ד' ניסן ה'תשפ"ב

חויניצה CHOJNICE

 

עיר בפולין
מחוז: פומרניה
נפה: חויניצה
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-12,005

·  יהודים בשנת 1941: כ-69

תולדות הקהילה:

ח' נזכרת לראשונה במסמכים משנת 1275. ב-1309 נכבשה בידי מסדר אבירי הצלב. האבירים החזיקו בה עד 1466 והפכוה מיישוב כפרי לעיר מוגנת היטב ובה מבצר מוקף חומה ושערים שמורים. בזמן ההוא התפרסמה ח' כמרכז ייצור האריגים בפומרניה. בשנת 1466, בעקבות ניצחונה הסופי של ממלכת פולין על מסדר אבירי הצלב, היתה ח' לעיר פולנית. במאה ה-16 הגיעה לשיא התפתחותה הכלכלית וענף האריגה תפס בה מקום מרכזי. מספר האורגים בעיר הגיע אז ל-80, מספר רב מאוד במושגי התקופה.
בח' היה ריכוז גדול של פרוטסטנטים קנאים ובימי מלחמות הדת רבו ההתנגשויות ביניהם לבין הקתולים. כדי לבלום את התחזקות הפרוטסטנטים שלחה הכנסייה הקתולית לח' נזירים מן המסדר הישועי, שהקימו בה מנזר ובית-ספר. במחצית השנייה של המאה ה-17 סבלה ח' קשות ממלחמות והתקפות אויב, ממגפות רבות ומדלקות חוזרות ונשנות, וכל אלה גרמו להידרדרות קשה במעמדה הכלכלי ולדלדול אוכלוסייתה. ועם זאת גם בתקופת השפל שמרה ח' על המוניטין שלה כמרכז אריגה וטווייה, הודות לכמה סוחרים מקומיים שהמשיכו לסחור בבדים.
בשנת 1772 סופחה ח' לפרוסיה ונשארה בתחומה עד סוף מלחמת העולם הראשונה. הפרוסים שיקמו את העיר ועודדו את פיתוחה. ב-1871 נסללה מסילת- הברזל פילה-טצ'ב-ח' והדבר אפשר את פיתוח התעשייה המקומית והמריץ את גידול האוכלוסייה.
מפעם לפעם נתגלעו בח' חיכוכים על רקע דתי. ח' קנתה לה שם ברמה הגבוהה של מוסדות החינוך שלה. בין שתי מלחמות העולם גדלה אוכלוסייתה ותעשייתה התפתחה. לצד מפעלי ההלבשה שהתפתחו בה אחרי אמצע המאה ה-19, נוסדו בעיר גם בית-דפוס, בית- חרושת למכונות ו-31 מבשלות בירה. בימים הראשונים של ספטמבר 1939 נכבשה ח' בידי הגרמנים.
על מועד התיישבותם של היהודים הראשונים בח' אין לנו מידע. ב-1783 התיר פרידריך הגדול מלך פרוסיה ל"יהודי חסות" אחדים מכפרים סמוכים להשתקע במקום, וב-1813 ישבו בה 80 "יהודי חסות". רובם עסקו במסחר ומיעוטם התפרנסו מאומנויות - טווייה, אריגה וחייטות. ב-1809 בנו להם יהודי ח' בית-כנסת קטן מעץ, שנשרף בזמן הדלקה הגדולה של 1822. עם גידולה של הקהילה (288 נפשות בשנת 1861) נבנה ב-1869 בית-כנסת חדש ומרווח מקודמו.
בראשית המאה ה-19, וכנראה עוד לפני כן, היו בעיר מוסדות חינוך פרטיים ובכלל זה גימנסיה קתולית. ב- 1818, או מעט אחר-כך, ייסדה העירייה בית-ספר יסודי עירוני, במרס 1824 חוקקה ממשלת פרוסיה חוק חינוך חובה, שחל גם על הילדים היהודים. במקומות שלא היו בהם בתי-ספר יהודיים שקיבלו את הכרת הרשויות, חויבו ההורים היהודים לשלוח את ילדיהם לבית-ספר כללי (אבל אסור היה לכפות עליהם את לימוד הדת