חודז'ייז' CHODZIEZ

עיר בפולין
מחוז: פוזנן
נפה: חודז'ייז'
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-8,000

·  יהודים בשנת 1941: כ-19

תולדות הקהילה:
 

ח' נזכרת לראשונה ב-1434. במשך תקופה ארוכה השתייכה למשפחת האצילים הפולנית פוטוליצקי. העיר צמחה סביב מבצר, ובמאה ה-15 היתה מוקפת חומה. במאה ה-16 השתקעו בה פרוטסטנטים, רובם מגרמניה. במחצית הראשונה של המאה ה-18 נהנתה ח' מפיתוח כלכלי מהיר, בזכות יצרני בדים וסוחרי בדים רבים מלשנו (ליסה, ע"ע), שהשתקעו בה בעקבות דלקה גדולה שפרצה בעירם. המתיישבים מלשנו הקימו בח' רובע חדש, "העיר החדשה", ובו ייסדו 56 בתיי'מלאכה לבדים. ענף הבדים היה למקור פרנסה חשוב לתושבי המקום והעסיק 83 טווים ואורגים, 150 רוקמים וסוחרים רבים.
בשנת 1772, בעת חלוקתה הראשונה של פולין, סופחה ח' לפרוסיה. העיר מנתה אז 1,588 תושבים, כשליש מהם תושבים חדשים שבאו מגרמניה. עם גידול אוכלוסייתה גדל גם מספר בתי האריגה והמטוויות שבתחומה.
במחצית הראשונה של המאה ה-19 החל בח' תהליך של תיעוש; הוקמו בה בית-החרושת "פורצליט" לכלי חרסינה, בית-חרושת למכונות וקטרים, מפעל למוצרי אבן, מפעל לייצור זכוכית. מסילת-הברזל משניידמיהל לפוזנן, שהושלמה ב-1879, אפשרה את פיתוח סחר התבואה. בעת ההיא פקד את העיר תהליך מואץ של גרמניזציה ודיכוי התרבות הפולנית, שבעטיו עזבוה פולנים רבים, ואולם תנועת ההתיישבות הגדולה מגרמניה אפשרה את המשך גידולה של האוכלוסייה.
אחרי מלחמת העולם הראשונה נכללה ח' במדינת פולין העצמאית. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם נשמר בה היחס המספרי בין בני הקבוצות האתניות השונות; בשנת 1939 היו הגרמנים %35 מכלל התושבים. עם כיבוש העיר בידי הנאצים בספטמבר 1939 גורשו פולנים רבים לאזור הגנרל-גוברנמן ולגרמניה, לעבודות כפייה.
על ראשית התיישבותם של יהודים בח' אין לנו מידע. במאה ה-16 כבר היתה במקום קהילה יהודית, ובתעודות מן התקופה הזאת פורטו המסים וההיטלים שנדרשו היהודים לשלם לבעלי העיר פוטוליצקי - בכסף, בבשמים ובסחורות קולוניאליות (תבלינים) - ולכנסייה (אבק-שרפה לחג הפסחא). בכתב פריווילגיה שהעניק ליהודים ב-1688 האציל פוטוליצקי נזכר שטח אדמה שהוקצה להם כדי לפתוח בית-עלמין, אישור לבנות בית- כנסת והיתר לעסוק במסחר לסוגיו, למעט הסחר ביינות.
בקרב הפליטים שבאו לח' מלשנו בתחילת המאה ה- 18 היו גם יהודים, וגם הם עסקו ברובם בייצור בדים במסחר בהם. בואם תרם תרומה חשובה לגידול הקהילה ולהתבססותה. בשנת 1772, עת סופחה ח' לפרוסיה, גרו בה 448 יהודים. מדיניותו של פרידריך הגדול מלך פרוסיה סייעה לגידול היישוב היהודי בח', אבל באורח סלקטיווי. את היהודים האמידים עודד המלך להשתקע בעיר, במעמד של "יהודי-חסות", ואילו על חסרי רכוש, "בטליודן" (יהודים-קבצנים) בפי השלטונות, נאסר לבוא בשעריה. כל יהודי הממלכה, לרבות אלה שישבו בח', חויבו בתשלום מסים חדשים ונדרשו גם לרכוש כמות מסוימת של כלי חרסינה מתוצרת המפעל הממלכתי - אף-על-פי שגם קודם לכן מסיהם השנתיים היו גבוהים מאלה ששילמו שאר נתיני הממלכה.
סוחרי הבדים היהודים של ח' הגיעו במסעות המסחר שלהם עד מוסקווה ועד גבול תורכיה, ובה בעת קיימו קשרי מסחר הדוקים עם יהודי ברסלאו. בעלי המלאכה היהודים, ובפרט החייטים, הרחיבו את סדנאותיהם וחיזקו את כוחה של האגודה המקצועית שלהם, שנוסדה עוד במאה ה-18.
בראשית המאה ה-20 תרם הבנקאי היהודי מזהיימר כסף רב לפיתוח העיר. מזהיימר נמנה עם אישי הציבור המובילים בח' וזכה להוקרת בני העיר, היהודים והלא- יהודים כאחד. בין שאר תפקידי הציבור שמילא היה ממונה על הבנייה בעיר, וניהל כמה ממחלקות העירייה. גם כמה יהודים נוספים, בעיקר בעלי מקצועות חופשיים, הטביעו את חותמם על חיי העיר ועל חיי הקהילה היהודית. ב-1912, בבחירות שנערכו בגרמניה לנציגות היהודית הכלל-ארצית, גבר עורך-הדין בורג על הבנקאי מזהיימר. סיפור בחירתו התפרסם בעיתוניהם של יהודי גרמניה והצביעו עליו כעל הוכחה לחיוניותה של קהילת ח', גם לאחר שרבים מבניה עזבוה.
קהילת ח' הגיעה לשיא גודלה ב-1837, עת מנתה 1,062 נפשות. באותה שנה הושלמה בניית בית-כנסת חדש, נאה ומרווח. ואולם עוד לפני אמצע המאה - מוקדם מבשאר ערי האזור - הסתמנה בקרב יהודי המקום מגמה גוברת של הגירה ויציאה לערים גדולות, חרף העובדה שמצבם הכלכלי היה טוב. בתום מלחמת העולם הראשונה, כשח' נכללה שוב בגבולות פולין, נותרו בה רק כמה עשרות יהודים ורובם, ובהם גם הרב האחרון, ר' מאיר שיימן, עזבוה גם הם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם.
בקרב תושביה הפולנים של ח' רווחו הלכי-רוח אנטישמיים ולאומניים ורבו בה תומכי מפלגת האנדציה הלאומית-דמוקרטית והמפלגה הנוצרית-דמוקרטית. מיד עם החזרת העיר לפולין היו בה גילויי אנטישמיות, והם הלכו וגברו בשנות ה-30, בעקבות עליית היטלר לשלטון בגרמניה. אז הצטרפו אל האנטישמים הפולנים גם תושבי העיר הגרמנים, יותר משליש מתושביה. האווירה האנטישמית וריבוי התקריות הניעו גם את אחרוני היהודים בעיר לעזבה. חלקם היגרו לחוץ-לארץ, אבל רובם עברו לדרומה של פולין.
עם פלישת הגרמנים לפולין בספטמבר 1939 נותרו בעיר 19 יהודים בלבד. בנובמבר 1939 הם פונו לוולושצ'ובה שבמחוז רדום, וגורלם היה כגורל אחיהם בני העיר הזאת.