חלמז'ה CHELMZA

עיר בפולין
מחוז: פומרניה
נפה: טורון
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-3,720

·  יהודים בשנת 1941: כ-72

תולדות הקהילה:
טקסט 2

ח' הוקמה במאה ה-13 כיישוב עם מבצר מוגן היטב. ב-1251 הוענק לה מעמד עיר, ונסיך פומרניה קונרד המזובי מסר אותה לבישופי חלמנו (ע"ע). בשנת 1268 הותקפה ח' בידי שבט פרוסי פגני, אך לאחר קרב קשה הוחזרה לתחום פולין. בשנת 1410 השתלט על ח' מסדר אבירי הצלב, וב-1422 חזרה חי שוב לממלכת פולין, לא לפני שנשרפה כליל. פשיטות אבירי הצלב ומצב הביטחון הרעוע נמשכו עד 1466,עת הוחזרה ח' לממלכת פולין בשלישית. על-פי חוזה השלום שנחתם בטורון בשנת 1505 החזיר מלך פולין את העיר לבישופי חלמנו. בשנת 1547 החלו הבישופים לשקם את העיר, אך הם לא השכילו להשקיע בה די הצורך כדי לאפשר את התפתחותה הדמוגרפית והכלכלית. ב-1772 סופחה ח' לפרוסיה, ולמעט תקופה קצרה שבה נכללה ב"נסיכות ורשה" (1815-1807), נשארה תחת שלטון הפרוסים עד סוף מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1920 נכללה במדינת פולין העצמאית.
תושבי ח' התפרנסו מחקלאות ומייצור בירה. עד 1824 היתה התפתחותה הכלכלית איטית מאוד, אבל אחר-כך התאוששה. ב-1880, עם סלילת מסילת-ברזל חדשה שסעיף שלה עבר דרך ח', נהנתה העיר מפיתוח מואץ ושגשגה. באותו זמן נבנה בה בית-חרושת לסוכר שהיה מן הגדולים בכל אירופה, והתהווה בה ריכוז גדול של פועלים. אופיה של ח' כעיר פועלים נשמר גם בין שתי מלחמות העולם. הנאצים כבשו את העיר בספטמבר 1939 ושלחו רבים מתושביה הפולנים לעבודת כפייה בגרמניה.
יהודים התיישבו בח' לראשונה אחרי סיפוחה לפרוסיה, שכן כל עוד היתה בבעלות הבישופים נאסרה ישיבתם בה ואפילו כניסתם אליה לרגל עסקיהם לא הותרה. בכפרי הסביבה כבר ישבו בעת ההיא יהודים לא מעטים. מלך פרוסיה פרידריך הגדול, ששאף לפתח את הערים בפרובינציות החדשות פוזנן ופומרניה ונזקק לצורך זה למתיישבים בעלי אמצעים, התיר לסוחרים יהודים ולבעלי רכוש שביניהם להתיישב גם בערים שקודם לכן היו סגורות בפניהם. ועם זאת, גם על היהודים האמידים חלו בתקופה הראשונה לבואם הגבלות רבות. כך למשל נאסר עליהם לייצר ולמכור משקאות חריפים, וחמור מזה - הוטל עליהם איסור לנוע בחופשיות ברחבי הפרובינציה, מחשש פן ינטשו את מתום מושבם, בחיפוש אחר רווחים גדולים יותר בערים אחרות וכדי להתחמק מתשלום מסים. הרשויות הקפידו אפוא שבנסיעתם לירידים בערים אחרות יצטיידו היהודים בתעודות מסע שצוינו בהן פרטי הנסיעה ומועד החזרה. הגבלות אלה הקשו על יהודים ליטול חלק בפיתוחה של ח'. הן בוטלו רק במחצית הראשונה של המאה ה-19, עם הענקת שוויון זכויות הלכה למעשה ליהודי הפרובינציה. מאז השתפר בהתמדה מצבם הכלכלי של יהודי ח' וחל גיוון רב בעיסוקיהם. חלקם עסקו בחקלאות, החזיקו גני פרי או גידלו בהמות למכירה; אחרים היו בעלי פונדקים ואכסניות, סוחרים- קמעונאים ובעלי חנויות, בעלי מלאכה, בנאים ומומחים אחרים בענף הבנייה, וגם בנקאים אחדים, פקידים ובעלי מקצועות חופשיים. יהודים נטלו חלק בפיתוח צומת מסילות-הברזל בח' ובהקמת בית-החרושת הגדול לסוכר, ובנקאים יהודים סיפקו את האשראי הדרוש לכך. על- פי סטטיסטיקה מ-1882, חלקם של הסוחרים היהודים בח' בסחר במוצרי צריכה שונים ובסחר בסוסים ובבקר הגיע ל- %50. בשנת 1871 ישבו בעיר 478 יהודים, ובהם כמה סוחרים וסיטונאים גדולים שמילאו תפקיד חשוב בכלכלתה של גרמניה כולה.
האמידים שבין היהודים שאפו להיטמע ולהתבולל כליל בתרבות הגרמנית, ואילו רוב יהודי ח', לעומתם, דבקו במסורת היהודים ובמנהגי אבות. הפער הזה עורר מתחים וחיכוכים בשאלת אופי הפולחן בבית-הכנסת ואורחות החיים בקהילה.
בשלהי המאה ה-18 השתייכה קהילת ח' לרבנות בקהילת ברודניצה (ע"ע), בראשותו של ר' אברהם מנדל, ששימש גם רב לכמה קהילות קטנות בסביבה. לא ידוע לנו על רבנים אחרים ששימשו את קהילת ח' לאחר מותו של הרב מנדל.
ב-1905 נוסד בח' סניף "האגודה לתולדות עם ישראל וספרותו", ורבים מבני הקהילה הצטרפו לאגודה. רוב הילדים היהודים למדו בבית-הספר הכללי של ח', ויהודים גם נמנו עם סגל המורים של בית-הספר הזה. נוסף על תכנית הלימודים הרגילה שהיתה נהוגה בבית- הספר למדו ילדי הקהילה גם לימודי דת מפי מורה-הדת של הקהילה. מורי-הדת היהודים חויבו לעמוד בבחינות ממשלתיות, כשאר המורים במדינה. מספר גדול יחסית מקרב הילדים היהודים שסיימו את בית-הספר היסודי המשיכו בלימודיהם בגימנסיה המקומית ובבית-הספר העל-יסודי בח', שרמתו היתה נמוכה מזו של הגימנסיה. לקראת סוף המאה ה-19 הסתמן גם בח', כבשאר ערי הפרובינציה, תהליך של הגירת יהודים לערים גדולות בתוך גרמניה ולארצות שמעבר לים. ב-1920 נעצר התהליך. בתום מלחמת העולם הראשונה נותרו בח' רק 72 יהודים. בין שתי מלחמות העולם היתה בח' פעילות ציונית ופעל בה קן של "השומר הצעיר".
עוד לפני פלישת גרמניה הנאצית לפולין בספטמבר 1939 נטשו חלק מן היהודים את ח'. אחרוני היהודים גורשו בנובמבר 1939 לאזור הגנרל-גוברנמן.
בבתי היהודים שנשארו ריקים שיכנו הנאצים גרמנים ("פולקסדויטשה") מן הארצות הבלטיות.