הנוצרית). החוק חייב את השלטונות המקומיים לפקח, באמצעות מפקחים מוסמכים, על כל בתי-הספר שבתחומם לרבות אלה היהודיים. בשנת 1828 ייסדה קהילת ח' בית-ספר יסודי יהודי, ביזמת המורה יעקבי, שהוסמך להוראה מטעם הממשלה וקיבל מן השלטונות המקומיים רישיון מיוחד לנהל את בית-הספר היהודי. גם שאר המורים בבית-הספר היהודי חויבו לעמוד בבחינות ממשלתיות. במחצית השנייה של המאה ה-19 שלחו חלק מן ההורים היהודים את ילדיהם לבית-הספר הכללי דווקא, למרות שבית-הספר היהודי עמד יפה בדרישות הרשויות. רוב ילדי הקהילה המשיכו בלימודיהם בגימנסיה ומהם שיצאו גם ללמוד באוניברסיטאות. ב-1870 למדו בבית-הספר התיכון בח' 455 תלמידים, 41 מהם יהודים, וגם בקרב 20 המורים היו יהודים אחדים.
במרוצת המאה ה-19, ובפרט במחציתה השנייה, גדל מספר היהודים בח'. הקהילה הגיעה לשיא גודלה, 563 נפשות, בשנת 1885. גם מצבם הכלכלי של היהודים השתפר בהתמדה וחלקם תרמו תרומה חשובה לפיתוח העיר ובפרט להתפתחות המסחר, לתעשיית הטקסטיל ולתעשיית המזון (בעיקר שוקולד). כמו כן השקיעו כסף רב בפיתוח התשתית הכלכלית של העיר, בסלילת כבישים, בריצוף מדרכות ובשיפור פני העיר, היו פעילים בחיי הציבור ונבחרו למועצת-העיר ולתפקידי ציבור אחרים.
ואולם השיפור שחל במעמדם של יהודי ח' ובמצבם הכלכלי עורר עליהם את רוגזם של האנטישמים. באוגוסט 1881 פרצו בעיר מהומות אנטי-יהודיות אלימות, שנמשכו 8 ימים, בהפסקות. תחילתן של המהומות היתה במאמר הסתה שפורסם בעיתון מקומי אנטישמי, ובהמשכן התנהלה בעיר תעמולת שטנה שלוחת רסן, שהסתיימה בהסתערות של המון מוסת על חנויות היהודים. המשטרה המקומית העמידה לדין 20 איש מבין המתפרעים. בתחילת פברואר 1884 חברו יחד כמה בריונים אנטישמים ושרפו את בית- הכנסת. החשודים נעצרו והועמדו לדין, אבל פסק-הדין אינו ידוע לנו. ב-1900 היתה בח' התפרצות אנטישמית נוספת. קומץ אנטישמים העלילו על היהודים שרצחו לצורכי פולחן סטודנט מקומי. ארנסט וינטר שמו. בעיתונות הוכתרה הפרשייה הזאת בכותרת "השערוריה של ח'". ב- 11 במרס 1900 נעלם הסטודנט, ובאמצע אפריל נמצאו חלקי גופתו באגם סמוך לח'. מדור החקירות הפליליות של משטרת ח' החשיד במעשה הרצח תושב מקומי נוצרי, בעל אטליז ושמו גורפמן, אבל לא היו בידיה ראיות מספיקות נגדו בינתיים הטילו האנטישמים המקומיים את האשמה על היהודים, מה גם שהרצח אירע סמוך לחג הפסח, העיתון האנטישמי המקומי Staatsburgerzeitung האשים את מיניסטריון המשפטים הפרוסי בניהול חקירה מגמתית, שנועדה לחפות על האשמים האמיתיים, יהודי ח', שרצחו את הסטודנט למטרות פולחן. כותב המאמר טען שהחקירה מתנהלת כחקירת רצח רגילה, בעוד שמן הדין היה לחשוף את מהותה האמיתית של היהדות ואת פשעיה נגד העולם הנוצרי. החקירה התנהלה בכיוונים שונים ונעצרו כמה חשודים ובהם גם יהודי מקומי, וולף