תרומות
טארטאקוב TARTAKOW
עיר בפולין
מחוז: לבוב
נפה: סוקאל
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ- 1,486
· יהודים בשנת 1941: כ- 1,139
· יהודים לאחר השואה: אחדים ניצלו
תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II
משפרצה המלחמה נכנסו הסובייטים לעיירה. השלטונות החדשים החרימו את כל הסחורה בחנויות היהודים ובמחסניהם, חיפשו בבתי הסוחרים ואסרו על המסחר הפרטי. הקהילה והארגונים היהודים פסקו מלפעול. הפליטים ממערב פולין שמצאו מקלט בטארטאקוב הוגלו בקיץ 1940 לירכתי רוסיה. עמהם שולחו גם כמה משפחות יהודיות עשירות. משפרצה מלחמת גרמניה-רוסיה הופגזה טארטאקוב קשה. התפוצץ מחסן-נשק, הדליקה התפשטה והיו נפגעים. היהודים ברחו בהמוניהם לשדות ולכפרים הסמוכים. אחרי יומיים נכנסו הגרמנים לטארטאקוב והרגו ביום כניסתם 173 יהודים. בימים שלאחר-מכן נחטפו יהודים ברחוב לעבודה בתיקון הדרכים לסוקאל ולטארטאקובייץ, להטענת תחמושת בסביבת הורבאטוביצ'ה ולשרותים בבתי הפקידים הגרמנים. היהודים הוכו ועונו בשעות העבודה, אחדים מהם נרצחו. כעבור זמן קצר מינו השלטונות יודנראט. כיושב-ראש נתמנה אליעזר (לזר) וילדר. כעבור זמן מה הוחלף היושב-ראש מסיבה שלא נודעה, ובמקומו נתמנה מאיר לייב גלאזר. הלה שימש יושב-ראש עד חיסול היישוב היהודי בטארטאקוב. חובתו העיקרית של היודנראט כלפי השלטון הנאצי היתה אספקת מכסות אנשים לעבודת כפייה. תחילה קיבל היודנראט מידי הגרמנים לחם וכנראה עוד כמה מיצרכים, לחלוקה בין היהודים. במרוצת הזמן צמצמו הגרמנים אספקה זו והקציבו לחם לעובדים בלבד אצל השלטונות הגרמניים והאוקראיניים וכן אצל חברות מאושרות על-ידי הרשות. חלק מיהודי טארטאקוב עבדו באורח פרטי (לא רשמי) אצל איכרים בכפרי הסביבה, ועבודה זו איפשרה להם מגע עם שאר האוכלוסים, מסחר חשאי וקניית מזון. עד ינואר 1942 התקיימו יהודי המקום בתנאים נסבלים. קבוצת שוטרים גרמנים, שהגיעה לעיירה בינואר, ערכה מצוד ברחובות וחטפה כ- 15 יהודים. היא העסיקה אותם ליד הקסרקטינים בכפר ספאסוב באיסוף כדורים ותחמושת ישנה ובפיצוצה. ערב פורים תש"ב דרשה המשטרה הגרמנית 50 צעירים לשילוח למחנה-עבודה. היודנראט הכין רשימת האנשים, והללו הוסעו לסוקאל, שבימים ההם רוכזו בה צעירים יהודים גם ממקומות אחרים. כולם הוסעו במשאיות ללבוב, ומשם פוזרו בין מחנות שונים: פלוחוב, זבורוב, ויניקי, קרוביצה. בסמוך לאוקטובר 1942 היתה אקציית החיסול של היישוב היהודי בטארטאקוב, שמנה אז כ- 900 נפש. חלקם הוסעו למחנה ההשמדה בבלז'ץ והשאר שולחו לגיטו סוקאל. קומץ של יהודי טארטאקוב התחבאו ביערות הסמוכים, ואמנם אחדים מהם זכו לשחרור בידי הצבא הסובייטי בקיץ 1944. שרידים אלה חששו לשוב לעיירת מכורתם בגלל יחסם העויין של אוכלוסי המקום. נוצרים אחדים נטלו לעצמם את רכוש היהודים שהופקד בידיהם ואיימו להרוג את הבעלים שבאו לתבוע את רכושם. הניצולים פנו לערים גדולות יותר, ביניהן גם לסוקאל
