תרומות
חוז'וב CHORZOW
עיר בפולין
מחוז: שלזיה
נפה: קאטוביצה
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ-101,977
· יהודים בשנת 1941: כ-2,811
· יהודים לאחר השואה: 90
תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I
הכפר חוז'וב מוזכר לראשונה בתעודות בסוף המאה ה- 11, או בתחילת המאה ה- 12, כיישוב בבעלות הכמורה. במאה ה- 13 נודע במכרות הכסף והעופרת שהיו בו; בסוף המאה ה- 18 נתגלה במקום פחם. אך ראשיתה של העיר כרוכה בהקמת מפעלים להפקת מתכת. המפעלים הוקמו על ידי ממשלת פרוסיה ב- 1802 ונקראו בשם "קניגסהוטה" (בפולנית קרולבסקה הוטה). במחצית המאה ה- 19 היתה "קניגסהוטה", יחד עם מכרות-הפחם שלידה, לאחד המרכזים התעשייתיים הגדולים בשלזיה העילית. ב- 1868 זכה היישוב התעשייתי למעמדשל עיר. לאחר משאל-עם ב- 1921 הועברה העיר לרשות פולין. לימים צורפו אליה כמה ישובים סמוכים, ביניהם הכפר חוז'וב (ב- 1934), וממנו השם לעיר כולה. אוכלוסי המקום היו בעיקר גרמנים ופולנים. בתעודות של הכפר חוז'וב מוזכר ב- 1675 לראשונה היהודי יעקב מאירוביץ. בקניגסהוטה היו יהודים בסוף שנות העשרים של המאה ה- 19. עד ל- 1854 השתייכו יהודי המקום לקהילת ביטום (בגרמנית ביוטן). קהילה יהודית עצמאית התארגנה בחוז'וב כנראה בשנות הששים של אותה מאה. בעשור הראשון למאה ה- 20 היו ביישוב היהודי כ- 270 משלמי מס- הקהילה והללו הכניסו לקופתה כשני-שלישים מתקציבה. תקציבו של ועד הקהילה נע בין 33,316 ב- 1901 ל- 38,583 מארק ב- 1913. במקום נתקיים בתחילה בית תפילה צנוע, וב- 1873- 1875 נבנה בית-הכנסת. רבה.הראשון של חוז'וב היה ר' ש. גולדנברג, שכיהן בשנים 1890- 1913. בסוף המאה ה- 19 פעלו על-יד הקהילה חברות הצדקה: חברה קדישא, "חברת נשים" (נוסדה ב- 1863), "ארגון של נערות", וכן "חברת עזרה לבעלי-מלאכה יהודים". ב- 1912 התאחדו כל החברות האלה ל"חברת עזרה" - "אונטרשטיצונגספאריין". ב- 1907 היתה בחוז'וב חברתעזרה לעניים ועוברי-אורח יהודים. ב- 1910 נוסדו במקום ארגונים פוליטיים ותרבותיים. הוקמו סניפים של ההסתדרות הציונית בגרמניה ו"ארגון אזרחי גרמניה בני דת משה", וכן נוסדו אז "האגודה להפצת הספרות וההסטוריה של העם היהודי" ו"ארגון הנוער היהודי". כבר בשנות השבעים של המאה ה- 19 היה במקום בית- ספר יהודי יסודי, שב- 1873 הועבר לרשות העירייה.
