תרומות
חודורוב CHODOROW
עיר בפולין
מחוז: לבוב
נפה: בוברקה
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ-4,206
· יהודים בשנת 1941: כ- 2,216
· יהודים לאחר השואה: נותרו מעט יהודים
תולדות הקהילה:
הישוב היהודי מראשיתו
חודורוב, או חודורוסטאב, כפי שנקראה עד המאה ה- 17, נוסדה ב- 1431 כעיר מבצר בבעלות פרטית. ב- 1640 היא קיבלה מעמד של עיר לפי החוק המאגדבורגי. במאה ה- 17 נפגעה חודורוב קשה מפלישות הטאטארים וחרבה פעמים מספר. היא שוקמה שוב במאה ה- 18. ב- 1837 פרצה שרפה שכילתה כמעט את כל העיר. לקראת סוף המאה ה- 19 היתה לצומת מסילות-ברזל מן החשובים במזרח גאליציה. בקיץ 1914, בזמן הפלישה הרוסית, שוב הועלתה העיר באש. ב- 1919 חודש בה שלטון פולין והעיירה היתה למרכז תעשייתי חשוב; נבנו בה בית-חרושת לסוכר, בית-חרושת לנקניקים, שתי מנסרות ועוד כמה מפעלים הקשורים בעיבוד תוצרת חקלאית. העיר נבנתה מחדש, ובמקום בתי-עץ שהיו בה קודם, נבנו בתי-לבנים. הידיעות הראשונות על יהודים בחודורוב הן מ- 1633, אבל סברה היא שגם קודם-לכן היו בה יהודים. כבר ב- 1642 נחנך בה בית כנסת מפואר בנוי-עץ ובו ציורים מרהיבי-עין, מעשה-ידיו של אמן עלום-שם. בית כנסת זה היה מן הוותיקים בחבל ארץ זה. מספר פעמים ניצל מדליקות שפקדו לעתים תכופות את העיר, ובדליקה ב- 1837 הוא היה הבניין היחיד ששרד בעיר. אין תימה אפוא, שאגדות רבות על בית-כנסת זה ועל קדושתו רווחו בעיר. בתקופת ממלכת פולין עסקו יהודי חודורוב במסחר ובמקצת במלאכה. ב- 1712 שילמו יהודי חודורוב 750 זהובים מס-גולגולת. עם הסיפוח לאוסטריה הוכבד, כביתר המקומות בגאליציה, עול המסים על יהודי המקום ומספרם הלך ופחת. כשחוברה העיר לקווי-הרכבת והיתה לצומת חשוב, גדלה העיר והאוכלוסיה היהודית בתוכה בקצב מהיר. גם אז עסקו היהודים רובם במסחר ומיעוטם במלאכה. ב- 1897 נבזזו בתי היהודים על-ידי פורעים. 117 מן הפורעים, ובתוכם אחד מהמתגוננים היהודים, הובאו לערכאות בבז'ז'אני. ב- 1874 נערכו לראשונה בחירות לעיריה. מכלל 18 נבחרים היו 7 יהודים, 5 פולנים ו- 6 אוקראינים. מאז ועד כמעט למלחמת-העולם הראשונה היה נהוג שיהודי ישמש כסגן ראש העיר. ב- 1913 נבחר לראש-העיר היהודי ד"ר זיגמונד גרינשטיין. מבין הרבנים שכיהנו בחודורוב ידועים ר' אהרן, שכיהן בסוף המאה ה- 18, והיה מידידיו של ר' אלימלך מליז'ינסק. אחריו ישב, אף הוא בסוף המאה ה- 18, על כס הרבנות ר' ישראל ב"ר יוסף - יוסקה. בראשית המאה ה- 19 שימש רב בחודורוב ר' מרדכי הכהן ב"ר יוסף. בשנות ה- 20 של אותה מאה היה רבה של חודורוב ר' מרדכי ב"ר יחיאל-הלל אלטשולר. באמצע המאה ה- 19 כיהן ברבנות ר' יוסף-יואל דויטש, בעל "יד יוסף". שנים מועטות ישב על כס הרבנות בחודורוב ר' יואל אשכנזי, בעל "שו"ת מהר"י אשכנזי". במקומו בא ר' משה-ראובן ב"ר יעקב-משולם גינסבורג, שכיהן ברבנות בשנים 1896- 1907. רבה האחרון של חודורוב עד מלחמת-העולם הראשונה, שהוכתר גם בכתר האדמו"רות (הוא ניהל חצר אדמו"רות) היה ר' יששכר-דב אייכנשטיין, נכדו של ר' יצחק-אייזיק מז'ידיצוב. כבר ב- 1898 הופיעו ראשוני הציונים בחודורוב. האגודה הציונית הראשונה הוקמה בראשית