תרומות
חולויוב CHOLOJOW
ישוב עירוני בפולין
מחוז: טארנופול
נפה: ראדז'ייחוב
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ- 4,151
· יהודים בשנת 1941: כ- 793
· יהודים לאחר השואה: ניצלו מעט
תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II
בתקופת השלטון הסובייטי בעיירה (ספטמבר 1939 - יוני 1941) לא הוטרדו היהודים במיוחד. אמנם, מוסדותיהם נסגרו ונאסרה כל פעילות פוליטית, וגם המסחר והמלאכה הפרטיים נאסרו, עם זאת יכלו הכול למצוא עבודה, אם עבודת כפיים או פקידות, ובני הנוער ניתנה להם האפשרות ללמוד בגימנסיה שנוסדה זה עתה. רק על היהודים העשירים ריחפה הסכנה להישלח לירכתי רוסיה. משפרצה מלחמת גרמניה-רוסיה , יצאו מקצת יהודים בעקבות הסובייטים הנסוגים. העיירה נפגעה בקרבות והופצצה מן האוויר. כמחצית האוכלוסים נמלטו מחולויוב אל ראדז'ייחוב הקרובה. לאחר כיבוש העיירה על-ידי הגרמנים ב- 24.6.1941 נלקחו היהודים לעבודת-כפייה לצורכי השלטונות הגרמניים והאוקראינים. כמה מבין היהודים הורשו גם לעבוד באורח פרטי אצל איכרי הסביבה, וכך הצליחו להשיג מזון. יש להניח כי בחולויוב הוקם ופעל יודנראט, אך אין בידנו ידיעות מפורטות על כך; ידוע רק שבמקום הוקם מטבח ציבורי לעניים. לזקנים ולחולים. בשחרו של יום 15.9.1942, יומיים לאחר ראש-השנה תש"ג, כיתרה המשטרה הגרמנית והאוקראינית את העיירה. השוטרים פרצו לבתי היהודים וגירשו את כולם אל כיכר השוק. הבורחים נורו. כל היהודים שנאספו בשוק הוצאו אל מחוץ לעיר (אולי ליער) ונורו ליד קבר משותף. רק קומץ קטן מהם הצליח לברוח מגיא-ההריגה. ניצלו גם מקצת יהודים שהתחבאו קודם האקציה, או במהלכה, וכמה מועסקים, ששהו בשעת האקציה במקומות-העבודה. כעבור שישה שבועות באה אקציית-חיסול. לא נודע, אם חוסלו היהודים ביריות, או הוסעו אל מחנה-ההשמדה בבלז'ץ. גם מאקציה זו ניצלו קומץ יהודים. גורלם לא נודע. אחדים נמלטו מחולויוב והיסוו עצמם כ"אריים", או שהתחבאו בסביבה. שתי אקציות אלה בחולויוב הקיפו גם מספר מסויים של יהודים מכפרי הסביבה, שרוכזו קודם לכן בעיירה
לא ידוע במדוייק אימתי הפך הכפר חולויוב שבבעלות האצולה ליישוב עירוני. נראה שהיה זה תהליך ממושך שתחילתו בסוף המאה ה- 18, וההשעפה המכרעת של בעלי האחוזות על חולויוב נמשכה עד סוף המאה ה- 19. במאה זו נודעו אנשי חולויוב בהברחות הגבול הלא רחוק מהעיירה ובגניבות-סוסים. עד שנות ה- 60 למאה הפיקה משרפת היי"ש המצוייה בסמוך לעיירה כ- 50,000 ליטר יי"ש לשנה, אולם אחר-כך נסגר המפעל. בעת מלחמת-העולם הראשונה עברה העיירה מיד ליד. בעת הכיבוש הרוסי נהרסו בתים רבים בעיירה בידי יחידות הקוזאקים. ב- 1915 וב- 1916 פרצו בעיירה מגיפות של טיפוס וכולירה ורבים מתושביה ניספו. משפחות יהודיות יחידות נמצאו בחולויוב כבר בראשית המאה ה- 18. ב- 1717 הוטל עליהן לשלם 200 זהובים מס-גולגולת. היישוב היהודי בחולויוב הלך וגדל במאה ה- 19. יהודי המקום נהגו לציין כנקודת מיפנה בתולדות היישוב היהודי את השנה 1913, שבה נספו בליל כל-נדרי 13 (ויש אומרים 15) נשים בעת הבהלה שקמה בעזרת הנשים. הדבר אירע לאחר שבאה ילדה לעזרת-הנשים להזעיק את אמה הביתה, שבו התלקחו העצים שהושמו לייבוש בתנור-האפייה. לשמע המילה "שריפה" שהשמיעה הילדה, נבהלו הנשים אל פתח עזרת הנשים ומהן נדרסו