עם פרוץ מלחמת-העולם הראשונה עזבו רוב היהודים את מקום מגוריהם בדרכם לפנים גרמניה. לאחר העברת העיר לפולין ב- 1922 התיישבו בחוז'וב, כמו בשלזיה כולה, יהודים שהגיעו למקום מרחבי פולין. עם התפתחותה של העיר גדלה גם האוכלוסייה היהודית בחוז'וב, וקודם לפרוץ מלחמת-העולם השניה הגיעה זו ל- 4,000 נפש. בחוז'וב כעיר תעשייתית, שרוב תושביה פועלים ופקידים במפעלי ברזל, כימיה ומכרות פחם, לא הועסקו היהודים במפעלים גופא אלא פרנסתם היתה על המסחר (זעיר ברובו), המלאכה והמקצועות החופשיים. כדי לעמוד במצב הכלכלי הקשה בשנות העשרים, הקימו יהודי חוז'וב מספר ארגונים כלכליים ומקצועיים. כך, למשל, נוסד ב- 1927 "בנק יהודי קואופראטיבי לאשראי", ב- 1928 - "ארגון בעלי מלאכה", וב- 1936 - "ציונים בעלי מקצוע" ליד ההסתדרות הציונית. הסוחרים הקימו אף הם את אגודותיהם: "אגודת הסוחרים" ו"אגודת הסוחרים הזעירים", שמנתה ב- 1938 150 חברים. בשנות השלושים הלך והחמיר מצבם הכלכלי של יהודי חוז'וב. במיוחד קשה היה מצבם של המובטלים, שמספרם הלך וגדל. מן הראוי לציין שבעצומה שהגישו ב- 1934 המובטלים של חוז'וב למשרד-העבודה בווארשה הודגש שהם דורשים הפניות לעבודות ציבוריות לכל חבריהם, בלי הבדל דת ולאום. לקראת פסח תרצ"ט נזקקו לקמחא-דפסחא כמה מאות משפחות יהודיות בחוז'וב. ועד הקהילה שחידש את פעולתו לאחר מלחמת-העולם הראשונה היה על-פי-רוב מתמנה מטעם השלטונות. אז גדלו צורכי הקהילה בסעד לעניים, ואמנם הקציב הוועד מתקציבו, שבשנת 1938 הועמד על 75,800 זהובים, סך 10,700 זהובים לעניי המקום. ליד הקהילה נתקיימו חברת "גמילות חסדים", וכן "חברת נשים" (נוסדה, כאמור, ב- 1863). האחרונה היתה פעילה במיוחד בתחום הסעד. בשנות השלושים היא אירגנה מטבח, שבו נתנו יום-יום 100 ארוחות-צהוריים חמות לילדים. כן ניתנו מטעמה ארוחות חמות לנזקקים מבוגרים. לקראת החורף אספו חברות הארגון בגדים לנצרכים, ומדי שנה בשנה ארגנו קייטנה לילדים. ב- 1933, עם עלייתו של היטלר לשלטון, הקימה הקהילה ועד עזרה ליהודי גרמניה, שפעל עד למלחמת העולם השנייה. שימת ליבו של הוועד הופנתה בעיקר לפליטים מגרמניה שהגיעו לחוז'וב. פעיל במיוחד בארגון הסעד היה רב המקום, ד"ר תיאודור קולברג. בגבור סכנת המלחמה בין פולין לגרמניה הנאצית, הקימה הקהילה היהודית ועד ציבורי לגיוס כספים לצורכי הצבא הפולני. יהודי חוז'וב תרמו אז סכום נוסף לרכישת 2 מקלעים. בתקופה שבין שתי המלחמות נסתמנה פעילות עניפה של סניפי הארגונים הציוניים שבמקום; משנה לשנה נתרבו תחומי הפעולה של הארגונים וגדל מספר החברים בהם. בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1927 הצביעו 88 שוקלים, ואילו ב- 1935 כבר הגיע מספר המצביעים ל- 752. חלוקת הקולות היתה כלהלן: ב- 1927 - "ציונים כלליים" 21, "המזרחי" 5, "התאחדות" 55, "פועלי-ציון" 7; ב- 1935 קיבלו "הציונים הכלליים" 366 קולות, "המזרחי" 157 ו"הרשימה של ארץ-ישראל העובדת" 229 קולות. ב- 1938 קבעה מושבה בחוז'וב המזכירות המחוזית של ההסתדרות הציונית לשלזיה העילית. בין תנועות-הנוער בלט ארגון הנוער העברי "עקיבא", שנוסד ב- 1929 וב- 1935 מנה 120 חברים. מקובלים במיוחד בעיר היו ערבי "עונג שבת" שערך. בשנות השלושים נתקיימו במקום גם ארגוני-נוער אחרים: "בני ציון", "גורדוניה", "השומר הדתי". בעיר פעל גם התא של "בני ברית". הסניף המקומי של ויצ"ו, אחד הגדולים באיזור, שיתף פעולה עם "חברת הנשים" שבמקום בתחומים רבים של עשייה חברתית-ציבורית הרצאות(, קורסים שונים, התעמלות לנשים וילדים דועו). בהשפעת הציונים נבחר ב- 1930 נציג יהודי אחד למועצת העירייה. בעדו הצביעו אז 723 קולות. בין שתי מלחמות העולם נתקיים במקום בית-ספר יסודי ממלכתי לילדי ישראל (חקרוי "שבסובקה") ליד הקהילה היה גם "חדר מתוקן" בחסותו של הרב קולברג. כן נתקיימו במקום שיעורים לעברית מטעם "תרבות". כאמור, נתקיימו ליד המפלגות והארגונים קורסים למיניהם (הסטוריה של העם היהודי, עברית, חוגים למלאכה ועוד). אגודת ספורט "מכבי" המקומית היתה אחת הגדולות באיזור; ב- 1936 השתתפו כמעט כל הצעירים בעיר בפעילות ספורטיבית של אגודה זו. בשנות השלושים חברו יחד בפעולה אנטישמית בחוז'וב שתי קבוצות קיצוניות: האנדקים ואנשי המפלגה הנאציונאל-סוציאליסטית הגרמנית (הבלתי ליגאלית), שפעלה בקרב הגרמנים בשלזיה. ב- 1935 אירעו מקרי התנפלויות על יהודים. הללו, מבוגרים כילדים, הוכו בחוצות העיר, והושלכו מקרונות החשמלית בשעת הנסיעה; נופצו שמשות בחנויותיהם, בבתיהם ואף בבתי-כנסת, והודבקו כתובות אנטישמיות על קירות הבתים. החרם שהוכרז על המסחר היהודי פגע קשה בסוחרים; ליד החנויות היהודיות הועמדו משמרות, שמנעו כניסתם של קונים לא-יהודים. יש לציין, שב- 1936 הועמדו לדין 40 אנדקים באשמת ארגון הפגנה אנטישמית והשתתפות בה. בסתיו 1937, בעקבות הגבלת השחיטה הכשרה, היו יהודי חוז'וב מחוסרי בשר כשר במשך 10 שבועות.