המאה ה- 20, וב- 1907 נוסד ארגון של צעירים ציונים, בני ציון. במלחמת-העולם הראשונה נכבשה חודורוב ביד צבאות רוסיה. החיילים הרוסים הציתו את בתי העיר, וגם בית-הכנסת העתיק עלול היה לעלות באש. ואולם צעיר יהודי, משה שטייפלר, חירף את נפשו וכיבה את האש שאחזה בבית. הוא נתפס בידי הרוסים שדנו אותו למיתה. לאחר שתדלנות שהיתה קשורה גם בפדיון כבד ניחון האיש והיגר לאחר-מכן לארצות-הברית. באותה דליקה הועלו באש בתי יהודים רבים, ומכלל 340 הבתים שהיו ברשותם קודם פלישת הרוסים נשארו 152 בתים בלבד שלא נפגעו
לאחר מלחמת-העולם הראשונה הוקמו, כאמור, בחודורוב מפעלי-תעשייה רבים. אמנם היהודים לא היו בין בעלי המפעלים ואף לא עבדו במישרין בתעשייה, אולם עצם ההתפתחות שחלה ורבוי של הפרנסות והתושבים גרמו לגידול הקהילה היהודית ולביסוסה הכלכלי. לאחר המלחמה גרו רבים מיהודי חודורוב שבתיהם נשרפו בצריפי צבא, אולם במשך הזמן עברו רובם לבנייני לבנים, וב- 1933 נשארו לגור בצריפים רק 4 משפחות של יהודים. בתחילת התקופה עזר הג'וינט לסוחרים ולבעלי-המלאכה היהודים, בשנות ה- 20 הוקם ה"בנק לאשראי" בראשות ד"ר מרגוליס (ציוני). ב- 1931 היו בבנק זה 176 בעלי מניות. ערך הפקדונות שבו באותה שנה היה 38,613 זלוטי, והוא נתן הלוואות בסך של 73,500 זלוטי. המוסד השני היה קופת גמילות חסדים, שנתנה ב- 1936- 1937 70 הלוואות בסך של 5,758 זלוטי. באותה שנה היו בה חברים 41 בעלי מלאכה, 94 סוחרים זעירים, 4 פועלים ו- 7 אחרים. באמצע שנות ה- 20 הוקמה "יד חרוצים" ואחריה "אגוד הסוחרים". עם התפתחותה של העיר נוספו בה גם יהודים בעלי מקצועות חפשיים. בחודורוב התקיימו סניפי כל המפלגות הציוניות, אגודת ישראל וקבוצה של יהודים, חברים במפלגה הקומוניסטית הבלתי-ליגאלית. מבין הזרמים הציוניים פעלו: הציונים הכלליים, הציונים הראדיקאלים, המזרחי, התאחדות, רביזיוניסטים ולאחר מכן מפלגת המדינה. עם תנועות הנוער שבעיר נמנו - השומר הצעיר, השומר הדתי (לאחר מכן בני-עקיבא), גורדוניה, הנוער הציוני, בית"ר ולאחר הפילוג במפלגה הרביזיוניסטית - "ברית הקנאים" - תנועת הנוער של מפלגת המדינה. ב- 1939 הוקמה תנועת-נוער של הציונים הראדיקאלים "השחר". בחודורוב נתקיים קיבוץ הכשרה, שבו היו חברים מבית"ר, בני-עקיבא וגורדוניה. תוצאות הבחירות לקונגרסים הציונים ציונים ציונים השנה כלליים המזרחי התאחדות פועלי ציון רביזיוניסטים ראדיקאלים 1927 46 41 40 4 - - 1931 119 84 92 74 - 1933 247 138 195 22 129 1935 285 210 285 - 110 1939 40 43 56 - 157 ליהודים היתה השפעה ניכרת במועצת העיריה. כאמור, עוד ב- 1913 נבחר ד"ר זיגמונד גרינשטיין כראש העיר. עם חידוש שלטון פולין היה לראש-עיר ממונה. ב- 1927 הוצגה רשימה אחת לבחירות לעיריה - בלוק שלושת הלאומים - וממנה נבחרו 17 יהודים, 18 פולנים ו- 5 אוקראינים. מן היהודים נבחרו: 5 - ציונים, 2 - "לאומיים", 2 - אורתודוכסים, 3 - נציגי "יד חרוצים" ו- 5 נציגים של החוגים המסורתיים. הפעם נבחר ד"ר ז. גרינשטיין כסגן ראש העיר. ב- 1933 נבחרו לעיריה 5 יהודים, כולם מן רשימת השלטונות - ה"סאנאציה". תחילה ניסו חוגים פולניים להדיח את סגן ראש