למוות ורבות נפצעו. בעת מלחמת-העולם הראשונה סבלו יהודי המקום ממעשי הקוזאקים שהתעללו בהם; את בית המדרש המקומי הפכו הקוזאקים לאורוות-סוסים. משחזרו יחידות הצבא האוסטרי לחולויוב נוקה בית המדרש, אולם היה לבית-חולים-שדה מאולתר. במגיפות שפרצו בעיירה אחרי נסיגת הרוסים נספו גם יהודים רבים. בגמר מלחמת-העולם לא חזרו רבים מיהודי המקום לעיירתם (מהם שנספו במגיפות או נפלו במלחמה כחיילים מגוייסים, ומהם שהיגרו לערים אחרות או אל ארצות מעבר לים). ראשוני היהודים בחולויוב עסקו בחכירה ובפונדקאות. במאה ה- 19 וה- 20 התפרנסו רובם על המסחר הזעיר ועל הרוכלות ומיעוטם על המלאכה. עם קביעת חצרם של האדמו"רים לבית אפרתי בחולויוב (סוף שנות ה- 30 למאה ה- 19), מצאו גם כמה וכמה מבני העיירה את פרנסתם מהשרותים שניתנו לחסידים, שבאו לבקר אצל האדמו"ר בשבתות ובחגים. בין שתי המלחמות, בשנות ה- 30, נעזרו הסוחרים ובעלי-המלאכה בהלוואות קופת גמ"ח (הוקמה ב- 1928) שבשיא פעולתה ב- 1933- 1934 נתנה 85 הלוואות על סך כולל של 7,196 זלוטי. בעיירה לא היה בית-כנסת אלא בית-מדרש, ולידו בית-תפילה (שוליכל) לפשוטי-העם. בית העלמין קודש כנראה בסוף המאה ה- 18 או בתחילת המאה ה- 19. אנשי המקום הצביעו על קבר עתיק, שבו נטמן לפי המסורת רב מקראקוב שנפטר בעברו דרך העיירה. בתחילת המאה ה- 19 כיהן כרב ר' עזריאל ב"ר שמשון גרין, מתלמידי החוזה מלובלין ור' שלום מבלז. מחולויוב עבר ר' עזריאל למוסטי ויילקיה. אחריו נתקל לרב בחולויוב ר' יהושע השיל ב"ר יעקב אפרתי בעל "נחלת יהושע", גם הוא מתלמידיו של החוזה מלובלין ושל ר' אברהם יהושע השיל מאפטא. ר' יהושע השיל אפרתי ניהל בחולויוב חצר אדמו"רות (נהרו אליו פשוטי-עם כאל עושה ניסים ומרפא חולים בסגולות). צאצאיו המשיכו בדרכו. לאחר פטירתו ב- 1852 קיבל ממנו בנו בכורו ר' ראובן דוד וכיהן בשני הכתרים עד יום פטירתו ב- 1903. על כסאו עלה בנו ר' מרדכי, שעבר ללבוב בפרוץ מלחמת-העולם הראשונה, שם נפטר ב- 1930. בחולויוב מילא את מקומו בנו ר' יקותיאל, שגם הוא נפטר בלבוב ב- 1933. עוד בחייו של ר' יקותיאל סייע בכהונתו בחולויוב בנו ר' שמעון. האחרון עזב את חולויוב ב- 1933 ועבר להרוביישוב. בהשפעת אדמו"רי המקום הראשונים שלטו החסידים בוועד הקהילה. ידעו גם לארגנם לקראת הבחירות למועצת העיריה. ואכן בבחירות למועצת העיריה, שנתקיימו ב- 1913, רצו האוקראינים להקטין את מספר הנבחרים היהודים (בבחירות הקודמות היו ליהודים 7 מנדטים), אולם נאלצו להגיע לידי פשרה עם יהודי המקום שהתארגנו בעצת הרב, הגישו רשימה אחת מאוחדת והסכימו להעניק להם 10 מאנדאטים. הפשרה אושרה בידי השלטונות. הציונים בחולויוב התארגנו מאוחר לערך, כי רק בגמר מלחמת-העולם הראשונה, ב- 1923 הוקם סניף ההתאחדות, ב- 1925 סניף "עזרה". בראשית שנות ה- 30 הוקמה אחוה. בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1935 נתנו את קולם השוקלים בחולויוב - 78 לרשימה של הציונים הכלליים, 2 להמזרחי, 86 - לא"י העובדת ו- 62 לציונים ראדיקאלים. ב- 1923- 1924 נתקיימו בחולויוב קורסים מטעם "האיגוד היהודי של בתי ספר עממיים ותיכוניים בלבוב", וב- 1933 נמסר על קיומו של בית-ספר עברי משלים. הוחלט גם באותה שנה על הקמת בית-עם, אולם כנראה שהחלטה זו לא נתממשה עד פרוץ מלחמת-העולם השנייה