הצבא הגרמני כבש את חוז'וב כבר בימים הראשונים של ספטמבר 1939. במחצית השנייה של ספטמבר 1939 הוקם יודנראט. תפקידו הראשון היה מיפקד כל יהודי חוז'וב והעיירות הסמוכות: ליפיני, נובה-ווייש, שוויינטוחלוביצה, שיימיאנוביצה, טארנובסקה גורי. שבועות אחדים לאחר הכיבוש נחרב בית-הכנסת הגדול, הרכוש היהודי הוחרם והעסקים הועברו לידי "הנאמנים". כבר בספטמבר עזבו את עירם חלק ניכר מיהודי המקום שמוצאם מפולין ופנו מזרחה. אחדים מצאו מפלט בערים השכנות של מחוז קראקוב. ב- 20 ו- 27 באוקטובר גורשו מחוז'וב גברים יהודים משלזיה העילית לניסקו במסגרת "תוכנית ניסקו" ושם אולצו לחצות את הגבול הסובייטי. אף-על-פי כן חזר חלק מן המגורשים לעירם. ביאנואר 1940 נאלצו יהודי חוז'וב למסור לגרמנים את כל חפצי הפרווה שברשותם ובמחצית יוני 1940 גורשו כל יהודי חוז'וב לאולקוש ויאבוז'נו. במקום נשארו באורח בלתי- ליגאלי יהודים אחדים שמוצאם מגרמניה, וגם הם נכלאו וגורשו ב- 1940. ראוי לציין שבעיר ניצלו 22 יהודים; 14 מהם בזכותו של ה"פולקסדויטשה" גורבל, שהבריח אותם בשעת חיסול הגיטו בסוסנובייץ והחביאם. בחוז'וב היה תת-מחנה עבודה של מחנה-המוות באושוויץ ועל-ידו מחנה עבודה ליהודים. ידוע שב- 1944 הגיעה למחנה זה קבוצה של כ- 50 ילדים יהודים מאושוויץ שהועסקו במפעלי תעשייה צבאית (מפעל לתותחים) ליד קאטוביצה. בקיץ 1944 אירע במחנה ניסיון בריחה של שלושה יהודים. הללו חפרו תעלה מתחת לגדר, אך נתפסו ונתלו לעיני כל האסירים, היו גם ניסיונות בריחה נוספים. לקראת גמר המלחמה הועברו כל היהודים למחנה מאוטהאוזן. ימים ארוכים הוסעו הללו ברכבות משא בלא אוכל ושתיה. רבים מהם נספו. במכרה אשלגן שבסביבת חוז'וב היה ביולי 1943 מחנה-עבודה ליהודים שרובם מצרפת. האסירים, ובהם ילדים בני 14- 15, עבדו במכרה, חיו מתחת לפני האדמה, ורק אחת בשבועיים היו יוצאים לאור היום. לאחר השחרור חזרו לחוז'וב כ- 120 יהודים שניצלו מן השואה וגם כאלה ששהו בזמן המלחמה בברית-המועצות. בשנות הארבעים האחרונות נתקיים בחוז'וב ישוב יהודי קטן בן כמה מאות נפשות שגילה פעילות ציבורית ותרבותית. במקום נוסד בית-יתומים יהודי, ובו היו במארס 1946 כ- 90 ילדים בגיל 3- 17. בגלי ההגירה של היהודים מפולין לארצות המערב ולישראל נטשו הללו את העיר.