים בשנת 1941: כ-418
תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I
המושבה היהודית החקלאית ז'לוצק נוסדה בשנת 1847 על אדמת המדינה בין הכפרים ז'לוצק גדול וז'לוצק קטן. המייסדים היו 13 משפחות מברסטצ'קה. כל משפחה קיבלה חלקה של 260 דונם. כעבור מספר שנים עזבו כמה משפחות. האחרים, שלא יכלו להתפרנס מן האדמה הבוצית, פנו בחלקם לעסוק במסחר ובמלאכה. ועדה ממלכתית שביקרה במקום בשנת 1876 טענה, שהיהודים אינם מעבדים את חלקותיהם כראוי והורתה לקחת מן המתיישבים את רוב האדמות. לכל משפחה הושארו רק 65 דונם קרקע. בשל מיעוט הקרקע החקלאית השלימו היהודים את פרנסתם בעיסוק בחקלאות, בעבודות בניין, בנגרות וברוכלות. במושבה פעלו כמה מפעלים זעירים: טחנת- קמח ומפעל להפקת שמן. בראשית המאה ה- 20 נבנתה לא הרחק מז'לוצק (5 מ"ק) תחנת רכבת בקו המסילה סארני-קובל. עקב כך נוסף עוד ענף פרנסה - הובלות. צעירים מבני ז'לוצק היגרו לארצות שמעבר לים. ערב מלחמת העולם הראשונה נתקבל לכהן בתפקיד רבו הראשון של היישוב הרב שבתאי סלוטניצקי מאיישישוק. לאחר פטירתו כיהן ברבנות חתנו, ר' יצחק איזבוצקי. הוא נספה בשואה יחד עם בני עדתו. בשנת 1916, כשהתקרבה החזית לז'לוצק, נתמלאה העיירה פליטים יהודיים. באמצע חודש דצמבר 1916 נטשו יהודי ז'לוצק את יישובם, אך חזרו אליו כעבור כמה ימים. בעת מלחמת האזרחים וחילופי השלטון היו בז'לוצק כמה מעשי שוד ויהודי אחד נרצח. בדרך כלל הוזעקו הגברים ובאו ועלה בידיהם לגרש את השודדים והפורעים.
למרות העזרה שקיבל היישוב לצורך שיקום הוא לא התפתח. בשנת 1925 נוסדה בז'לוצק קופה קואופרטיבית שהיתה מסונפת ל"אורט". תפקידה היה לתמוך בחקלאי ז'לוצק ואלה שבאוליזרקה הסמוכה בהלוואות. בשנת 1930 בוצעה במקום פרצלציה וחלק מאדמות המרעה היו לשדות גידולים. במאמצע שנות השלושים היו ל- 50 משפחות בערך 1,000 דונם; כלומר גודלו הממוצע של המשק החקלאי בז'לוצק היה 20- 30 דונם. בז'לוצק היו אז 64 בתים, 2 חנויות, 2 סנדלרים, 2 חייטים, 2 נפחים, טחנת-קמח ומפעל קטן להפקת שמן. היו בה שני בתי-כנסת, רב ושוחט. יהודי המקום היו כפופים לקהילת ולאדימירץ. ילדי ז'לוצק למדו בבית-הספר הפולני הממלכתי או בבית- הספר העברי שבראפאלובקה. אלה שלמדו בבית-הספר הפולני למדו לימודי יהדות בחדר אחר-הצהריים. בז'לוצק היתה ספרייה קטנה. בשנת 1928 נפתחו כאן קנים של "השומר הצעיר" ושל "החלוץ הצעיר", ומאוחר יותר של "בית"ר". במשך זמן-מה פעל במקום קיבוץ הכשרה של "החלוץ". בשנת 1934 עלו לארץ-ישראל 10 משפחות, במסגרת העלייה שארגנה התאחדות האיכרים בארץ-ישראל( "עליית צדיקוב"). בבחירות לקונגרס הציוני הי"ח (1933) הצביעו 46 איש: 2 למזרחי; 1 לרשימה הרוויזיוניסטית; 43 לרשימת ארץ-שראל העובדת.
בשנים 1939 - 1941 גויסו כמה מצעירי ז'לוצק לצבא האדום. גיוס נוסף נערך עם פרוץ המלחמה, ביוני 1941. אבל מגויסים אלה נאלצו לחזור וכמה מהם נרצחו בדרך. הממשל הסווייטי עזב את האיזור בראשית חודש יולי 1941 וחלפו כמה וכמה ימים עד שנכנסו הגרמנים. בינתיים השתוללו במושבה אוקראינים ושוטרים אוקראיניים, ואלה שדדו רכוש של יהודים, התעללו בהם ואף רצחו כמה יהודים, באשמה שהיו פעילים סובייטיים. מאוחר יותר החרים הממשל המקומי האוקראיני, בפקודת הגרמנים, את משק החי, דברי ערך ועוד. על היהודים הוטלו תשלומי- כופר והם אולצו לצאת לעבודות כפייה. אלה מהם שנשלחו לתקן את הגשר על הנהר סטיר ליד צ'ארטוריסק נרצחו שם. ב- 1 במאי 1942 הועברו יהודי ז'לוצק לגטו ראפאלובקה ומשם הובלו בט"ז באלול תש"ב (29 באוגוסט 1942) לבורות ונרצחו. לפני ההעברה לגטו ברחו 10 צעירים. הם הסתתרו אצל כפריים פולניים עד אביב 1943; אז החל טבח האוקראינים בפולנים והם עזבו. כמה מצעירים האלה הגיעו לגדוד הפרטיזנים הסווייטי "בוהדאן" בפיקודו של א' קונצ'ה. אחד מהם, אליעזר קנטור, היה מפקד חוליית חבלה ונספה בזמן מבצע חבלה. איזור ז'לוצק שוחרר בידי הצבא האדום בראשית פברואר 1944.