טארטאקוב נזכרת בפעם הראשונה בתעודות מ- 1676. היא הפכה לעיר ב- 1742 כשבעליה הפרטי, אחד מגדולי האצולה הפולנית דאז, שצנסני פוטוצקי, העניק לה מעמד של עיירה וזכויות לתושביה בדומה לשאר עריו הפרטיות, בין היתר יריד שנתי ויום-שוק בשבוע. ב- 1914 נכבשה למשך שלוש שנים על-ידי הצבא הרוסי. ב- 1919 נכון בה שוב שלטון פולין. היהודים היו כנראה רוב רובם של המתיישבים הראשונים בעיירה. לירידים השנתיים של טארטאקוב יצא שם בעולם ובאו אליהם סוחרים אף מרוסיה, גרמניה ותורכיה. עם ייסוד העיר הוקמה בה תעשייה שהעסיקה איכרים צמיתים בייצור טקסטיל. תעשייה זו פשטה את הרגל ונסגרה כליל כנראה בראשית שנות ה- 20 של המאה ה- 19. בתי העיר נבנו מלבנים כבדות, כ- 30 ק"ג משקל כל אחת מהן. אף-על-פי שהיו אלה בתים קטנים, חסרי כל סידורים סאניטאריים, לא פרצו בטארטאקוב שריפות דוגמת עיירות אחרות מסוגה. בבתים אלה, שנבנו באמצע המאה ה- 18, התגוררו יהודי טארטאקוב עד סוף קיום הקהילה. בשנות ה- 40 של המאה ה- 18 היה בית-דפוס יהודי בטארטאקוב המפעל עורר את קנאתם של הישועים; הם ניצלו את מחלתו של בעל המקום ותמורת הבטחת החלמתו החרימו ב- 1754 את בית הדפוס לצרכיהם. יהודי טארטאקוב עסקו בכל הפרנסות העירוניות: במסחר לסוגיו השונים, וכן במלאכה ועגלונות, שעיקרה הובלה לסוקאל הסמוכה וממנה. העגלונים שימשו גם כקניינים של סוחרי טארטאקוב. כשנסללו כבישים בסביבה נפגעה כלכלתם של היהודים בטארטאקוב. האיכרים העדיפו להוביל את תוצרתם לסוקאל ולא למכרה בטארטאקוב הקטנה. ארגון בעלי-מלאכה יהודים הוקם כנראה רק סמוך למלחמת-העולם הראשונה ולאחר המלחמה נקרא "יד חרוצים". בשנות ה- 20 של המאה ה- 20 הוקמה בטארטאקוב קופת גמ"ח, שהעניקה ב- 1936- 1937 134 הלוואות בסך כולל של 12,499 זלוטי. בין הלווים היו 40 בעלי מלאכה, 60 סוחרים זעירים, 21 פועלים ו- 7 חקלאים. נראה שבתחילת המאה ה- 18 התארגנה בטארטאקוב הקהילה על מוסדותיה. מרבני המקום ידועים לנו הרב נתן-נטע, שעבר ב- 1780 לכהן כדיין באוסטרוג (אוסטרהא); ר' יצחק-אייזיק הלפרן, שישב על כס הרבנות בטארטאקוב ב- 1786. בתחילת המאה ה- 19 שימש כרבה של טארטאקוב ר' נחום-יהודה-לייב וב- 1830 ר' יהושע-השל אפרתי, מי שהיה לאחר-מכן האדמו"ר של חולויוב. בתחילת המאה ה- 20 כיהן כרבה של טארטאקוב ר' יצחק באב"ד, מחסידי בלז. לאחר פטירתו ירש את כסאו בשנות ה- 20 בנו ר' יהושע השל שנספה בשואה. את קהילת טארטאקוב ניהלו חסידי בלז, שהיו רוב מניינה של הקהילה. המתנגדים להם באו בעיקר מחוגי הקלויז המשותף