העיר. אבל בלחץ דעת-הקהל הפולנית, ובכלל זה הכמורה הקאתולית, הוא המשיך בתפקידו. ב- 1935, כשראש-העיר נידון למאסר בגלל מעילה, כיהן ד"ר גרינשטיין זמן-מה כראש-עיר בפועל. ב- 1936 התפטר מתפקידו ונתמנה כקומיסאר בקהילה. בבחירות האחרונות לעיריה, שהתקיימו ב- 1939, נבחרו 8 פולנים, 4 יהודים ו- 4 אוקראינים. העיריה בחודורוב תמכה בתקציבה גם במוסדות-סעד יהודיים; הללו קיבלו שליש מהקצבת העיריה לסעד, בהתאם למספרם באוכלוסיה. מכספים אלה התקיים מטבח עממי שחילק ארוחות חינם לנצרכים. ב- 1929 נקרא רחוב שגרו בו יהודים על שמו של ד"ר ליאון רייך. בראש ועד הקהילה בשנות ה- 20 הראשונות עמדו החוגים המסורתיים בהנהגתו של משה בער. בשנים 1927 - 1935 היה השלטון בקהילה בידי הציונים. ב- 1935 נתמנה לקומיסאר הקהילה משולם זילברברג, וב- 1936 - ד"ר זיגמונד גרינשטיין. הכנסות הקהילה ב- 1932 בסך של 14,500 זלוטי כמעט מקור כולו מן השחיטה, ואילו ההוצאות נתחלקו כלהלן: משכורת לרב - 4,650 זלוטי עזרה סוציאלית - 1,000 זלוטי, פעולות תרבות - 2,150 זלוטי, קופת גמילות חסדים - 2,000 זלוטי. כרב המקום כיהן ר' שלמה גוטליב-אייכנשטיין, יליד המקום, וקודם-לכן רבה של ולודז'ימייז'-וולינסקי. בראשית שנות ה- 20 התפטר מתפקידו הקודם, ועבר לחודורוב. בהמלצת השלטונות נתמנה לרשם תעודות-לידה בקהילה, ולאחר-מכן, בהשפעת ראש הקהילה, נתמנה לרב. בשל מחלוקת עם בני הקהילה נאלץ להתפטר ב- 1936, ובמקומו בא ר' אליהו ב"ר דוד הלוי הורוויץ. עד 1933 היו פעולות הסעד מאורגנות וממומנות בעיקר על-ידי העיריה, ומקצתן על-ידי הקהילה. ב- 1931 הקציבה הקהילה ל"קמחא דפסחא" 800 זלוטי. ב- 1933 הוקם בחודורוב סניף ויצ"ו, שעיקר פעולתו היתה עזרה לילדים ממשפחות מעוטות יכולת. ויצ"ו קיימה גם גן ילדים, ובו 50- 60 ילדים. רוב ילדי ישראל למדו בבתי-הספר העממיים הכלליים, ואחדים מהם אף בגימנסיה המקומית. בשנות ה- 20 הראשונות נפתח בית ספר עברי משלים "שפה ברורה". למדו בו בתקופות שונות מ- 50 עד 120 תלמידים. ב- 1932 הוקם "תלמוד תורה", שהורו בו גם לימודי חול, ועל כן קיבל זכויות ממשלתיות. פעולות התרבות במקום טיפחה האגודה "ארץ ישראל". היו בה, בין השאר, חוג לדראמה, ספריה ומקהלה. כן נתקיים במקום איגוד ספורט יהודי "דרור". בסוף שנות ה- 30, באווירה האנטישמית שהשתררה אז במקום, אירעו התנפלויות תכופות על היהודים הנוסעים ברכבות בקו חודורוב-לבוב שנסתיימו אף בפצועים
לאחר פרוץ המלחמה הופצצה חודורוב קשה על-ידי הגרמנים. בניינים רבים נהרסו והיו קרבנות בנפש. בתקופה הסובייטית (ספטמבר 1939 - יוני 1941) לא התאנו השלטונות החדשים ליהודים במיוחד, ותנאי חייהם היו סבירים. לאחר שפרצה המלחמה הגרמנית-סובייטית, ועם כניסת הגרמנים לעיירה (30.6.1941), התחילה תקופת ייסורים ורדיפות היהודים. הגרמנים והאוקראינים התעללו בעוברי-אורח יהודים, פשטו על דירותיהם ובזזו מכל הבא ליד. חוויה קשה נפלה בחלקם של היהודים, שבאחד הלילות העלו הגרמנים באש את בית-הכנסת הישן. היהודים נשלחו לעבודת-כפייה בעיירה ובסביבה; תכופות שבו מוכים מן העבודה, והיה שאחדים מהם אף נרצחו במהלכה. היהודים עבדו בבית-החרושת