איזראלסקי, שנעצר על-סמך עדות שקר. גם במהלך החקירה המשיכו האנטי- שמים המקומיים להסית נגד היהודים. בסוף 1900 פרץ בעיר פוגרום ובמהלכו ניזוקו בית-הכנסת וכמה בתי מגורים וחנויות של יהודים. המהומות התפשטו גם ליישובי הסביבה ; בכפר קומימון נרצח יהודי ושמו לנדקר. בעקבות עדויות שקר נוספות נעצרו עוד כמה יהודים, אך הם שוחררו כעבור זמן-מה מחוסר ראיות. בראש המערכה נגד היהודים עמדו שני אישים נכבדים, הרוזן פיוקלר והכומר קרייזל. הם דרשו לגרש את היהודים מגרמניה. הכומר קרייזל כינס אספות הסברה בעיר ובסביבתה, ובנאומיו טען שהתלמוד והספרות הרבנית מעוותים את דברי התנ"ך, ושרצח פולחני אכן קיים במסורת היהודית. העיתונוה הקלריקלית-שמרנית של גרמניה כולה הרבתה לתקוף את שר המשפטים הפרוסי, והדי הפרשה והמשפט הגיעו גם לרייכסטאג הגרמני. אנשי השמאל בבית-הנבחרים דרשו משר המשפטים לנקוט עמדה ברורה נגד השקרים וההסתה של הימין הקלריקלי, ואילו האנטישמים הביאו מדי פעם עדי שקר חדשים כדי להוכיח את אשמת היהודים. עמדתה של הממשלה נשארה הססנית ומגומגמת. בפברואר 1901 דן בית-המשפט את העד הראשי, אדם בעל עבר פלילי, ל-18 חודשי מאסר בעוון מסירת עדות שקר נגד מוריץ לוי, יהודי בעל אטליז מח'. לגבי עד אחר קבע בית-המשפט שדבריו מלאים סתירות והם שקר מוחלט. ואולם גם מוריץ לוי נידון ל-4 שנות מאסר(!) על שמסר עדות שקר כביכול, משום שהכחיש בעקשנות שהכיר את הנרצח. הוא ריצה חלק מתקופת המאסר, ובאוקטובר 1903 קיבל חנינה ושוחרר.
בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 גברה בקרב יהודי ח' מגמת ההגירה והיציאה לערים גדולות בגרמניה.
בתום מלחמת העולם הראשונה נותרו בח' רק 110 יהודים, אבל מגמת העזיבה התאזנה בחלקה עם בואם של יהודים חדשים מפולין המרכזית והמזרחית. ב-1923 התיישבו בח' 4 משפחות יהודיות מ"פולין-קטן", ויחד עם הוותיקים מנתה הקהילה 115 נפשות. ב-1931 נותרו בעיר 58 יהודים. לקהילה השתייכו גם יהודי הכפרים קלובו, אוגוז'לנו וסוטיגדיצה. ב-1932 החליט משרד הדתות הפולני לאחד את מוסדותיהן של קהילות ח', צ'רסק וטוחולה (ע"ע), שמספר חבריהן הלך והתמעט. ועדי הקהילה המאוחד ישב בח'. ב-1933 נמנו בח' 18 סוחרים יהודים, שני בעלי מפעלים (מפעל ליציקת מתכות ומפעל לעיבוד בשר חזיר), 3 בעלי מלאכה ו-7 בעלי דוכנים ורוכלים.
ב-1938 יצאו את ח' יהודים נוספים ועברו לערים אחרות בפולין, או היגרו לארצות שמעבר לים. עוד בספטמבר 1939, ימים אחדים בטרם נכבשה ח' בידי הגרמנים, עזבו משפחות יהודיות אחדות את העיר ועברו למרכז פולין.
בספטמבר 1939, עם כיבוש העיר בידי הגרמנים, נותרו בח' רק יהודים ספורים. הם נפלו קרבן לרדיפות והתעללויות קשות, רכושם נגזל מהם, ובסוף נובמבר 1939 גורשו לאזור הגנרל-גוברנמן. בבתיהם הושיבו הנאצים משפחות גרמניות מן הארצות הבלטיות.