חלמנו CHELMNO

עיר בפולין
מחוז: פומרניה
נפה: חלמנו
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-10,571

·  יהודים בשנת 1941: כ-74

תולדות הקהילה:
טקסט 2

ח' נזכרת לראשונה במסמך משנת 1065 כמקום מושבם של בישופים קתולים, שבאו בשליחות הכנסייה כדי להכניס תחת כנפי הנצרות את שבטי הפרוסים הפגניים. ב-1229 העניק קונרד המזובי נסיך פומרניה את ח' ואזור נרחב סביבה מתנה למסדר אבירי הצלב, וב-1233 הפך המסדר את ח' ליישוב עירוני באמצעות חוק מיוחד, "חוק חלמנו", שעל-פיו נחקק אחר-כך חוק הערים המגדבורגי. עם הזמן גדלה אוכלוסייתה של ח' וגם כלכלתה הלכה והתפתחה. במאה ה-14 הגיעה ח' לשיא פריחתה והיתה העיר הגדולה במדינתם של אבירי הצלב. באותו זמן הצטרפה לברית ערי ההנזה. ב-1466, בעקבות הסכם טורון. הוחזרה ח' לממלכת פולין. ובשנת 1505 נתן מלך פולין אלכסנדר יאגלו את העיר מתנה לבישופים קתולים. שהחזיקו בה עד 1772. במאה ה-17 הידלדלה ח' מאוד וירדה ממעמדה, בעטיין של המלחמות השוודיות והמגפות.
ח' התפרסמה במוסדות החינוך וההשכלה שבנו בה אבירי הצלב ואחריהם הפולנים. בעקבות חלוקת פולין ב-1772 עברה העיר לפרוסיה, ושליטיה השקיעו מאמצים גדולים בפיתוח כלכלתה. בסוף המאה ה-19 נעשו ניסיונות ראשונים להקים תעשייה מקומית, אבל היעדר דרכי תחבורה מתאימות הקשו על הפיתוח התעשייתי.
אחרי מלחמת העולם הראשונה נכללה ח' במדינת פולין העצמאית שקמה אז. בשנת ה-20 וה-30 נודעה בהלכי- רוח הלאומניים-אנטישמיים ששלטו בה. ח' היתה בין הערים הראשונות שנכבשו בידי הגרמנים בספטמבר 1939. היישוב היהודי בח' ראשיתו אחרי סיפוח העיר לפרוסיה ב-1772. עד אז נאסר על יהודים לגור בה ואף לשהות בה לזמן קצר, בהיותה עיר כנסייתית, אבל יהודים רבים התגוררו באחוזות סמוכות לח'. רובם התפרנסו מעסקי חכירה, מסחר בתבואות, מסחר זעיר ורוכלות בכפרים ואף ממלאכה. ב-1772, עם הסיפוח לפרוסיה, בוטל האיסור על ישיבת יהודים בח' ויהודי הכפרים והאחוזות שבאזור באו והתיישטבו בה, בהתאם למדיניותו של מלך פרוסיה פרידריך הגדול, שראה ביהודים מקור הכנסה חשוב לאוצר המדינה. פרידריך הגדול העלה את דמי החסות שהיהודים חויבו לשלם והטיל עליהם מסים חדשים.
בסוף 1815 גרו בח' 11 משפחות יהודיות תושבות קבע, במעמד של "יהודי-חסות". היהודים התפרנסו אז מסחר בתבואות. בשנת 1821 כבר מנה היישוב היהודי בח' 234 נפשות. במרס 1823 נכנס לתוקף תקנון שהסדיר את זכויותיהם וחובותיהם של יהודי-החסות בנסיכות פוזנן. ח' נמנתה עם קבוצת ערי הפרובינציה שהאוכלוסייה היהודית בהן גדלה באיטיות, והתקנות נועדו למשוך לערים אלה מתיישבים יהודים חדשים ולמנוע את עזיבתם. על-פי המדיניות הזאת חייב משרד הפנים את יהודי ח' לרכוש בכסף רישיונות יציאה כל אימת שרצו לצאת מן העיר לרגל עסקיהם, ובמיוחד כשעמדו לנסוע לירידים בערים אחרות. הרישיונות היו יקרים מאוד וניתנו לתקופה של 4 שבועות לכל היותר, כדי למנוע ממקבלי הרישיונות להשתקע במקומות אחרים.