של חסידי צ'ורטקוב והוסיאטין. בראש העיר עמד שנים רבות הסוחר העשיר אהרן גרטל, אולם השפעתו על ענייני העיירה היתה מועטת. מצד אחד התערבו השלטונות בניהול העיר, ומצד אחר מזכיר העיר ופקידיו, שהיו פולנים, ניהלו למעשה את ענייני המקום. אגודות לעזרה הדדית בטארטאקוב הוקמו רק ב- 1913 והן: "חברת לינה", שהוטל על חבריה ללון ליד המאושפזים בבתי-החולים, וחברת ביקור חולים שהגישה עזרה רפואית לחולים ועזרה חומרית לבני-משפחותיהם. בעיירה נתקיימו מזמן חברות מסורתיות כמו חברת משניות, ש"ס וחברת תיקון ספרים שעסקה אף ברכישתם. רק מועטים מבני טארטאקוב רכשו השכלה כללית יסודית לפני מלחמת-העולם הראשונה. הם היו בני המשפחות העשירות ומספרן לא עלה על 5. הספריה החילונית הראשונה בטארטאקוב היתה הספריה הפרטית של אריה גוז, יהודי מרוסיה שנשא לאשה בת העיר. הוא הביא אתו ספריה עשירה בעברית, גרמנית ויידיש. טארטאקוב נכבשה על-ידי הצבא הרוסי כ- 3 שבועות לאחר שפרצה מלחמת-העולם הראשונה. היחידות הראשונות שכבשו את העיר היו מורכבות מקוזאקים וצ'רקסים, והללו החלו עם כניסתם לעיר בביזה, באונס נשים ובמעשי-אלימות אחרים. איכרי הסביבה ניצלו את ההזדמנות ואף הם שלחו ידם בביזה. לאחר זמן הוחזר הסדר על כנו, והיהודים מצאו את פרנסתם בעבודות הצבא. בסביבות העיר התנהלו קרבות כבדים. הפצועים הובאו לעיר ואוכסנו בבתים פרטיים. כתוצאה מזה פרצו מגיפות, בעיקר של טיפוס, שנמשכו עד גמר המלחמה. בזמן שלטון האוקראינים בטארטאקוב (נובמבר 1918 - מארס 1919) היה מצב הבטחון בסביבה גרוע וכתוצאה מכך נפגעו היהודים. ראשוני החיילים הפולנים שנכנסו לטארטאקוב התייחסו באיבה ליהודים והתעללו בהם (גזזו זקנים וכד'). מ- 1919 ועד 1922 קיבלו יהודי טארטאקוב עזרה מהג'וינט. בסוף מלחמת-העולם הראשונה הוקמה התנועה הציונית בטארטאקוב. פעלו בה כמעט כל הזרמים הציונים. ההתאחדות, שהיתה הזרם המרכזי, הציונים הכלליים, המזרחי והרביזיוניסטים. כמו כן פעלו הבונד ואגודת ישראל. מבין תנועות הנוער פעלו בטארטאקוב גורדוניה, הנוער הציוני, בית"ר והשומר הצעיר. בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1931 קיבלו הציונים הכלליים 25 קולות, המזרחי - 25, התאחדות - 88 והרביזיוניסטים - 22 קולות; ואילו ב- 1935 קיבלו הציונים הכלליים - 107 קולות, המזרחי - 67 והליגה למען א"י העובדת - 187 קולות. בתקופה שבין שתי המלחמות למדו רוב ילדי ישראל בבית-הספר הפולני הכללי. בשנות ה- 20 נוסד בית-ספר משלים "שפה ברורה" שנתקל בהתנגדות חריפה של הרב המקומי. בתחום התרבות פעל איגוד "התחיה", כשלידו ספריה וחוג דראמאטי. תחילה היה משותף לציונים על כל זרמיהם והבונד, ואולם אחר-כך התפרקה השותפות והתקיימו שני איגודים: התחיה ואיגוד הבונד