המקומי לגאזוז, בבית-החרושת לסוכר, בחוות שבסביבה (בין השאר באוטינוביצה) ובמנסרות. במנסרה שבחודורוב בלבד הועסקו כמה עשרות יהודים. קבוצות יהודים עבדו באיסוף פסולת וגרוטאות באיזור. זמן קצר לאחר כיבוש העיירה הוקם יודנראט ובראשו עמד טייכמן. משאר חברי היודנראט ידועים לנו שמותיהם של יחזקאל הורושבסקי והרמן גימפל. ליד היודנראט הוקמה משטרה יהודית. עיקר תפקידו של היודנראט היה לאסוף מידי היהודים כסף, חפצי-ערך, רהיטים, כדי לספק את דרישותיהם החוזרות ונשנות של השלטונות הגרמניים, ובעיקר דרישות אנשי הגיסטאפו מסטרי, שאיימו על היודנראט בעונש-מוות אם לא ימלאו אחר הדרישות. כמו בשאר המקומות נצטוו גם יהודי חודורוב בחורף 1941- 1942 למסור לשלטונות כל מוצרי-פרווה שברשותם. איש אחד נורה כשנמצא בביתו בשעת חיפוש מוצר-פרווה. יהודי הכפרים הסמוכים נצטוו לעבור לחודורוב; הם הורשו לקחת עמם את רכושם. אקציית-השילוח הראשונה בחודורוב היתה בימים 5.9.1942- 4 (לפי ידיעה אחרת - בימים 7.9.1942- 5). בלילה הגיעה במפתיע המשטרה הגרמנית מסטרי. בסיוע השוטרים האוקראינים המקומיים פשטה זו על בתי היהודים, הוציאה החוצה אנשים ממיטותיהם, ירתה בחולים ובתשושים בו במקום והשליכה בעד החלונות ילדים קטנים. כן ירו הגרמנים ועוזריהם ביהודים שניסו להימלט. ואף-על-פי-כן הצליחו יהודים רבים לברוח אל היער הקרוב, ואחרים הסתתרו במחבואים שונים. היהודים שנתפסו בידי השוטרים - 1,100 עד 1,500 - שולחו אל מחנה ההשמדה בבלז'ץ. מספר ההרוגים במקום היה כמאה (לפי ידיעה אחרת - 500). באקציה זו נורו גם הפועלים בחוות הסמוכות וחלק מפועלי המנסרות. לאחר השחיטה היו רחובות העיירה, שעיקר אוכלוסיהן יהודים, מלאים גופות ודם. האוכלוסים הנוצרים החלו במלאכת השוד. היהודים שעברו את האקציה בשלום שבו במקרים רבים לדירות ריקות. כעבור שבועיים (לפי מקור אחר, ב- 18.10.1942) בא השילוח השני. הפעם נתפסו כ- 350 איש, לפי המשוער קשישים בעיקר, אך ייתכן כי היו גם נשים וילדים. כנראה, נצטווה יושב-ראש היודנראט על-ידי הגיסטאפו לספור לפני האקציה את מכסת הקרבנות, ומשלא נענה הוצאו האנשים מבתיהם בידי השוטרים היהודים. כשהחביאו אנשים את זקניהם, לקחו השוטרים במקומם כל מי שמצאו מבני המשפחה. הנתפסים נשלחו לסטרי, ומשם למחנה-ההשמדה בבלז'ץ. בחודורוב נותרו עוד - הודות למחבואים יעילים או מקומות עבודה "טובים" - כמה מאות יהודים. הם רוכזו בשכונה אחת, או שוכנו ליד המפעלים. היו אלה בעיקר פועלי-בית-החרושת לסוכר, פועלי המנסרות, אוספי הפסולת וכן קבוצת עובדים במינהל-המקרקעין. ביום 5.2.1943 (או במארס 1943) נורו שרידים אלה ליד בית-החרושת לסוכר, שעמד מספר קילומטרים מאחורי העיר. ייתכן, כי עוד לפני טבח אחרון זה הועברה קבוצת יהודים מחודורוב לסטרי. קומץ השרידים הסתתרו במחבואים בסביבת חודורוב ונעזרו על-ידי נוצרים מכרים. אומץ-לב והקרבה עצמית הפגין הפולני הנריק פיצ'ק, שקיים 22 חודש במרתף המוסווה של ביתו 10 יהודים, עד ששוחררה העיירה על-ידי הצבא הסובייטי (29.7.1944- 28). הוא סיפק להם מזון ומים וסילק את פרשם. עזרה לו בקניות מזון ובבישול בשביל הנחבאים הפולניה רוטוביץ'.