יהודי חי נאלצו להתמודד עם הסוחרים הגרמנים שהתחרו בהם, מחד גיסא, ועם האווירה האנטישמית ששררה בעיר, מאידך גיסא. ואף-על-פי כן גדל מספרם, וב-1844 כבר ישבו בח' 455 יהודים. פרנסתם היתה בעיקר על המסחר. היו ביניהם סיטונאים אחדים, אבל רובם עסקו במסחר זעיר ובחנוונות. בסוף שנות ה-40 השתפר מצבם הכלכלי של יהודי ח'.
על חיי הקהילה ועל המוסדות היהודיים בח' אין לנו מידע רב, לקהילה היה בית-כנסת (איננו יודעים מתי הוקם) ושימש בה רב (למעט בתקופות מעבר קצרות שבין רב אחד למשנהו, שהתאפיינו בדרך-כלל בסכסוכים ומחלוקות בין תומכיהם של המועמדים השונים), מחנה הליברלים היה בעל השפעה רבה בקהילה ; 11 מבין מנהיגי הציבור הפעילים ביותר תמכו בשיגור נציגות לוועידת "היהדות המודרנית" שהתקיימה בשנת 1845 בברלין, והנציגות אכן נסעה לוועידה.
בסוף 1844 היו בקהילת ח' 89 תלמידים בגיל בית- הספר היסודי, אך לא היה בה בית-ספר יהודי נפרד ורוב ילדי הקהילה למדו בבתי-הספר הכלליים שבעיר, שנודעו ברמתם הגבוהה, ומיעוטם,למדו אצל מורים פרטיים, בגמר הלימודים השתתפו הילדים היהודים בשיעורי דת מטעם הקהילה.
ב-1855 הגיע מספרם של יהודי ח' לשיא, 1,075 נפש, אבל אפילו אז היו היהודים רק %2.3 מכלל תושבי העיר. רבים מיהודי העיר, גם אלה שמצבם הכלכלי השתפר מאוד, שאפו לעבור לערים אחרות בפרובינציה ומחוצה לה - אולי בגלל אווירת האנטישמיות הקיצונית ששררה בח'. העיתונות המקומית מלאה מאמרי שטנה אנטישמיים, חלקם הגדול פרי עטם של כמרים קתולים מקומיים. במיוחד בלט הכומר הרצוג במאמריו הארסיים שנתפרסמו שוב ושוב בעיתון המקומי. כל עוד הצטמצמו ההתקפות עליהם במאמרים בעיתונות, הסתפקו היהודים במחאות ובפרסום מאמרי הסברה אפולוגטיים. אבל עם הזמן עברו האנטישמים של ח' מן המישור הפובליציסטי למעשים. כך למשל נקטו צעדים מפלים נגד הנציגים היהודים במועצת העיר, יהודים נתקלו ביחס עוין מצד שכניהם, והתעמולה נגד סוחרים יהודים גברה בהתמדה. לא מעט יהודים עזבו בשל כך את העיר.
בראשית 1873 נותרה שוב הקהילה ללא רב, אך הפעם לזמן קצר; ביוני אותה שנה עלה על כס הרבנות בח' הרב ויילר, ואף שהשתייך למחנה הליברלים קיבלו כל בני הקהילה את המינוי ברצון. בימי כהונתו נוסדו בעיר כמה אגודות יהודיות לסעד וצדקה, וב-1901 נוסד סניף "האגודה לתולדות עם ישראל וספרותו".
אחרי מלחמת העולם הראשונה, כשח' נכללה במדינת פולין, נותרו בה רק כמה עשרות יהודים. בשלהי שנות ה-30 התחזקה מאוד האנטישמיות בח', בהשפעת מפלגת האנדציה הפולנית-לאומנית ובשל מספרם הגדול של התושבים הגרמנים אוהדי הנאציזם. עוד בטרם נכבשה העיר בידי הנאצים עזבוה רוב היהודים.
אין בידינו מידע על מספר היהודים שנותרו בח' עם כיבושה בידי הגרמנים, אבל אנו משערים שהיו רק יחידים. קרוב לוודאי שהם גורשו מן העיר מיד עם כיבוש, בשל קרבתה של ח' לגבול הגרמני.